דקות ספורות של אושר- פרק 7

כשהגעתי הביתה לאחר שעתיים שבתוכם הייתי צריכה לגרור את דין לביתו,ולהשכיב אותו על הספה כי הוא נרדם לי על הכתף, והוא לא בן אדם קל.
דניאל ואמא שלו לא היו בבית, וכך גם אימי הם כנראה ייצאו לארוחת צהריים באיזו מסעדה.
בבית היה ריח של האוכל של הלדה אבל לא היה לי תיאבון אחרי כל מה ששמעתי היום, דניאל שכב עם החברה של דין בעוד שהם היו חברים, לא התפלאתי על כך שהוא כל כך כעס עליו.
ולא מספיק היו לי סיבוכים עוד מלפניי שהדניאל הזה נכנס לי לחיים עכשיו הם רק מתרבים יותר ויותר.
לפי איך שאני מבינה את המצב דניאל הוא בן אדם חרא, חרא ומסתורי.
אני לא מחבבת אותו אבל תמיד הייתי אוהבת לגלות תעלומות ובשבילי הוא היה תעלומה.
צלצול מהטלפון העיר אותי מהירוריי, הייתה לי הודעה ממספר לא מזוהה.
'לין זה דניאל. תקשיבי אני לא יודע כמה את יודעת מכול הסיפור הזה עם דין אבל אני נשבע לך שזה לא מה שאת חושבת, אני בדרך אלייך לבית. אני צריך לדבר איתך.' הוא כתב לי בהודעה, ושאני ראיתי את זה רק נאנחתי בייאוש מתלבטת מה לכתוב לו. אך עוד מלפניי שהספקתי לכתוב לו משהו נשמעה דפיקה בדלת, ואני קפאתי במקומי.
נשמעה עוד דפיקה לאחר כמה זמן ואני התעוררתי על עצמי והלכתי לפתוח את הדלת, מכיוון שלא נראה שהלדה שמעה את הדפיקה.
ליד הדלת היה נראה דניאל שפוף, עם פנים נפולות, ושיערו היה פרוע עוד יותר מתמיד והיה נראה שהוא העביר את ידיו בו הרבה פעמים.
הוא הזדקף שראה שפתחתי את הדלת והביט בי בעיניים המחפשות נחמה.
התבוננתי בו כמה זמן סוקרת אותו עם עניי, וכך גם הוא אותי.
כיחכחתי בגרוני מעירה אותו מבהייתו.
"תיכנס." אמרתי בקול קר מתקדמת אל תוך הבית עולה במדרגות, לא בודקת עם הוא אחריי.
נכנסתי לחדר שלי משאירה את הדלת פתוחה כדיי שיידע לאן להיכנס, יושבת על המיטה הגדולה שלי.
הוא נכנס לחדר מסתכל עליו בעיניים מופתעות, והיה נראה שלא כך הוא דמיין את החדר שלי.
"בחייך, אל תגיד לי שחשבת שהחדר שלי מכוסה שחורים ופוסטרים של מטאל." אמרתי מגחכת אליו.
"ככה בדיוק דמיינתי אותו, לראות אותו כל כך רגיל הפתיע אותי." אמר לי גורם לי לצחוק.
החדר שלי היה גדול וקירותיו היו צבועים בכחול, לא היו בו יותר מדיי דברים מאשר מיטה, ארון, שידה, מחשב, כיסא, וגיטרה.
"טוב לא באתי לכאן כדי לדבר על החדר שלך." אמר מרצין פתאום.
"נכון, באת לדבר איתי על איך קרה ששכבת עם אנבל." אמרתי לו בקול קר מרגישה שנאה אליו פתאום.
"זאת הייתה טעות לין." אמר לי מתחנן לכך שאני יאמין  לו מתיישב על כיסא המחשב ומעביר את ידו בשיערו, נראה לחוץ ומצטער באמת על מעשיו.
"איך אפשר לעשות סקס בטעות?" שאלתי אותו באשמה מנסה להבין את מחשבותיו.
"זאת הייתה טעות לין, כי אם הייתי יודע שיש לה חבר מעולם לא הייתי עושה את זה.
יש לי עקרונות עד כמה שזה לא נראה לך.
לא הייתי עושה מעולם את מה שלא רציתי שיעשו לי.
אבל היא פיתתה אותי ובאותו יום הייתי חלש ושבור, והיא היא הייתה שם.
גרמה לי לרצות אותה, להתנחם איתה היא ישבה וניחמה אותי לילה שלם, ואני." אמר מפסיק מעט מגחך, עיניו נראו כאילו הם לא כאן אלה שם באותו יום.
"אני רק רציתי להיות נאהב, הייתי נואש, והיא הייתה שם והציעה בדיוק את מה שרציתי.
אבל אני נשבע לך לין מעולם לא הייתי נוגע בה אם הייתי יודע שהיא שייכת למישהו אחר." אמר לי גורם לי לשקוע במחשבותיי מדבריו.
זה נשמע דווקא מתאים לאנבל לעשות את זה גם כשהיא הייתה עם דין היא פלירטטה עם בנים ושלחה מבטים.
תמיד ידעתי שהיא תבגוד בו יום אחד, וזה אכן קרה עם דניאל ואני בטוחה שהוא לא היה הראשון שהיא בגדה בדין איתו.
"בבקשה תגידי לי שאת מאמינה לי." ביקש ממני מתחנן מתקרב אליי כל כך שכבר ראיתי את עיניו הכחולות מקרוב שכל כך אהבתי להסתכל עליהם.
"אני מאמינה לך, היא תמיד הייתה זונה לא קטנה." אמרתי לו מושכת בכתפיי גורמת לו לצחוק, ולחייך חיוך גדול.
"אני שמח שאת מאמינה לי." אמר מתקרב אליי עוד יותר גורם לי להילחץ מנוכחותו.
הפנתי את ראשי משלו מנתקת את בהיתי בעיניו הכחולות המהפנטות.
נשימתי הפכה להיות עמוקה וסבוכה יותר, ליבי דופק במהירות כאילו שעכשיו רצתי.
"אין בעיה, רק את זה שיצטרך לנסות לספר את זה לדין…" אמרתי מסובבת את פניי אליו, מגלה את פניו כמה סנטימטרים קטנטנים מפניי.
ליקקתי את שפתיי נאבקת בתחושה שעוברת בגופי, ברצון לתפוס לו בשיער ולנשק אותו בחוזקה.
אך אני אומנם התגברתי על הרצון הזה אך לא הוא, לפניי שהבנתי מה קורה שפתיו היו על שלי טועמות מגששות ואני כמו עיוורת אחריו.