דניאל ומאיה -פרק 40- ^_^

'מותש מהיום הזה' הוא כתב, בגללי?
נכנסתי לוואצפ לבדוק מתי הוא היה מחובר, לפני שעה.. שלחתי הודעה בכל זאת.
-אהבת חיי ❤-
"היי" שלחתי, הוא לא ענה, לא התחבר, סגרתי את האייפון וחזרתי לראות טלוויזיה, מחכה שיענה כבר.
–
רעש של הודעה, המסך נדלק, תפסתי במהירות את האייפון בתקווה שזה הוא. זאת הייתה נוי.
-שמנה שלי ❤-
"מאיה.. " היא שלחה.
"מה קורה? " שלחתי חזרה.
"אני ועומר, "
"מה את ועומר? " מה היא משאירה אותי במתח?
"שכבנו.. " שלחה לאחר דקה.
"אעע מזל טווב" שלחתי עם מלא סמיילים. "מתי? " הוספתי.
"הערב, לפני כמה דקות הוא הלך. " שלחה.
"איך היה? " שלחתי עם סמיילי קורץ.
"מושלם.. " ענתה.
"חח יופי שמנה שלי. "
"מה איתך ועם דניאל? " שלחה אחרי כמה דקות.
"האמת שלא משהו.. "
"למה? " שלחה, סיפרתי לה הכל.. מה שקרה עם חן, סיפרתי לה על האריאל ומה קרה היום שדניאל ראה אותי.
"אוי, לפחות אריאל נסיך. "
"חחח מפגרת, אין לי מושג מה אני עושה עם דניאל. "
"בסדר זה יעבור, חייב להיות קצת סכסוכים. " שלחה.
"אני מפחדת אבל שלא ניפרד, אני אוהבת אותו.. "
"אל תדאגי אתם לא תיפרדו, וגם אם כן אתם תחזרו תוך שנייה. "
"תאמיני לי שאני כבר לא יודעת, הוא השתנה, נהיה יותר קר אליי פתאום, כאילו עשיתי לו משהו נוראי. "
"אל תדאגי זה יעבור לו. " חיזקה אותי, המשכנו עוד קצת לדבר עד שהיה כבר מאוחר והיא הלכה לישון, דניאל עדיין לא ענה, בדקתי שוב מתי הוא היה מחובר לאחרונה, לפני חמש דקות.. והוא לא ענה לי.
לבסוף הלכתי לישון, בערך, לא הצלחתי להירדם, היה כבר ארבע בבוקר.
כל הלילה חשבתי עליו, עלינו.. מה יהיה בסוף?
הוא היה מחובר, שלחתי שוב הודעה, אני לא רוצה לאבד אותו.
-אהבת חיי ❤-
"אתה כועס עליי? " שלחתי.
"אני לא יודע. " שלח אחרי שתי דקות.
"סליחה ששיקרתי לך, פשוט זה מה שעלה לי בראש באותו רגע.. " שלחתי.
"סליחה לא תעזור.. אני לא כועס עלייך כי היית איתו, הוא לא מעניין אותי.. פשוט התאכזבתי מזה ששיקרת לי, מה הייתה הבעיה לומר אני עם ידיד? "
"אני לא יודעת, אני סתם סתומה.. יד מצב אפשר לעשות את השיחה הזאת פנים מול פנים? " שלחתי, שונאת לעשות שיחות כאלה מהפלאפון.
"כן, חכי מחוץ לבית שלך אני בא. " שלח, והתנתק.
החלפתי לגופיית ספגטי שחורה ולמכנס קצר מבד, שמתי כפכפים וסווטשרט.
יצאתי, ראיתי אותו מתקרב.. למרות החושך והתאורה החלשה עדיין ראו את השלמות שלו.. התקרבתי אליו וחיבקתי אותו, התגעגעתי אליו..
חיבקתי אותו והוא התנתק במהירות, אה כן, הוא כועס עלי.
"אני מצטערת, הייתי צריכה לומר לך, פחדתי שתתחיל להתעצבן. " השפלתי מבטי.
הוא שתק, שנינו שתקנו.. ארבע וחצי בבוקר, עומדים באמצע הרחוב ושותקים, החושך של הלילה מתחיל להתבהר מעט, והתאורה מאירה על פנינו והצללים נפרשים מול עיניינו.
"מה את רוצה שאני יגיד לך? " הוא שבר את השתיקה לבסוף. אני רוצה שתגיד לי שאתה כבר לא כועס עליי, ושאתה אוהב אותי.. שתמיד תאהב אותי, חשבתי לעצמי.
"אני לא יודעת. " מכירים את זה שבא לכם לומר כלכך הרבה, אבל אומרים כלכך מעט?
"טוב תקשיבי, אני סולח לך.. כי גם ככה היית עצבנית עליי בגלל חן וזה, אז פחדת מהתגובה שלי.. אני מצטער, לא התכוונתי להפחיד אותך בתגובות שלי ששאלת אותי על מה אני וחן דיברנו, הגזמתי קצת ואני מצטער.. " הוא התקרב אליי, נשארת עם מבטי תקוע ברצפה, שתקתי.
"אני אוהב אותך.. " הוא הרים את ראשי בעדינות בעזרת שתי אצבעותיו שנוגעות לי בסנטר.
"גם אני אוהבת אותך.. " לחשתי, הוא התקרב אליי ונישק אותי, נשיקה מושלמת, כשגופי מוצמד לשלו, ידיי כרוכות סביב צווארו והוא מחזיק לי את המותניים.
טוב נראה לי שפעם הבאה לא תיהיה, כבר יותר מידי פעמים הוא סלח לי על כל טעות שטותית שעשיתי.
התנתקנו מהנשיקה, וכל אחד חזרה לבית שלו, עכשיו אפשר ללכת לישון בשקט.