דניאל ומאיה -פרק 46-

-צלצול-
הפסקה, הסתובבתי קצת עם נוי בחוץ, חיפשתי את דניאל.
נוי בינתיים דיברה אבל לא ממש הקשבתי, איפה הוא לעזאזל?!
"מאיה!" נוי צעקה לי באוזן.
"מה?!" צעקתי עליה בחזרה בזמן שאני מנסה להרגיע את הכאב שעשתה לי באוזן, חיה זאתי.
"את מקשיבה לי בכלל?!" שוב צעקה עליי, אני שונאת שצועקים, אנחנו שתי סנטימטר אחת מהשניה, למה לצעוק?!
"לא." אמרתי את האמת, זאת החברה הכי טובה שלי, היא לא תיפגע מזה.
"למה?" נרגעה, תודה לאל.
"אני מחפשת את דניאל." אמרתי והמשכתי לחפש אותו עם עיניי.
"אה, אז למה לא אמרת?" היא אמרה וגם התחילה לחפש אותו.
"היית עסוקה בלדבר." גיחכתי והיא נתנה לי מכה בכתף, המשכנו להסתובב בבית ספר, אולי נמצא אותו באיזה חור.
הלכנו במסדרון, ולפתע ראיתי אותו.
"נוי הנה הוא!" צעקתי בלחישה כזו, שלא ישמעו.
באתי לבוא אליו, ואז ראיתי את לירון מדברת איתו, ממתי הם מדברים?
לירון צחקה וחייכה הרבה, הוא פה ושם גם זרק כמה חיוכים.
התקדמתי לעבריהם, התקרבתי לדניאל וחיבקתי אותו מהצד, ברגע שלירון ראתה אותי ירד לה החיוך מהפרצוף.
"מה קורה?" שאלתי בחיוך, לא רציתי לעשות פרצופים ללירון למרות שבאותו רגע רציתי לשבור לה את הראש.
"בסדר." לירון אמרה ביבשות.
"הכל טוב." דניאל אמר ונתן לי נשיקה קטנה בלחי.
"הפרעתי לכם?" שאלתי בתמימות.
"לא, " לירון אמרה, "נראה לי אני אלך, נדבר?" פנתה לדניאל, מה זה נדבר?!
"כן." דניאל אמר והיא הלכה, זונה.
"על מה דיברתם?" שאלתי אותו אחרי שהיא הלכה.
"סתם," אמר, הסתכלתי עליו במבט. "מה את מקנאה?" צחק וכרך את ידיו סביב מותניי.
"לא!" הרמתי את קולי, "פשוט רוצה לדעת."
"טוב מה שתגידי." אמר ואז נישק אותי נשיקה ארוכה ונעימה, אם לירון באמת תנסה להפריד בינינו, זה לא ילך לה, אנחנו אוהבים אחד את השני יותר מידי, והנשיקה הזאת הוכיחה לי את זה.
היה צלצול חזרה לכיתה, ראיתי את עומר ונוי יושבים במקום שלי ושל נוי, עומר שם את הרגליים על השולחן ונוי שמה את ראשה על הבטן שלו והם דיברו.
"עומר איפה אתה חושב שאתה נמצא, בבית קפה?!" חיקיתי את המורה שלנו.
"כן, את המלצרית לא? אני רוצה קפ…"
"תעיף את הרגליים שלך מהשולחן!" קטעתי אותו ודחפתי את הרגליים שלו וניקיתי את השולחן, שונאת ליכלוך.
עומר חזר למקומו, התיישבתי במקומי והמחנכת נכנסה.
"שלום תלמידים, יש היום כמה הודעות חשובות." אמרה, עוד פעם זיבולי שכל?
"ראשית, אני רוצה לומר לכולכם שהעבודות שלכם היו מקסימות ונהנתי לקרוא אותם." תודה באמת שהזכירה לי את העבודה המחורבנת הזאת.
"ורציתי להודיע לכם, שעוד שבוע אנחנו נמצא לטיול של ארבעה ימים." קפצתי ממקומי, טיול!!!
"ואל תדאגו, הפעם נישן באכסנייה ולא בשטח עם אוהלים כמו שנה שעברה," אמרה, פיו. פעם קודמת חזרתי הביתה נפוחה מעקיצות.
"הנה האישורים לטיול, אני מבקשת להחזיר אותו עם חתימה של ההורים הכי מוקדם שאתם יכולים, כדי לא לגרום מצב לא נעים לאף אחד מהתלמידים." אמרה והתחילה לחלק לנו את הדפים, היה רשום גם את רשימת הציוד, לוח זמנים וכו'.
"אה ודבר נוסף, " אמרה, מה עוד יכול להיות כבר?
"באכסנייה נתאכסן עם בתי ספר נוספים, אני מבקשת להתנהג בהתאם, כל מי שיחשוב אפילו להביא אלכוהול או סיגריות לטיול יכול לשכוח מזה, כל מי שינסה להביא מוצר כזה יחזור הביתה וייענש על כך, וכמובן שאני לא רוצה לשמוע על מקרי אלימות." היא סיימה לחלק לנו את האישורים, אני ונוי הסתכלנו אחת על השנייה בהתרגשות, לאחר מכן הסתכלתי על דניאל והוא חייך, אבל ראו שהוא היה גם קצת מבואס, התקרבתי אליו עם הכיסא.
"מה הבאסה?" שאלתי.
"איך עכשיו ארבע ימים בלי לעשן?" אמר, עכשיו הכאפה או אחר כך?
"אתה תסתדר, תאמין לי יותר טוב שלא תעשן בכלל וזהו." שמתי את ידי על הברך שלו.
"אני מקווה שנוכל לישון ביחד." אמר וליטף את ידי.
"תיזהר לתפוס עין על איזה אחת מבית ספר אחר, ברור?!" איימתי עליו, הלוואי שבבבתי ספר האלה יש רק בנות מכוערות.
"ברור, ותיזהרי גם את, אם אני יראה מישהו נוגע בך אני יוריד לו את הראש." הוא היה רציני.
"אל תדאג." גיחכתי.
"אני דואג!" אמר.
"אתה לא צריך." עניתי.
"אבל את כזאת יפה, איך לא יתפסו עלייך עין שמה." אמר בדאגה.
"לא ואתה ממש לא תתפוס לבנות את העין." אמרתי בציניות.
"מה אני יעשה שאני חתיך?" אמר בגאווה וחייך.
"מה אני יעשה שאני יפה?" חיקיתי אותו.
"טוב אז בואי נסגור על זה שכל הטיול אני יהיה צמוד לך לתחת, מצידי שיצא לכולם העיניים." קרץ לי.
"טוב" גיחכתי וחזרתי למקום.

–נקודת מבט דניאל–
השיער התחיל, עברתי על כל ילדי הכיתה בעיניי, והרגשתי שמישהו הסתכל עליי, שמתי לב שזאת הייתה לירון, מה היא רוצה ממני?!
בשיחה שהייתה לנו בהפסקה, הרגשתי מוזר כזה, שנים לא דיברנו, מה היא נזכרה בי פתאום?
וגם כל דקה היא צחקה, לא הבנתי מה היא רוצה לי מהחיים, רציתי ללכת משם, לא היה לי כוח לשיחה המעפנה איתה, אבל בכל זאת לא יפה.
למרות שלירון קלטה ששמתי לב אליה, היא עדיין הסתכלה עליי.
"מה?" לחשתי ועשיתי פרצוף, היא מיד הסיטה את מבטה חזרה ללוח.
הרגשתי את הפלאפון שלי רוטט, הודעה מלירון.
"משעמם" שלחה, שתשתעמם לבד מה היא רוצה ממני?
"כן" עניתי בקצרה.
"איזה כיף שעוד מעט טיול" שינתה נושא, כן ממש כיף..
"יאפ" עניתי ביבשות, שתבין שאין לי כוח אליה.
"אתה תבוא לבקר אותי בחדר נכון ? ;) " שלחה, חיה בסרטטט
"נראה" שלחתי וסגרתי את הפלאפון, הוא שוב רטט, ידעתי שזה הודעה מלירון אז לא בדקתי, הסתכלתי עליה, היא הסתכלה על הפלאפון לראות אם אני יענה, אחר כך היא הסתכלה עליי וישר הפנתי את מבטי ממנה שלא תחשוב שהסתכלתי עליה, אחרי זה היא גם סגרה את הפלאפון והחזירה אותו לתיק.