דמייני על הארי :)

"נוו בבקשה תשמעי את מה שיש לי להגיד לך" הילד הקשוח ביותר של בית ספר אמר לך.
"בשביל מה? כדי שאני אפגע יותר?כדי שתאמר לי שאני חנונית? מכוערת? שמנה? מה עכשיו הא? כבר לא באלי לשמוע אותך יותר…" אמרת לו, כי באמת כבר שנמאס לך!
בשלב הזה כבר כל בית הספר הסתכל עליכם.
"אני השתנתי! באמת.. למה את לא מאמינה לי? למה את לא נותנת לי צ'אנס?" הוא שאל עם דמעות בעיניים.
וואווו! אני בכבודי ובעצמי גרמתי להארי סטיילס לבכות!
טוב.. לפחות אני יודעת שיש לו לב.
"ולמה בדיוק שאני אתן לך צ'אנס?" שאלתי כי באמת שלא הבנתי.. הוא קלל השפיל והפיל עליי את האשמה כל הזמן.. זה ממש קשה לסלוח..
"כי אני רוצה לתת לך משהו" הוא אמר בחיוך קטן מקווה שאני אשאל מה..
"מה אתה רוצה לתת-" לא הספקתי לסיים את המשפט והוא ריסק את שפתיו על שלי.
הן היו עדינות מתוקות חמות ובמיוחד ממכרות…
לא רציתי לעזוב אבל כשהוא התנתק ממני צורת הפנים שלי הייתה ככה- *O*
לא האמנתי פשוט..אבל הבנתי שאהבה שלנו הדדית ומה אכפת מהעבר?!
אני פשוט רוצה איתו הווה ועתיד משותף <3
"אני אוהב אותך" הוא אמר והרגשתי שעל לחיי עולה סומק ורדרד והלב שלי עשה סלטה באוויר <3
"גם אני אותך" לחשת לו.
ורצתם מבית הספר יד ליד אל הים, שם הלכתם על החוף לאורך השקיעה :)
-הסוף-