דניאל ומאיה -פרק 42-

נכנסתי להתקלח, כשיצאתי לבשתי מהר שמלה ורודה בהירה קצרה, ונעלי עקב באותו צבע, ענדתי את התכשיטים, התאפרתי, סידרתי את השיער, התבשמתי והייתי מוכנה, לקחתי תיק קטן עם פלאפון וכסף והלכנו לבית של דניאל, הוא התארגן גם ויצאנו.
נוי שלחה לי הודעה שהיא ועומר כבר שם.
הגענו למסיבה, מוזיקה רועשת נשמעה, נוי חיכתה לי בכניסה.
"היי" אמרתי וחיבקתי אותה.
"היי, מה קורה?" שאלה.
"בסדר את יודעת, מה איתך?" עניתי.
"גם." אמרה, נכנסנו לבפנים והלכנו לרקוד קצת, אחר כך גם דניאל ועומר הצטרפו אלינו,היה ממש כיף.
סופסוף היה אפשר להנות, להשתחרר מהכל.. לא חשבתי על שום דבר, אף אחד לא חשב על שום דבר, רק נהננו, בלי ריבים, בלי וויכוחים, בלי הצגות, בלי כלום, רק להנות.
חזרתי הביתה בערך בשלוש וחצי הביתה, מותשת, עייפה, הרגליים שלי כאבו מהריקוד ומהעקבים,כולי מסריחה מריח של סיגריות ושל אלכוהול שהיה שם באוויר, רק רציתי לחזור הביתה וללכת לישון.
עד שהגעתי, מתה לישון, באתי לפתוח את הדלת, פאק נעול.
שלחתי את ידי לעבר המחבוא שבו אמור להיות מפתח של הבית, פאק אין שם. שוב ננעלתי.
ניסיתי להתקשר לאמא שלי, לרון ולרוי, אף אחד לא ענה.
התקשרתי לנוי.
~שמנה שלי ❤~
"נוי, ננעלתי מחוץ לבית. " אמרתי לאחר שענתה.
"אוי, וואי בכיף הייתי מזמינה אותך אליי, אבל אני ישנה היום אצל עומר, מצטערת. " אמרה בקול מתנצל.
"אה לא זה בסדר, אני ידבר עם דניאל, לילה טוב, אה ו..תהנו" גיחכתי.
"יא סטלנית, יאללה לילה טוב, נדבר. " אמרה.
~סוף שיחה~
התקשרתי לדניאל בתקווה שהוא עדיין ער.
~אהבת חיי ❤~
"אה? " אמר בקול עייף לאחר שענה.
"דבר ראשון אווץ'? דבר שני, ננעלתי מחוץ לבית. " אמרתי, הייתי יותר עירנית אז כבר לא היה לי קול עייף.
"אז מה את רוצה ממני? " אמר, סליחה?
"אמ.. " לא ידעתי כלכך מה לומר, פדיחות להגיד 'לישון אצלך'
"סתם יא מכוערת מה נבהלת, בואי אליי אני אחכה לך." אמר בגיחוך.
"טוב אני בדרך. " אמרתי.
~סוף שיחה~
התחלתי ללכת לעבר הבית של דניאל, התחיל להיות לי קר, הייתי עם עקבים וכאבו לי הרגליים בטירוף, לא הורדתי את העקבים כי פחדתי שיהיה על המדרכה דברים חדים, קרה לי פעם, לא זיכרון נעים במיוחד.
כולי עם שמלה קצרה וקר לי, עם עקבים, צולעת מהכאבים, ככה הולכת שכבר עוד דקה ארבע לפנות בוקר, ולכו תדעו מי מסתובב פה עכשיו.
ואיך לא? ראיתי חבורת נערים יושבים על הספסל מעשנים ושותים.
'יו אחי קלוט את זאת' שמעתי את אחד מהנערים אומר.
'כוסייייית' ענו לו, התחלתי להאץ את מהירות ההליכה שלי, שמעתי צעדים מתקרבים אליי, לא העזתי להסתכל עד שהרגשתי יד מחזיקה את ידי בחוזקה.
"מה בחורה כמוך עושה פה בשעה הזאת?" שאל הנער, ריח חזק של סיגריות ואלכוהול יצא ממנו.
"תעזוב אותי" לחשתי בטון מפוחד, תוך כדי שאני מנערת את ידי, רק שלא יעשה לי משהו.
"אנחנו יכולים להנות ביחד" אמר והתעלם ממה שאמרתי, ושלח את ידו להסיט שערה מאחורי אוזניי, בעזרת ידי השנייה והמשוחררת העפתי את ידו.
"תעזוב אותי כבר" הרמתי את קולי, מנסה אף יותר לשחרר את ידי מאחיזתו.
"למה? בואי תשבי איתנו קצת, יהיה כיף. " צחק, טיפש.
"תגיד לי אתה לא שומע מה שאומרים לך? תעזוב אותה. " שמעתי קול מהכיוון השני, הסטתי את מבטי לעבר הקול, ראיתי את אריאל, בחיים שלי לא שמחתי לראות מישהו ככה.
אריאל התקדם לעברנו, הנער עדיין מחזיק לי ביד.
"תעזוב אותה. " אריאל חזר על דבריו.
"למה מה תעשה לי עם לא? " אמר הנער בטון מתגרה.
"תאמין לי שאתה לא רוצה לנסות אותי. " אריאל אמר, התחיל להתעצבן.
"אוי אני ממש מפח.. " הנער לא הספיק להשלים את המשפט וכבר אריאל נתן לו אגרוף לפנים, במהרה אחיזתו שוחררה, הרגשתי את ידו של אריאל מצמידה אותי לצד גופו.
"אתה התחלת. " אמר הנער ותוך זמן קצר הם התחילו לריב.
"די תפסיקו. " ניסיתי להפריד אך ללא הצלחה.
"תפסיקו כבר מפגרים! " צעקתי, והם הפסיקו.
"פחדן. " אמר הנער לאריאל, אריאל בא לשלוח את ידו לפניו של הנער במטרה להכות, תפסתי את ידו.
"בוא, הוא לא שווה את זה. " לחשתי לו, והתרחקנו משם.
"את בסדר? " שאל, הנהנתי לחיוב.
"תודה, אני חייבת לך. " חייכתי.
"את לא חייבת לי ולא כלום. " חייך.
"נו אני כן, כל מה שתרצה אני יעשה, אני יוותר על היום קניות שאתה חייב לי מההתערבות. " הסתכלתי עליו.
"לא צריך נו, בקטנה. " אמר, חיבקתי את ידו, והסתכלנו לעבר האופק, "בכל זאת נוותר על היום קניות. " הוספתי, אריאל הסתכל עליי וצחק.
"מה את עושה פה בכלל? " שאל אחרי זמן קצר.
"אני הו.. פאק! איזה סתומה אני! אני חייבת ללכת. " אמרתי, הורדתי את העקבים שלי, לא אכפת לי אם אני ייפצע, בטח דניאל דואג לי רצח, רצתי לביתו במהירות, ראיתי אותו יושב על מדרגות הכניסה ורגלו רועדת.
"איפה היית?! את יודעת כמה דאגתי לך?! ולא ענית לי!" נעמד וצעק, הסתכלתי בפלאפון שלי, שבע שיחות שלא נענו ממנו.
"מצטערת, היה איזה כמה בנים שהתחילו להציק לי שם. " אמרתי.
"מי? " לרגע הוא שכח את הכעסים שלו.
"עזוב, הסתדרתי כבר." אמרתי וחיבקתי אותו, להרגיע אותו קצת.
"טוב בואי נעלה." אמר לאחר שהתנתקנו מהחיבוק, נכנסנו לביתו ועלינו לחדר שלו, כמו תמיד, מבולגן.
"אולי תסדר פה מידי פעם? " גיחכתי.
"נו מה נהיית לי אימא שלי? כל עוד המיטה מסודרת הכל טוב. " אמר וקפץ על המיטה.
"טוב מה שתגיד, אני נכנסת להתקלח. " לקחתי מגבת, וחולצה של דניאל שהייתה עליי כמו שמלה, ונכנסתי להתקלח.
אחרי שיצאתי, התלבשתי, נשכבתי במיטה ליד דניאל, דניאל שיחק בפלייסטיישן בGTA .
"מה זה המשחק הזה? הכל פה יריות. " אמרתי.
"נו זה כל הקטע. " הוא אמר בעודו ממשיך לשחק.
"זהו? זה כל מה שעושים? יורים? " נאנחתי.
"לא, יש פה כל מיני משימות, אפשר לזיין פה גם. " הוא אמר ונתתי לו כאפה קטנה.
"אפשר גם לכבות את זה." אמרתי וכיביתי את הטלוויזיה.
"לאא למה? " צעק, ואני צחקתי. "תביאי את השלט" אמר וניסה לחטוף את השלט מידי אבל התחמקתי.
"נו תביאיי" הוא אמר ושוב ניסה לחטוף, הוא הסתובב אליי עם גופו, הצמיד לי את היד למיטה וחטף את השלט. "נו אבל תתייחס לחברה שלך קצת. " צחקתי ושמתי את ידיי על פניו כדי שלא יוכל לראות את המשחק.
"נו תזיזי את הידיים. " הוא אמר ועצר את המשחק.
"לא רוצה ולא רוצה. " אמרתי בקול של ילדה קטנה.
"את יודעת שאני יכול להזיז לך את הידיים בעצמי אבל זה ייכאב לך." אמר.
"הופה משחק אותה גבר. " התגרתי בו, איכשהו הוא הזיז לי את הידיים, לא שמתי לב אפילו איך, ונשכב מעליי.
"אני משחק אותה גבר? " שאל.
"כן" עניתי.
"טוב בסדר. " אמר ונתן לי נשיקה קטנה בפה.
"תזכירי לי כמה זמן אנחנו ביחד? " שאל.
"עוד מעט חודש. " אמרתי, מה הוא לא זוכר?
"כמה זה עוד מעט? " שאל, הוא לא זוכר.
"עוד שבוע, מה אתה לא זוכר?? " שאלתי אותו.
"זוכר, רק רציתי לבדוק אם את זוכרת. " צחק.
"בטח בטח, מה שתגיד. " חייכתי, הוא חייך גם, וחזר לשכב לידי.
"טוב יאללה בואי נלך לישון, אני מת מעייפות." אמר, כיבה את האור והלכנו לישון מחובקים.