דע את האוייב-במיוחד כשהוא אוהב פרק אחרון ערוך טוב יותר.

בחיים לא הכל מסתדר כמו בדימיון,חשבתי לעצמי. באותו ערב של שמחת תורה הכרתי את הבחור של חיי-נתן שמו.נכון הוא לא אבי אבל הוא מזכיר לי אותו בהרבה דברים.הוא מדבר הרבה כמוהו,הוא חכם כמוהו,אהוב על כולם וחתיך מושלם.
לא תמיד אהבה מנצחת על הכל.לא תמיד היא מרפאה את השוני בין בני הזוג.איך שאמר לי גלי אתם בכלל לא שייכים לאותו עולם.
היא בעצם רצתה להגיד לי שאנחנו שונים בתכלית.אבל אני מאמינה שאנחנו דומים מדי.ומכאן נבע כל הקושי שלנו להיתקרב
זה יכל להיות אחרת,אילו הוא היה תופס אותי בשני ידיו ואומר לי ״סינדי אני אוהב אותך״.
לא חשבתי שהלב שלי יעבור כל כך הרבה תהפוכות אבל הערב אני סופית יודעת!
כן אהבתי אותו עד כלות נשמתי,נכון לא יכולתי להודות בזה.אני אולי אתחרט על זה.אבל עד היום לא התחרטתי אף פעם על מה שלא אמרתי אלא ההפך.
יכול להיות מאוד שהחיוך שלי יעלם לתקופה.אבל הזמן הוא התרופה הטובה ביותר.
ויכול להיות שהוא אף פעם לא אהב אותי,אולי סתם הייתי עוד מטרה…
קשה לי להתנתק מהסיפור ומהדמויות.אבל את המסע שלי סיימתי.
את השיעור שלי לחיים למדתי:״לא עושים מה שרוצים!עושים מה שצריך!
אולי מהיום אני אהיה פחות רכה ומלאת רגשות כי כבר מחצית מליבי לא ברשותי.הוא לקח את החצי איתו מבלי לדעת.כנראה אני צריכה להיות חסונה יותר כדי להצליח הלאה בחיים.
את השורות האחרונות אני כותבת וחותמת מול תמונתו,ודקה לפני שאני מוחקת את הזיכרון האחרון.״כן אני יודעת שאהבתי אותך תמיד,ותמיד אוהב!״