~דמעות~ פרק 2

“ככ..ן” היא ענתה וראשה נפל על כתפיי
האמבולנס הגיע ביחד עם המשטרה…
—————————————
רצתי מהר הביתה כי נבהלתי שיחשבו שאני אשמה במשהו
או מיי גאד אני לא מאמינה שמישהו דקר אותה אבל מי זה יכול להיות,טוב אני אלך לחדר…
-צלצול מעצבן של הטלפון הבייתי נשמע באוזניה של אנבאל-
"הלו אנבאל ג'ונסון?" בקע הקול מהטלפון
"כן מי זה?" עניתי בחשש
"זאת הרופאה מבית החולים כצנלסון" ענתה האישה
(רדו לרציתי להוסיף)
"מה קרה?" עניתי
"לפני כחצי שעה הכנסנו אישה לניתוח ומצאנו במאגרי המידע שאת קרובת משפחה שלה" ענתה האישה
זה לא יכול להיות,אני הרי ראיתי אותה ואני לא מכירה אותה כלל,אני לא יגיד לה שהיא לא מוכרת לי כי אז יהיה פדיחות.
"אז..?" עניתי
"את לא רוצה להגיע לבית החולים?"
"אממ טוב" עניתי בספק קל
"בעצם לא,את לא יכולה לבקר אותה כרגע מצטערת" ענתה האישה בקול עצוב
"אוקיי לא נורא אני אבקר אותה בעוד כמה ימים" עניתי לה
"טוב תודה" היא אמרה
"ביי" ונשמע ניתוק הטלפון
אין מצב שבעולם שאני מכירה אותה,אולי יש לנו שם משפחה דומה אבל אני לא הכרתי אותה בחיים שלי!
-נשמע צליל מכיסה של אנבאל-
הודעה מאלי,
"אן באלך לבוא אליי?"
מקליד\ה..
"אממ טוב אני באה"
"טוב אני מחכה ביי"
"ביי"

התחלתי להתארגן,זרקתי על עצמי שורט וחולצת בטן,לבשתי כפכפים ועשיתי קוקו.
ירדתי במדרגות ולקחתי את האייפון מהשולחן,לקחתי את המפתח ונעלתי את הדלת.
הגעתי לביתה של אלי וצלצלתי בפעמון..
"מי זה?" אמרה אלי
"מרקו ופולו סתומה שלי" עניתי לה בלגלוג
"חח פותחת" היא אמרה בצחקוק
היא פתחה את הדלת ונתנה לי להיכנס,עלינו לחדר וסגרנו את הדלת
"מה רצית?" שאלתי אותה
"תגידי את כועסת על מי ש.." היא אמרה
"מי שמה?" עניתי בבלבול
"שעשה את מה שעשה לגיא" היא אמרה
"ברור שאני כועסת" עניתי
"יענו..מסע נקמה?" אמרה בצחוק
"אולי" עניתי
"מה זאת אומרת אולי,זה היה בצחוק אן" היא אמרה בדאגה
"אני רוצה לנקום במי שרצח את גיא" עניתי בכעס
"את נורמלית?,אם הוא תופס אותך אז הלך עלייך!" היא צרחה
"תירגעי ותנמיכי את הקול שלך,אני אדאג לעצמי" אמרתי לה
"תעשי מה שבאלך אבל אחר כך אל תתפלאי שמסע הנקמה שלך יהפוך למסע הבריחה שלך" היא אמרה וסובבה את הראש
"אלי דיי חיימשלי אל תדאגי" אמרתי ברוך
"אני דואגת לך ואני מפחדת עלייך,לפעמים את לא חושבת ועושה שטויות" היא אמרה כשדמעה זלגה מעינה השמאלית
"הכל בסדר אלי אל תדאגי" אמרתי לה
"איך הכל בסדר כשאת זורקת את עצמך למוות?" היא אמרה
"למה למוות?" שאלתי מופתעת
"כי אם הוא חתן לו כל איבר בגוף ועוד הצמיד אותו לשקית אז תתארי איזה סבל הוא עבר,ואני לא רוצה שתעברי את הסבל הזה" היא אמרה במהירות
"אל תדאגי" עניתי
"גיא לא היה רוצה שתעשי את זה" אמרה וקמה מהמיטה לכיסא
"אולי הוא לא היה רוצה אבל אני רוצה" אמרתי
"תעשי מה שבאלך" היא אמרה
"טוב אני ..הולכת" אמרתי
"טוב ביי" היא אמרה ופתחה את הדלת
"ביי" אמרתי והלכתי
כל הדרך הביתה חשבתי על הנקמה שלי,תכננתי אותה במוח שלי:
קודם כל אני אצטרך להכין מלכודת ואם זה לא יעבוד אני אצטרך לחפש אותו בעצמי,
אני אמצע אותו ויתעלל בו כמו שהוא התעלל בגיא ולא מעניין אותי כלום!
מעידה קטנה קטעה את מחשבותיי,נתקלתי באיזה ילד בערך בגילי.
"סליחה אני מצטער נורא" הוא אמר
"זה בסדר" אמרתי
"אני עדי" הוא אמר וחייך
"אני אנבאל" אמרתי בסתמיות
"טוב אז שוב סליחה" הוא אמר
"אל תדאג הכל בסדר" אמרתי
"טוב ביי" הוא אמר והתחיל ללכת
ואז ראיתי שהוא עושה לי מספרים באצבעות?!
7…3..55.89.5..2…05 ,זה מספר טלפון?
רשמתי את זה על דף ועשתי לו באצבעות גם את המספר שלי,ראיתי שהוא רשם אותו והמשיך לדרכו.
הגעתי הביתה ופתחתי את הדלת,הדלקתי את הטלוויזיה ומזגתי לעצמי קצת מיץ.
ישבתי ולפתע צלצל הטלפון הנייד שלי….