דניאל- פרק רביעי

החלטנו ללכת ברגל, כמו שאני וקיילי נהגנו לעשות כל בוקר וכל צהריים.
אבל השהייה עם דניאל גרמה לי להבין כמה נוראה הייתה קיילי, כמה נוראית הייתה אני.
אני רציתי לספר לדניאל על אדם. חיכיתי שהיא תשאל אותי מה הוא אמר, איך היה, מה עשיתי, אבל היא לא.
היא פשוט קיפצה מעל שלוליות או טבלה את נעליה בתוך כמה רדודות.
"את זוכרת את אדם שיין?" פתחתי,
"עיניים זהובות? חתיך? י"א2?" תיארה אותו באופן שטחי.
הנהנתי לעברה.
"מה איתו?" היא התכופפה מתחת לעץ בעל ענפים נמוכים ודקים.
"אממ… הוא הציע לי, לצאת איתו!" מחאתי כפיים וקפצתי במקום מהתרגשות.
היא ציחקקה.
"אני שמחה שאת כאן" היא אמרה לי וחיבקה אותי חיבוק מוחץ.
"גם אני שמחה שאני כאן" ציחקקתי אחריה ונתתי למילים לצאת מפי מבלי ששמתי לב.
"יש לי דז'ה וו…" ציחקקה.
עברנו את הבית של קיילי. היא צעקה לאין אני הולכת.
לא עניתי.
הגענו לבית של ג'ולייט מייק. לא עברו שלוש שניות והיא צעקה "ד-נ-י-א-ל !" וקטעה את המילה לכל אות, אחת אחת.
דניאל רצה לחבק אותה. גילגלתי עיניים בקנאה, למה את השם שלי היא לא זוכרת אבל יודעת את תאריך לידתה של דניאל?! אני שונאת אותה!
"למה את לא מכירה לי את החברה שלך?" שאלה בתמימות ג'ולייט.
"כי אני לא חברה שלה אני אחותה!" צעקתי והתקדמתי קדימה שג'ולייט לא תשיג אותי. דניאל התנצלה בשמי מתוך נימוס ורצה אלי.
"את מוכנה להגיד לי מה עבר עליך?" שאלה וסידרה את השמלה התכולה שלה.
"כלום"
אני מודה שעבר עלי כל כך הרבה יותר מכלום.
״בואי , הגענו" העברתי נושא.
נכנסתי לגלידריה המקפיאה מקור.
ספסלים ליד ספסלים בכל מיני מקומות,
באמצע המסעדה ניצב אי ובו כמה מוכרים של גלידות. בחלק האחורי של המסעדה ניצב בר משקאות וקצת מאכלים מתוקים.
המסעדה צבעונית ורועשת מאוד.
התיישבתי בספסל ומולי התיישבה דניאל.
"מצטערת שצעקתי עליך, ג'ולייט מייק באמת מעיקה …" היא עוותה את פרצופה, החיוך שלה שבר אותי, ציחקקתי איתה.
"זה בסדר" היא חייכה חיוך גדול ויפייפה. חייכתי אליה בחזרה.
״אני אוהבת את חיוך שלך, מאוד. אף פעם אל תורידי אותו מהפרצוף שלך" היא תפסה את לחיי בצורה ילדותית מאוד.
המלצרית הגיעה, היא נראתה טוב, טוב מאוד. חולצת בטן של מקום עבודתה עלתה בכל תנועת הליכה שלה, נישאו אליה עיניים של גברים שכל מה שעניין אותם זה הגוף שלה, איכס.
היא הגיעה מולנו. עינייה היו חצי כחולות בהירות, חצי ירוקות כהות, משהו שלא ראיתי מעולם. עורה היה כהה במקצת כאילו היא השתזפה. היא חייכה עם הגומות היפייפיות שלה, אבל עם כל היופי הזה היא לא השתוותה לדניאל, מלכת היופי העונה לשם 'אחותי'. היא פתחה את פיה כדי לחזור על דברים שאמרה לכל הלקוחות שנכנסו. אבל דניאל קטעה אותה לפני שהיא התחילה.
״שני גביעיי גלידת שוקולד לבן. ואממ… שני קוראסונים. תודה" המלצרית רשמה את דרישותינו בפנקס קטן של הגלידריה. היא עזבה אותנו ואיתה מבטיהם של הלקוחות. דניאל פתחה את פיה כדי לדבר אך סגרה אותו שניה אחרי כן, ושוב פתחה, ושוב סגרה, כאילו ניסתה לספר אבל לא ידעה איך לספר.
"בר עוזבת" היא אמרה.
עוזבת ? אבל היום הראשון הלימודים, לאין כבר יש ללכת?
״מה זאת אומרת ? לאן ?" שאלתי לא מבינה.
"לאנגליה, קונצרטים. היא תחזור בחודש הבא.." היא עיקמה את פרצופה. "אהה… אם כך, זה דבר טוב! תמסרי לה בהצלחה ממני. עוד כמה זמן היא תעזוב?" חייכתי אליה.
"היא עזבה היום, כשהלכנו ביחד ואת ישבת על הספסל, הגענו לפינה מרוחקת והיא סיפרה לי שהיא באה רק להיפרד ממני" עינייה נצצו.
לא היה לי כל כך מה להגיד, אני באמת רציתי וניסיתי להוציא משהו מועיל מהפה, אבל לא היה לי מה…
למזלי הגלידות והקוראסונים שלנו הגיעו. היא טרפה את שלה, אני באמת מתפלאת איך היא כזאת שטוחה……