דע את האוייב-במיוחד כשהוא אוהב פרק 15

"לא סינדי אל תשקרי לעצמך" הסתובבתי,הסתכלתי מסביב,אף אחד לא שם לב שאני מדברת עם עצמי.
השבוע זה קורה לי לעיתים תכופות מדי."את חייבת להירגע!!!"
מאז שהחלטתי לסגור את הסיפור עם אבי אני כבר לא אני.
הפלאפון שלי צלצל "כן אמא מה נשמע?" שמעתי את אימי אבל לא הקשבתי. רק בסוף מצאתי אומרת "בסדר ביי. "ניתקתי.
עליתי לרכב ושמתי מוזיקה פול ווליום,כאילו שהקול של השיר יגבר על הרגשות החזקים כל כך.הדמעות גלשו ללא רשות,הרגשתי חסרת אונים."ממתי את פחדנית כל כך" קול צעק בתוכי.
"אני לא פחדנית,אני פשוט חכמה!!!ידעתי שמראש הסוף לא יהיה טוב!אז לא התחלתי!!!"
שני קולות בתוכי נלחמו,והקרב היה ממש קרב דמים. הרגשתי איך מצד אחד אני רוצה להיות קרובה למי שגרם לי להרגיש אישה. לאותו גבר שגרם ללב שלי לרעוד. כל הגוף שלי היה ממוגנט אליו וזה לא פשוט ללכת נגד כוח המשיכה.זה נגד הטבע!!!
מצד שני פחדתי,פחדתי להיפגע לפגוע.למרות שפחד היא לא אחת מתכונותיי אבל זה הפעם השפיע עלי באופן מוזר.
הגעתי הביתה,פתחתי את הדלת וראיתי מולי 3 מזוודות."מה זה?"שאלתי בקול.
אימי התקרבה אליי."תגידי הכל בסדר איתך?"
"הרוב,למה?"
היא הביטה בי כאילו נפלתי מהירח "לפני שעה דיברנו בפלאפון,ואמרתי לך שיש מבצע בהאון ווילג' ואמרת לי בסדר"
"מה"נשארתי עם פה פעור. מתי עניתי בסדר????
"מה?מה?אל תרגיזי אותי לפני שעה דיברנו וכבר סגרתי את ההזמנה אז תעלי לחדר ותארגני מזוודה כי אני לא אחכה לך יותר מדי זמן!נהיית מעופפת בזמן האחרון. אני לא יודעת למה אבל חופש בטוח לא יזיק לך"
עליתי וחשבתי לעצמי פתאום,למה לא?אולי זה באמת יעזור לי לשכוח את אבי?
אני זוכרת שאחי אחרי שהוא נפרד מחברה שלו יצא לאילת,ולתדהמתי אחרי שבוע חזר חדש!אולי גם לי זה יקרה?נסתרות דרכי הקל.
כל הדרך לכפר האון הייתי מהופנטת. הערים של הגלבוע שהוריקו לאחר הגשם,ולהקות הציפורים שנדדו להם.
פתאום שמעתי את אימי אומרת כאילו מדברת עם עצמה "סינדי החיים יפים צריך רק לפתוח את העיניים כדי להבחין בזה."
"החיים יפים כשעושים מה שרוצים…."
"תראי יפה שלי אני לאף פעם לא אסרתי עלייך שום דבר."
"אני יודעת אמא אבל אני אסרתי על עצמי. אני לא רוצה להיפגע"
"את מספיק חכמה"היא ענתה לי
ראינו כבר את הכנרת מברכת את בואנו ושלט ענק קידם את פנינו "כפר הנופש האון"
אמא החנתה את הרכב והסתובבה לעברי "לפעמים מרוב שרוצים להגן על עצמנו מפספסים דברים יפים בחיים.בכל מקרה אני מקווה שתהני מהחופש שלך"
יצאנו מהרכב לקבלה "שלום לכם.ברוכים הבאים" בחורה שחורת עיניים ונחמדה ברכה אותנו לשלום
"הזמנו שני צימרים"הבטתי באימי מופתעת "למה שניים?"שאלתי בלחש
"סינדי את ילדה גדולה אני רוצה שתהני ותהי עצמאית,אם תצטרכי אותי אני כאן ליד"
"חדר 232 בבקשה"
"תודה" לקחתי את המפתחות שלי ואת המפה של הכפר ויצאתי לכיוון החדר שלי.
הנוף משגע,שבוע פה יהיה גן עדן.לא נכנסתי ישר לחדר.השארתי את המזוודה מול הדלת והתיישבתי בכסא מעץ שנח ליד חדרי.בחנתי מסביב הכל היה שקט נשמתי עמוק.
"סוף סוף אני אוכל לרוקן את המחשבות ולחשוב על כלום"
אילו ידעתי עד כמה אני טועה….