דניאל ומאיה -פרק 39-

–נקודת מבט מאיה–
חזרתי הביתה עם דניאל, הוא בא אליי , אמא שלי סימסה לי שהיא חוזרת מאוחר היום ורון ישן אצל חברה שלו, בית ריק!
"נו אז על מה אתה וחן דיברתם?" שאלתי שוב, לא מקנאה או משהו, סתם שאלה.
"סתם דיברנו, מה אסור לי? " היה לו טון מעצבן, כולה שאלתי!
"מותר לך הכל, מה אתה מתעצבן רק שאלתי.." אמרתי.
"כל היום את חוקרת אותי.." אמר, יואוו שירגע כבר!
"דניאל רק שאלתי! לא מקנאה אם זה מה שאתה חושב, מה אתה מתעצבן?" הוא התחיל לעצבן אותי.
"כשאת מדברת עם נוי או עם חברים שלך אני לא מחטט לך, אל תחטטי לי גם." אמר ועצר ללכת.
"טוב סליחה, לא ידעתי שתתעצבן ככה, כולה שאלתי.." לא רוצה לריב איתו.
"עזבי, נראה לי אני ילך הביתה, נדבר." הוא אמר והתחיל ללכת לכיוון השני, לקח קשה! כאילו על מה הם דיברו כבר, קשה לו לומר? ואם הוא לא רוצה לספר שיגיד, למה להתעצבן אבל?!
חזרתי מעוצבנת הביתה, היה נעול ושכחתי לקחת מפתח.
"שיט.." מילמלתי.
"נתקעת?" שמעתי מישהו אומר לי, הסתובבתי וראיתי מישהו שאני לא מכירה, אני חושבת.
"כן.." מילמלתי בביישנות, אין לי מושג מי זה.
הוא גיחך, אולי אנחנו כן מכירים?
"לא נראה לי את זוכרת אותי, אריאל, ההוא שהיה ביום הולדת של אדם." הוא חייך.
אההה הברמן החמוד מאותו יום, דווקא שמחתי לראות אותו, הסתכלתי עליו, עכשיו אפשר לראות אותו בבירור ולא כמו ביום הולדת של אדם שהיה חשוך, אלוהים הוא מושלםם!
שיער חום כהה, עגיל בגבה, קצת שזוף ועיניים חומות דבש, גבוה. ובעיקר חתיך.
"ברור שאני זוכרת!" אמרתי במהירות ששמתי לב שאני קצת בוהה בו. "פשוט באותו ערב לא כלכך היה אפשר לראות אותך." גיחכתי.
"ראיתי אותך מקודם עם מישהו, זה חבר שלך לא?" שאל, הנהנתי לחיוב. שתיקה מביכה.
"טוב רוצה להסתובב קצת? את נעולה מחוץ לבית ולי יש זמן. " קרץ, צחקתי והתקדמתי לעברו והתחלנו ללכת, לא יודעת לאן, סתם הלכנו.
דיברנו קצת, סך הכל חמוד, הוא ממש מצחיק, צחקנו מלאאא.
היינו באמצע לצחוק ופתאום הפלאפון שלי צילצל, דניאל.
"שנייה" אמרתי מנסה להפסיק את הצחוק, ועניתי.
~אהבת חיי ♥~
"הלו" אמרתי, והצחקוקים של אריאל נשמעים ברקע.
"מצטער על מקודם.." אמר.
"זה בסדר, לא התכוונתי לעצבן אותך." אמרתי.
"את פנויה לדבר?" הוא שאל.
"האמת? לא כלכך.." לא היה לי נעים לייבש אותו, מבקש סליחה וזה.
–
"עם מי את מדברת?" אריאל לחש.
הראתי לו את המסך, הוא הנהן.
–
"עם מי את?" דניאל שאל.
"אף אחד" שיקרתי.
"שמעתי משהו, יותר נכון מישהו." רק שלא יתחיל עם הריגשי.
"סתם זה רון" שיקרתי שוב.
"למה את משקרת לי?" הרים את הקול. באתי לומר משהו, "אל תנסי אפילו, אני מאחורייך." הוא קטע אותי, הסתובבתי לאחור וראיתי אותו, אריאל גם הסתובב, ניתקתי את השיחה, באתי לצעוד לכיוונו אבל הוא הסתובב והלך, למה הכל מסובך כלכך?!
"הכל בסדר?" אריאל שאל.
"כן, לא.. לא יודעת." נאנחתי.
"זה בגללי?" הוא שאל.
"לא! ממש לא, סתם היה בינינו קטע מגעיל." התכוונתי לדניאל, השפלתי את מבטי.
"משהו שאני יכול לעזור בו?" שאל.
"אני לא חושבת, סתם ראיתי אותו מדבר עם מישהי ושאלתי על מה הם דיברו, חטף עליי קריזה וצעק עליי שאני קנאית ושאני מחטטת לו."
"אוי. ועכשיו מה קרה?" שאל.
"עזוב, אין לי כוח לדבר על זה." המשכנו ללכת.
"רוצה אני יראה לך מקום? לחזור הביתה לא נראה לי את יכולה וללכת אליי הביתה זה יהיה מוזר מידי." צחק, צחקתי גם.
"כן בכיף" חייכתי, הוא חייך גם, חיוך מושלם.
המשכנו ללכת, הגענו למקומות שאני כבר לא מכירה בעיר הזאת, ראיתי גן משחקים קטן ולידו היה מקלט.
נכנסנו , היה יחסית מסודר ונקי שם, היה שתי ספות, ושולחן קטן באמצע, היה מדפים עם כל מיני דברים עליהם, והיה טלוויזיה שאליה היה מחובר סוני פלייסטיישן, בצד היה נרגילות.
"פה אני וחברים שלי יושבים." הוא אמר והתיישב על הספה כאילו הוא בבית, התיישבתי גם.
"שמים לב." צחקתי והסתכלתי על הפלייסטיישן ועל הנרגילות. היה לי חם, הורדתי את החולצה ונשארתי עם הגופיית ספגטי שהייתה לי מתחת, והורדתי את כל התכשיטים והכנסתי לתיק.
"את יודעת לשחק פיפ"א ?" הוא שאל והדליק את הסוני והביא שלטים.
"בערך, לפעמים הייתי משחקת עם אח שלי שהיה משעמם." גיחכתי.
"זה מספיק," צחק, והתחלנו לשחק, היה מזה מצחיק, הוא תמיד ניצח אותי!
"איזה מעפנההההה" הוא אמר בהתרגשות אחרי ניצחון נוסף.
"מה אתה רוצה כבר מלא זמן לא שיחקתי! חכה חכה אני עוד יקרע אותך" אמרתי וזרקתי עליו כרית.
"בטח בטח, תירוצים." צחק וזרק עליי בחזרה.
"על מה מתערבים שעכשיו אני מנצחת אותך?" חייכתי.
"את לא תנצחי אבל." חייך חיוך ניצחון.
"ואם אני כן? על מה מתערבים?"
"אם את מנצחת, אני לוקח אותך לקניון וקונה לך מה שאת רוצה כמה שאת רוצה. "
"יש לך מספיק כסף? " גיחכתי.
"בשבילך יש לי את כל הכסף שבעולם" קרץ וחייך.
"נו ואם אני מפסידה? "
"אני לוקח אותך למסיבה,"
"אבל.. " באתי לומר.
"לא בקטע כזה, סתם יציאה. " אמר.
"סבבה! " אמרתי, שיכין את הארנק.
שיחקנו, בסוף יצא שתיים אפס, לו.
ואני כבר תיכננתיי מה נקנההה, יש מלא דברים שראיתי ורציתי לקנות אבל לא היה לי כסף, אני לא באה בקטע של לבזבז לו את כל הכסף כן?
"אז מתי אנחנו יוצאים? " הוא חייך, זרק את השלט על הספה ושילב ידיים, נראה מרוצה.
"מה אתה מתלהב, זה לא בקטע כזה. " חיקיתי אותו.
"מי מתלהב?? " אמר וזרק עליי שוב את הכרית ובילגן לי את כל השיער, מה נראה לו?
ישר סידרתי את השיער, "דפוקק" אמרתי לו.
"הרסתי לך את השיער? " צחק ובא לשבת לידי.
"כןןן" צעקתי תוך כדי שאני מסדרת את הפוני.
"לא נורא. " אמר ופרע את שיערי עם היד שלו, עד שסידרתי!
"מה אתה עושהה? " צעקתי, והוא נקרע מצחוק בינתיים, נתתי לו מכה קטנה בראש.
"איך את נראיית" הוא נקרע מצחוק, פדיחות! אם אני באמת נראית כלכך נורא זה כזה מביש.
"דיי.. " לחשתי בטון ביישני וניסיתי לסדר את השיער שוב.
"לא נורא את חמודה גם ככה. " צחק.
"וואי חכה חכה, אני עוד אנקום. " גיכחתי. "יואו מה השעה כבר? " נזכרתי והסתכלתי באייפון, כבר עשר וחצי! בטח אמא שלי כבר חזרה!
"פאק כבר עשר וחצי! בטח אמא שלי לא מבינה איפה אני." ניסיתי להתקשר אליה, אין קליטה במקלט.
"בסדר מה את דואגת, כולה עשר וחצי. " הוא אמר, הביא נרגילה ועישן.
"שנייה אני יוצאת רגע להתקשר אלייה. " אמרתי ויצאתי, התקשרתי אליה.
-אימוש-
"איפה את? " היא שאלה מיד אחרי שענתה.
"עם חברים, אני יחזור יותר מאוחר. "
"עם מי? אל תחזרי מאוחר מידי. " אמרה
"עם כולם נו, אמא מה מאוחר מידי אין לי מחר בית ספר, אני יחזור שכבר כולם ילכו, אל תדאגי. "
"טוב בסדר, אני משאירה מפתח מתחת לעציץ אם תחזרי אחרי שאני נועלת כבר. "
"טוב תודה אימוש, ביי" אמרתי וניתקתי.
-סוף שיחה-
נכנסתי חזרה למקלט, אריאל עישן. הריח של הנרגילות חנק אותי, השתעלתי.
"וואי תפתח חלון או משהו" אמרתי תוך כדי שיעול.
"כבר פתוח יא שמנה. " חייך.
"אז תכבה את זה אני נחנקת."
"אם תיחנקי אני ינשים אותך. " גיחך, באתי וישבתי לידו.
"תמשיך לחלום. " נתתי לו מכה בכתף.
"טוב אז את תמותי. " הסתכל עליי.
"בכיף, עדיף למות מאשר שתנשים אותי. " צחקתי.
"עלאק, היית מתה לנשק אותי. " צחק.
"יותר נכון אתה היית מת לנשק אותי. " חייכתי.
"נכון. " צחק, צחקתי גם. "יש לך צחוק חמוד. " הוא אמר תוך כדי שהוא צוחק.
"לא נכון! " אמרתי וסתמתי את פי עם כף ידי.
"ואם אני יגיד לך שכן? " הוא אמר והזיז לי את היד.
"מה אתה מבין בכלל, אתה דפוק. " חייכתי.
"יש לך גם חיוך יפה. " חייך והצביע על הפה שלי.
"גם לך יש חיוך יפה. " אמרתי, אני מרגישה נוח לידו.
"אפשר לחבק אותך? " שאל, הנהנתי, והתחבקנו, חיבוק ידידותי כזה, הרחתי אותו, היה לו ריח מושלם.. בנוסף לריח של הנרגילה.
היינו עוד קצת ביחד, עד שהיה כבר מאוחר והלכנו הביתה, כשהגעתי עליתי לחדר, התקלחתי, הייתי עוד קצת באייפון, נכנסתי לאינסטגרם וראיתי שדניאל העלה תמונה שלו, שום פוזה, שום חיוך, סתם יושב על המיטה.. 'מותש מהיום הזה.. ' הוא רשם, בגללי?