דניאל- פרק 12 (המשך של פרק 11)

תודה רבה על כל התגובות המחממות,
כמו שאמרתי פרק קודם: הפרק יהיה המשך של פרק 11
הפרק קצר, כי הוא רק המשך אבל אני אצ'פר בפרק הבא!
תהנו!
—————————————————————————-

מנקודת מבטה של דניאל

"לא קרה כלום" עניתי בשקט וחפרתי את ראשי עמוק בתוך השמיכה.
"אוקיי" מילה אמרה.
אני מכירה אותה כבר, היא לא חטטנית, ואני מודה לה על זה כל כך עכשיו…..
"אז קדימה, קומי" אמרה לי ומשכה מעט את השמיכה.
"מה… מה זאת אומרת?" משכתי את השמיכה לכיווני כדי שמילה לא תיקח אותה.
"אם לא קרה כלום, אז את יכולה ללכת לבית ספר!" היא אחזה בשמיכה בשתי ידיה, בניגוד אלי, עם יד אחת. והצליחה למשוך את השמיכה ממני.
אבל היא צודקת, אם אני רוצה להאמין שזה לא קרה אני חייבת להתנהג כאילו זה לא קרה.

צלעתי אל עבר השירותים. והעזתי להסתכל במראה, רק קצת. המכות נראות הרבה פחות רעות… הפנס בעין שלי עדיין גלוי, בניגוד לצלקת בגב או בכתף. אבל אני לא שמה איפור… במהלך כל הבוקר התחלתי לחשוב על סיפור לפנס שלי, הרי לא יאמינו שסתם קיבלתי את זה ביום בהיר אחד….
אולי טיילתי ואז נפלתי על העין? לא, לא טוב….
אמממ….. הלכתי מכות? לא הגיוני…..
אוףףף…..

פתחתי את הארון המלא שלי וחיפשתי בגד, לפתע ראיתי את השמלה שלבשתי ליום הראשון של הלימודים. מה חשבתי לעצמי? תפסתי בקולב שלה ו'הנחתי' אותה על הגוף כאילו אני לובשת אותה. בחנתי אותה. עכשיו יוכלו לראות את שתי הצלקות הגדולות דרכה. והיריכיים שלי! השמלה קצרה! מה הפלא שבן רצה להוריד ממני את השמלה….. ואם אני אתכופף! יראו את החזה שלי! מה אני מצפה! לאחר התלבטות קצרה עם עצמי השמלה מצאה את עצמה בפח. יחד עם השמלה שלבשתי לפני 3 ימים ועוד חצאיות גופיות וג'ינסים קצרים.
אני יודעת שהאביב כאן, ולאט לאט יתחיל להתחמם… אבל אני לא רוצה לעבור את זה שוב……
מצאתי טרנינג גדול ולבשתי חולצה ארוכה אך דקה. ומעל שמתי סווצ'רט, ליתר ביטחון….

מנקודת מבטה של אלה

נפלתי על האספלט הקשיח. הברך שלי קיבלה שיפשוף רציני. אני יודעת שהוא מאחורי, ושהוא יותר מהיר ממני. אבל כואבת לי הרגל והוא במילא יתפוס אותי, אז פשוט נתתי למועד להגיע.
יד הושטה לי לעזרה אך לא ראיתי ממי, השמש סינוורה אותי. תפסתי את היד המושטת ונעמדתי, לאט לאט.
"אלה!" קולה של דניאל נשמע מאחורי. עזבתי את היד המושטת. ורצתי, עד כמה שיכולתי, אל עבר דניאל, שעמדה בשער בית הספר בבגדים חורפיים במיוחד. החזאי לא אמר משהו על גשם או רוחות, או קור….. למה היא לבושה ככה?
העברתי מבט על בגדי, ג'ינס דק וארוך וטי שירט דקה, מתחיל להיות חם. מה עובר על דניאל השבוע?
הפנס שכבר נמצא על דניאל מאותו היום של הדייט הגרוע עם אדם לא מעניין אותי, כי היא במילא לא מוכנה לספר לי מאיפה הוא.
חיבקתי אותה חזק. "איפה היית?"
"בבית" היא ענתה לי.
"למה?"
היא התלבטה קצת ואז ענתה לי "זה לא משנה"
הצלצול הראשון נשמע, אבל זו אחת הפעמים היחידות שהתעלמתי ממנו. חיבקתי שוב את דניאל. וכשהצלצול הנוסף נשמע, כבר לא היה איש ברחבת בית הספר.

התפצלנו, דניאל הלכה להביא את הספרים, ואני חזרתי לכיתת הפיסיקה. אחרי כמה דקות היא נכנסה וישבה אלכסון ממני. כמו תמיד.

לפתע הדלת נפתחה וממנה הגיח המורה הכי חתיך בבית הספר, שבוא נודה, חצי מהבנות בבית הספר מאוהבות בו בטירוף.
הוא נכנס עם ספל הקפה שלו, כמו תמיד.
העביר את ידו על הקיר ונשמע קול ציוץ של חריקה ברחבי החדר, כמו תמיד.
איחל כמה בוקר טוב לילדים שונים, כמו תמיד.
ואז,
ואז הוא קרץ, לא ראיתי למי. "בוקר טוב גם לך" הוא אמר והתיישב במקומו.

קולות דיבורים עלו ועלו. ברחבי הכיתה.
וגם אני הצטרפתי לדיבורים.
"למי הוא אמר את זה?" שאלתי את ג'יאנה, הילדה שיושבת לידי בשולחן.
"אני חושבת שלדניאל" היא ענתה.

פי נפער בתדהמה.
ג'יאנה ניסתה לראות לאין הוא קרץ, וגם אני.
דניאל קמה מהשולחן בחריקה גדולה ויצאה בריצה מהכיתה, כשידה על פיה ועינייה אדומות.
בלי לחשוב. רצתי אחריה, משאירה הכל על השולחן.
————————————————————————

בפרק הבא יהיה פלאשבקים משלושת הימים האחרונים שדניאל עברה כאשר לא באה לבית הספר. ובפרק אחריו תגיע דמות חדשה- ישנה לסיפור. היא חדשה כי מלא זמן לא שמעתם עליה, וחדשה כי עכשיו תשמעו עליה.

תודה רבה על כל התגובות המחממות, אתם מדהימים.
3 תגובות וממשיכה!