דניאל ומאיה -פרק 45- :)

-נקודת מבט דניאל-
חזרנו לבית של מאיה, למה עירבתי אותה בזה בכלל? בשביל מה סיבכתי גם אותה בזה, זה הבעיות שלי, אני יפתור אותם לבד.. לא רוצה לסבך עכשיו למאיה את החיים.
היה כבר מאוחר, מאיה פיספסה בגללי יומיים מהלימודים, אני לא אתן לה גם מחר לפספס.
"יאללה לכי לישון מחר את הולכת לבית ספר. " אמרתי לה והיא הסתכלה עליי.
"אה הולכים לבית ספר מחר? " שאלה, מצחיקה זאתי.
"את הולכת, לא אנחנו. " החלטתי, אין מצב שהפעם אני יוותר לה.
"אם אתה לא הולך גם אני לא הולכת. " אמרה.
"את כן הולכת, פיספסת כבר יומיים בגללי. " הסתכלתי עליה.
"זה לא בגללך, זה בגללי, אני רוצה להישאר פה איתך." הסתכלה עליי גם.
"רצון זה דבר טוב, את הולכת מחר וזה סופי. " התחלתי להתעצבן, אני לא רוצה שהיא תדרדר בלימודים רק בגללי.
"טוב אבא מה שתגיד. " גיחכה, אבא?
"יופי אז את הולכת, לכי לישון שיהיה לך כוח לקום בבוקר. " כיביתי את האור.
"אני לא עייפה, ואני גם לא הולכת מחר. " היא התעקשה, סעמק נו.
"מאיה את רוצה לעצבן אותי? את הולכת מחר וזהו!" היא לא ענתה, חיבקתי אותה והלכנו לישון כפיות.

=בוקר=
השעון מעורר צילצל, קמתי ישר כדי להעיר את מאיה, היא הולכת לבית ספר ולא מעניין אותי אם היא תתנגד.
"יאללה קומי! " צעקתי והרבצתי לה עם הכרית.
"דיי עזוב אותיי! " צעקה בחזרה ותפסה את הכרית.
"קומי את הולכת לבית ספר. " משכתי לה את היד כדי שתשב.
"אני לא הולכת! " צעקה.
"אני ידגדג אותך. " איימתי, היא הסתכלה עליי.
"אתה לא. " קבעה.
"רוצה לראות שכן? " התגרתי בה.
"לא! " אמרה, דיגדגתי אותה והיא התחילה להתפתל ולצחוק.
"דייי! " צעקה בין הצחקוקים.
”אז את הולכת לבית ספר? " שאלתי.
"כן כן אני ילך רק תעזוב אותי! " צחקה. הפסקתי לדגדג אותה והיא קמה להתארגן, חיכיתי עד שתסיים, ליוויתי אותה לבית ספר לבדוק שלא תעבוד עליי.
"למה אתה לא בא?" שאלה, בתכלס אין לי מושג.
"לא יודע. " גיחכתי.
"נו אז לך תתארגן ותבוא גם! " אמרה.
"לא עזבי. " אמרתי. לא היה לי כוח ללכת להתארגן, למרות שהיינו עוד קרובים לבית שלה.
"נוווו, בשבילי. " אמרה ועשתה לי פרצוף מתחנן.
"טוב בסדר. " נכנעתי, חזרנו לבית, התארגנתי מהר והלכנו לבית ספר.
הלכתי ישר למחששה לחברים, ומאיה הלכה לחברות שלה.
"תראו מי הגיעעע" ליאור אמר וכולם הסתכלו עליי.
"שרוט" צחקתי, ישבתי ליד עומר והוצאתי סיגריה.
"מה קורה? " עומר שאל.
"בסדר אתה יודע, איתך? " שאלתי ונשפתי את העשן.
"הכל טוב, נעלמת קצת יותר מידי. " אמר, באמת נעלמתי.
"אני יודע.. אבל זהו עכשיו חזרתי. " חייכתי.
ישבנו עוד קצת עד שהיה צלצול והתפזרנו לכיתות, ישבתי במקומי ליד עומר.

–נקודת מבט מאיה–
אחרי שדניאל הלך למחששה התקדמתי לכיוון נוי ועוד כמה בנות שהיו מסביבה, חיבקתי את כולם וישבנו.
"נו אז מאיה, עכשיו את יכולה לומר איך הצלחת להשיג את דניאל? " לירון שאלה, אחת מהבנות.
"אממ, האמת? זה הוא שהזמין אותי לצאת, הוא נישק אותי ראשון.. הוא עשה הכל. " אמרתי את האמת.
"כן אבל למה הוא עשה את זה ראשון? איך הצלחת? היו שמועות שנועה האקסית שלו, ממש שברה לו את הלב ושהוא כבר לא מאמין באהבה וכל החראטות האלה, איך הצלחת לשנות את דעתו? " שירי שאלה אותי, החברה הכי טובה של לירון.
"לא יודעת ממש, זה קרה ממש תוך כמה ימים, פשוט שיחקתי אותה קצת קשה להשגה, שיתאמץ קצת מה קרה? " צחקתי, וכולם פלטו גיחוך מפיהם.
"אז בעצם הראית לו שאת לא עוד אחת זולה כמו כל הבנות שמקרקרות סביבו תמיד, זה מה שהוא אוהב יענו, מה שמושך אותו? " לירון שאלה.
"כנראה שכן. " אמרתי, והיה צלצול, נכנסנו לכיתה וראיתי את דניאל כבר יושב במקום שלו ליד עומר, ישבתי גם אני ליד נוי והשיעור התחיל.
"איזה חקירה לירון דפקה לך שמה. " נוי אמרה,
"למה חקירה? סך הכל התעניינה, אמרת לה את כל האמת. " אמרתי בתמימות.
"נו באמת, את לא ראית מה היא ניסתה להוציא ממך?" שאלה, לא הבנתי.
"מה היא ניסתה להוציא ממני? " שאלתי שוב בטון תמים.
"מפגרת, כמה תמימה את יכולה להיות? היא רוצה לדעת איך להשיג את דניאל! כבר שנים שהיא דלוקה עליו. " היא לחשה.
"אם היא דלוקה עליו כלכך היא אמורה לשנוא אותי עכשיו לא? " גיחכתי.
"היא בטח קצת שונאת אותך." נוי גיחכה.
"אבל דניאל איתי, איך בדיוק היא תשיג אותו? " שאלתי.
"מתי שתיפרדו או משהו. " נוי אמרה, כלכך בפשטות, כאילו זה מובן מאליו שניפרד עוד דקה.
"מאיפה את כלכך בטוחה שניפרד בזמן האחרון? " שאלתי בסקרנות.
"מאיה, רק אני שמה לב שעובר על דניאל ימים לא קלים כלכך? את בקלות תוכלי לעצבן אותו ופתאום הוא יחליט שאין לו כוח לזה, תשמרי עליו טוב. " היא הזהירה אותי, נו באמת, אני עוזרת לדניאל! למה שהוא ייפרד ממני?
"אבל.. " באתי להשלים משפט והמורה הסתכלה עלינו במבט מאיים, עשיתי לנוי סימן שנמשיך לדבר על זה בהפסקה, רק זה חסר לי שהמורה גם תעיף אותי מהשיעור.