דקות ספורות של אושר- פרק 8

הוא נישק אותי בחוזקה נשיקה מלאת תשוקה ואני לא חשבתי ונסחפתי בנשיקה מיד אחריו.
לפתע מחשבה אחת ברורה חלפה לי בראש, והתנתקתי ממנו במהירות, קמה מלידו ורצה לקצה השני של החדר, כאילו שקיבלתי כוויה מאש.
השפלתי את ראשי אל אריחי הרצפה שנראו כל כך מעניינים עכשיו, מנסה להאט את נשמתי ואת הלמות ליבי המהירות.
"לין…" החל לומר דניאל בקול מתחנן, רוצה לראות ממני תגובה כל שהיא אך אני חוששת שלא היה לי שום דבר שהוא באמת רצה לשמוע.
הרמתי את ידי משתיקה אותו גורמת לו לנשום נשימה קטועה.
"זאת הייתה טעות." אמרתי לו מעלה את עיניי אליו רואה אותו מביט בי מופתע.
"אני.. אני לא חושב שזאת הייתה טעות, " אמר מתריס עם עיניו אליי, מחייך חיוך גדול.
"זאת הייתה הנשיקה הכי טובה שהייתה לי בחיים." אמר לי מתקרב אליי, במהירות גורם לי לסגת עוד כמה צעדים אחורה.
'תפעילי את הקסם שלך לין.' חשבתי לעצמי מחליטה החלטה שכנראה אני יתחרט עליה אחר כך.
"תקשיב אתה באמת מחמיא לי, באמת שכן אבל אני פשוט לא בקטע של חבר עכשיו." אמרתי לו מנסה לרכך את המכה ככל שאפשר.
"אז למה נישקת אותי לעזעזל." שאל אותי עם זיק כעס בעיניו, מעוות את כל פניו בכעס.
שידעתי שהיה מזויף, בעצם הוא היה פגוע ממני ראו את זה עליו.
"אני לא נישקתי אותך." אמרתי לו מנסה להבהיר לו את המצב כמה שיותר מהר.
"מה זה משנה מי נישק את מי, אני נישקתי אותך, את נישקת אותי. התנשקנו." אמר לי בכעס מנפנף מולי את העובדות שאני מודעת אליהם כבר.
"דניאל אתה לא מבין אני לא יכולה להיות איתך." אמרתי לו בכעס ובתוקפנות רואה אותו נרתע אחורה כאילו ראה עכשיו נחש.
"למה לא?" שאל בלחש ובפנים רפויות.
"אתה שברת את החבר הכי טוב שלי, אני לא יכולה להיות עם מישהו שגרם למישהו שחשוב לי כאב לב, אני לא מסוגלת לעשות את זה." אמרתי לו מוותרת על להגיד לו את האמת האמיתית, שבעצם אני לא רוצה להיות איתו כי אני לא רוצה להסב לאמא שלי אושר, שכזה.
אני לא רוצה לתת לה את תחושת הסיפוק להראות לה שהיא צדקה.
הוא הסתכל עליי רגע אחד ואז התקדם אליי במהירות, לא נתן לי זמן להגיב.
הוא תפס בידי בחוזקה, מניח אותה על החזה שלו שידו מעגנת את שלי.
פעימות הלב שלו היו מהירות, מהירות מאוד כמעט כמו שלי ברגע הזה.
"את מרגישה את זה, את רואה איך הפעימות הלב שלי מתחזקות רק לעצם היותך לידי." אמר לי עוצם את עיניו ונאנח מתענג על הרגע ונותן לי להסתכל עליו בכאב.
הוא פתח את עיניו במהירות מעלה את ידי השנייה אל לחיו, ידי השנייה שעדיין הונחה על ליבו הרגישה את פעימותיו המתחזקות.
הוא רכן אל אוזני, נותן לי להרגיש את נשימתו החמה והמדגדגת עלייה.
"תגידי לי שאת לא מרגישה את מה שאני מרגיש עכשיו." לחש לאוזני גורם לי לעצום את עיניי בכאב.
"תסתכלי לי בעיניים ותגידי את זה." אמר בקול רם.
פתחתי את עיניי מסתכלת עליו, הוא הביט בי בציפייה כולו דרוך ראיתי בעיניו שהיא קיווה שהתשובה תיהיה חיובית אך אני לא יכולתי לעשות זאת.
"אני מצטערת." אמרתי מורידה את ידיי מגופו.
"אני לא מרגישה כמוך." אמרתי לו והוא הסתכל עליי במבט כאוב שגרם לי להתייסר מתשובתי בגלל הכאב שגרמתי לו.
הוא זז ממני ואני לא הרגשתי יותר את טמפרטורת גופו.
הוא נפנה ממני, הולך מבלי לומר אפילו שלום, פשוט טורק את הדלת והולך.
נשכתי את שפתיי מסתכלת על הנקודה שבו הייתה דמותו מלפניי כמה שניות אחדות ומרגישה חרטה גדולה כל כך על מה שאמרתי ועשיתי, אלוהים מה קרה לי, בחיים זה לא קרה שהייתה לי סימפטיה לאדם אחר כל כך מהר.
אך יכול להיות שזו לא הייתה מהסימפטיה הידידותית, יכול להיות שהתשובה למה שקורה כאן היא הרבה יותר גדולה.
יכול להיות שבעצם אני מתאהבת באדם שנשבעתי לא להיות איתח.
יכול להיות שאני מאוהבת בך דניאל פולוק?