דניאל ומאיה -פרק 41-

=בוקר=
קמתי, ניסיתי למשוך את השמיכה אך ללא הצלחה, בדקתי מה עצר את השמיכה, ראיתי את רוי יושב לידי.
"רוי! " צעקתי, התיישבתי וחיבקתי אותו חזק.
"אחותיי" הוא אמר תוך כדי גיחוך.
"באת לשבת? " שאלתי.
"כן אני חוזר יום ראשון. " ענה.
"אוףףף. " נאנחתי, נשכבתי חזרה והתכסתי עד מעל הראש.
"מה נעשה, עוד חצי שנה וזהו. " חייך.
"עוד חצי שנה אתה משתחרר?! עבר מהר! " התיישבתי בחזרה, עוד חצי שנה? זה נדמה כאילו רק אתמול הוא התגייס.
"בעזרת השם. " חייך, אוח איזה אח חתיך יש לי, אם הוא לא היה אח שלי, לא כדאי לכן לדעת מה הייתי עושה לו. גרר.
"אתה מוכן להסביר לי איך אתה כזה יפה? " נעצתי בו את מבטי.
"כן זה באמת מוזר שאת יצאת כזאת מכוערת. " שוב חייך ונתן לי מכה קטנה בכתף.
"אני מכוערת? " שאלתי.
"ככה זה נראה. " עשה פרצוף מוגעל.
"וואי אתה פשוט רע, אז גם אתה מכוער, כי אתה אח שלי. " הוצאתי לו לשון.
"טוב תתארגני לארוחת בוקר. " אמר ויצא מהחדר, קמתי, ציחצחתי שיניים ושטפתי פנים, לבשתי שורט ג'ינס בהיר, עם גופיה לבנה חלקה עם כיס בצד של הלב, בדקתי את האייפון, השעה הייתה עשר וחצי, הודעות מנוי ומאריאל, לא משהו מעניין.
ירדתי לאכול.

–נקודת מבט דניאל–
אחרי אתמול בלילה לא כלכך הצלחתי להירדם, למרות שאני ומאיה השלמנו, עדיין משהו לא מרגיש לי טוב..
עזוב דניאל, מה אתה מדבר שטויות, העיקר שאתה ומאיה השלמתם.
התעוררתי בבוקר מת מעייפות, ישנתי כולה שעתיים, ולא הצלחתי להירדם שוב.
בדקתי את הפלאפון, הודעה ממספר לא מזוהה.
-לא מזוהה-
"התגעגעת אליי? " שלחו,
"מי זה? " שלחתי חזרה.
"אל תגיד לי שאתה לא יודע מי זאת. " שלחו אחרי כמה דקות, אווקיי זאת בת.
"באלוהים" עניתי.
"מה מחקת את המספר שלי כאילו? זאת נועה. " סעמק מאיפה באה לי זאת עכשיו.
"הייתי אמור לשמור אותו? "
"לא יודעת.. מה קורה? " התעצבנתי.
"מה מה קורה?! את הורסת לי את החיים, עוזבת, פתאום אחרי מאה שנה החלטת לחזור, ואת מדברת כאילו כלום לא קרה, מה קורה? הכל מצויין איתי, יש לי חברה שאני אוהב, יש לי חברים טובים, אוהבים אותי, אני נהנה, ולא בוגדים בי. " שלחתי, מה קורה עלאק.
"אני מצטערת דניאל.. " רציתי לשבור את הפלאפון.
"במקרה שלך סליחה לא תעזור, לא אמרתי שאני לא רוצה לדבר איתך? "
"אבל דניאל.. "
"מה אבל?! מה?! " שלחתי. הייתי עצבני אש.
"כלום.. " אני יפוצץ לכלבה הזאת את הפנים.
"את רואה? אין לך מה לומר לי, גם לי אין מה לומר לך, היה טוב וטוב שהיה, עכשיו אפשר לחזור לחיים שלי ואת תחזרי לשלך? את לא מבינה שאת כלום מבחינתי? " סגרתי את הפלאפון, לא רוצה לדבר איתה.
השארתי את הפלאפון בחדר ויצאתי, כבר נמאס מהחרא הזה, לא רוצה לראות מה היא תענה לי, לא רוצה עוד שיחות, עוד הודעות, מי שרוצה לומר לי משהו שיבוא יאמר לי מול הפנים, אין לי זין לזה.
הסתובבתי קצת, קניתי סיגריות, הלכתי רחוק, לים, לא היה הרבה אנשים, ישבתי ועישנתי.
ראיתי חבורת בנות עוברת, כוסיות.
הם הסתכלו עליי במבט מהיר, והתקדמו לעברי בביישנות.
"אל תעשן זה פוגע בבריאות שלך." אחת מהם אמרה בטון ביישני, בלונדינית עם עיניים ירוקות, עם ביקיני ורוד, רואים שהיא השתזפה.
"לא נורא, נסתדר." לקחתי עוד שכטה מהסיגריה.
"זה נורא מאוד.." חברה שלה אמרה, טוב מה אכפת להם ממני בכלל?
"מה אכפת לכם ממני בכלל?" אמרתי, לא בטון תוקפני.
"פשוט זה לא בריא, ואנחנו לא אוהבות בנים שמעשנים." הבלונדה אמרה, הבנתי את הרמז, עוד אחת שרוצה אותי.
"לחברה שלי אין בעיה עם זה.." רמזתי להם חזרה, הבלונדה נרתעה, הסתכלה על חברותייה, ראו קצת אכזבה בעינייה.
"מה קרה נבהלת?" גיחכתי.
"לא.. לא נבהלתי, למה שאני אבהל?" הכחישה.
"רואים ששמת עליי עין." שוב גיחכתי, הרגשתי בטוח בעצמי.
"מאיפה העלת את הרעיון הזה? כולה אמרתי לך שהעישון הורס לי את הבריאות, תגיד תודה שמישהו דואג לך בכלל." המשפט האחרון שלה הזכיר לי את מה שמאיה אמרה בימים הראשונים ללימודים, שלא סבלנו אחד את השנייה.
הם החלו להתרחק, "מה נעלבת? בואו שבו אין לי בעיה." אמרתי, כאלה כוסיות, לא נשב איתם קצת? להעביר את השיעמום החרא הזה.
"אבל יש לך חברה." היא אמרה, סעמק אז מה?
"אז מה? אז אסור לי לשבת קצת עם בנות? זה לא שנתנשק עכשיו." צחקתי, איזה תמימות.
הם התקרבו שוב וישבו לידי, וואי איזה כוסית הבלונדינית הזאאת!
"איך קוראים לכם בכלל?" שאלתי אותם.
"אני אורין, זאת שני, מאי, ויערה." אז אורין קוראים לה, לבלונדה.
"אני דניאל נעים מאוד." החזקתי את הסיגריה בפה והושטתי את ידי לאורין ללחיצה.
"נעים מאוד." היא גיחכה וחייכה, ולחצה את ידי, חיוך נדיר.
ישבנו עוד קצת, עד שהם היו צריכות כבר ללכת אז חזרתי הביתה.
נכנסתי לחדר, ראיתי את שיר יושבת על המיטה כשהיא מפנה אליי את גבה, התגנבתי מאחוריה בשקט, שמתי לב שהיא מחטטת לי בפלאפון, אי אפשר פרטיות בבית הזה?!
"מה את עושה?!" חטפתי לה את הפלאפון בהפתעה, היא קפצה מרוב בהלה והתחילה לגמגם.
"אממ.. אה.." היא הייתה בלחץ, מה נראה לה שהיא מחטטת לי בפלאפון כוסאמאמק!
"מה נראה לך שאת מחטטת לי בפלאפון?! סבבה תביאי לי גם את הפלאפון שלך אני גם יחטט לך בשיחות עם החברים הקוקסינלים שלך!" צעקתי, שונא שנוגעים לי בדברים, שונאא!!
"עזוב אותי! אל תצעק עליי!" היא נעמדה וצעקה עליי.
"אז אל תחטטי לי בפלאפון!" צעקתי עלייה בחזרה.
"אני יעשה מה שבא לי!!" היא צרחה, נתתי לה סטירה, וואחד סטירה, לא יכולתי להתאפק כבר, גם מחטטת וגם מתחצפת? מי היא חושבת שאני אחד החברים שלה שהיא תדבר אליי ככה?
"אל תדברי אליי ככה, אני לא אחד החברים ההומואים שלך." אמרתי, כשהיא מחזיקה בלחי שלה והדמעות עמדות לצאת.
"צאי לי מהחדר." אמרתי, היא יצאה בזריזות וטרקה את הדלת.

–נקודת מבט מאיה–
כל היום הייתי עם רוי, היינו אצלו בחדר כל היום, שמענו שירים, דיברנו מלא, צחקנו, סיפרתי לו הכל והוא סיפר לי, עד שהתקשרו אליו, מבוקש אח שלי.
"חכי דקה," הוא אמר וענה, ראיתי על הצג את השם "ספיר" מי זאת?
הוא סימן לי בראשו לצאת מהחדר, יצאתי וסגרתי את הדלת, והלכתי לחדר שלי.
וואי כבר חמש אחר הצהריים, עבר מהר הזמן, נוי שלחה לי הודעה.
~שמנה שלי ♥~
"יוצאים היום??" שלחה לי.
"כן למה לא" שלחתי חזרה.
"תדברי עם דניאל שיבוא, עומר בא איתי." שלחה.
"סבבה אני ידבר איתו, נדבר ביוש." שלחתי,
~סוף שיחה~
נכנסתי לשיחה שלי עם דניאל, היה מחובר לפני עשר דקות.
~אהבת חיי ♥~
"בא לך לצאת היום?" שלחתי לו.
"כן סבבה" שלח אחרי כמה דקות. "רוצה לבוא אליי בינתיים?" הוסיף.
"תבוא אתה אליי, שאני גם יתארגן וזה."
"חמש דקות אצלך" שלח, יצאתי מהוואצפ ונכנסתי קצת לאינסטגרם עד שהוא יבוא.
לא הייתה לי סוללה אז חיברתי את הפלאפון למטען ובינתיים פתחתי את הארון כדי לבחור מה ללבוש, יותר נכון לבחור ממה שאין לי מה ללבוש.
הוצאתי כבר חצי מהארון, הייתי מיואשת, והייתה דפיקה בדלת של החדר, פתחתי וזה היה דניאל.
"היי" הוא אמר וחיבק אותי, הוא היה מסריח מסיגריות.
"איף אתה מסרייחח" סתמתי את אפי והתרחקתי.
"לא נורא תתרגלי" הוא חיבק אותי שוב, חיבקתי אותו חזרה.
"טוב אני צריכה להתארגןןן" אמרתי וניסיתי להתנתק ממנו, אך הוא חיבק אותי חזק.
"נו אבל כולה חמש וחצי יש מלא זמן" התלונן.
"נו אבל אני צריכה להתקלח ולבחור בגדים ולהתאפר." התנתקתי ממנו, פתחתי את הארון שוב.
"אוח, עד שאת תתארגני אבל." הוא נשכב על המיטה.
"מה לעשות, לך תתארגן אתה בינתיים." אמרתי תוך כדי שאני מחטטת בארון.
"עוד מעט," הוא אמר ובא מאחורי, והתחיל לפתוח מגירות, עד שהוא הגיע למגירת תחתונים שלי והתחיל לחטט.
"תעזוב את זה נו." חטפתי מידו חזיה שהוא לקח, החזרתי למגירה וסגרתי אותה.
"טוב תתארגני כבר" אמר ונשכב שוב על המיטה.
לקחתי מגבת, "טוב אני נכנסת להתקלח" הודעתי, נכנסתי לחדר האמבטיה, נעלתי את הדלת ונכנסתי להתקלח.