דע את האוייב-במיוחד כשהוא אוהב פרק 17

בראש שלי כבר ידעתי לאן פני מועדות.נכנסתי לאינטרנט ותיקתקתי "כפר הנופש האון" מצאתי את המספר והתקשרתי
"האון ויל'ג שלום"קול ענה לי
"שלום אני רוצה לעשות הזמנה לשבוע ימים דיי מיוחדת"
"כן אדוני,אשמח לעזור."
"אני רוצה…"הסתכלתי שוב בתמונה של סינדי.כן אותה אני רוצה היא מטריפה לי את כל החושים.בתמונה רואים שמעל הדלת רשום 232
"אני רוצה או את חדר 233 או 231 בבקשה"
"אדוני סתם לידע כללי כל הביתנים שלנו נראים אותו דבר בדיוק"
"סתם לידע כללי אם לא חדרים אלו אז לא צריך כלום"
"אדוני תן לי לבדוק אם הם פנויים…שנייה…הנה מחר ב12 מתפנה חדר 231"
"אז לתת לך את האמצעי תשלום מעכשיו?"
"כן בבקשה מספר כרטיס?…"
אחרי שהזמנתי את החדר הרגשתי כאילו יד מכוונת מלמעלה עזרה לי. כאילו אלוקים עשה בכוונה שאני אראה את התמונה שלה. יותר מזה כאילו ממש משמיים שהיא הצטלמה מול הדלת שרואים את מספר החדר.
יום למחרת קמתי מוקדם למרות שהחדר שלי מוזמן מ12 רציתי להיות שם.התלבשתי עם מכנס לבן מחוייט וחולצה מכופתרת בגווני התכלת סידרתי את הבלורית וירדתי עם התיק גב.חשבתי בליבי שאולי רחוק מסערת החיים וימי העבודה…אולי…היא תמצא פינה בלב למעני.
צעקתי בקול "ביי לכולם"טרקתי את הדלת והוצאתי את האופנוע.
הדרך היתה ריקה,בשעות כאלו אפילו הרמזורים יכולים לישון.הגעתי לכפר בשבע בבוקר למראה הכנרת שנחה גם היא.טיילתי בכפר עד שראיתי את הביתן שרשום עליו 232 התקרבתי…הנחתי את התיק על כיסא העץ שהיה בחוץ…התקדמתי לעבר החלון וראיתי אותה כמו מלאך.ישנה הפוך על המיטה התענגתי למראה רגליה שהוגלו מעט…שהשאירו לי מקום לדימיון.