דם- פרק שתיים

הרגשתי ידים חמות נגעות בגבי "את בסדר?" היא עזרה לי לקום.
"בואי אני אקח אותך למרפאה" היא שמה את ידי על כתפיה.
היא הושיבה אותי על המיטה הגדולה שיבתי לפניכן.
"שמי הוא אנני" היא חייכה חיוך מתוק שעלה גם לי חיוך על השפתיים.
"קוראים לי אליסון, אבל מעדיפה שתקראי לי אלי" אמרתי לה.
"אני יודעת שהמצב פה קצת לחוץ אבל היילי זאת שכולם קוראים לה 'מקובלת' גוססת, כנראה בגלל שהיא אחת מאנשי המוות של הערפדים" היא אמרה.
"מה זאת אומרת אנשי המוות?" שאלתי.
"זה כוח כאשר מישהו מקבל אחרי שהוא מסיים את התהליך , היא קבלה את הכוח המוות, כל פעם שרוצחים ערפד שהיה קרוב אליה היא גוססת, אבל תמיד היא חוזרת לחיים" היא גלגלה עיינים ונחרה נחירת בוז "באמת חבל שהיא חוזרת לחיים" צחקתי.
"היא מזכירה לי משהי מבית הספר שלי" אמרתי לה.
"קוראים לה אנה והיא חשבה את עצמה, אני וחברים שלי צחקנו עליה כל הזמן וגם לפעמים שמנו לה רגלים" גיחחתי.
"זה נשמע מרושע אני אוהבת את זה" היא קרצה לי, צחוק מתגלגל התפרץ מפי.
"איזה כוח יש לך?" שאלתי אותה.
"סייף, ספורט בעיקר סייף" היא אמרה.
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"אני טובה בסייף אני בהחלט הכי טובה בספורט" היא אמרה בקול שווצרי , צחקתי.
"בקרוב גם את תקבלתי כוח " היא אמרה. "אבל את צריכה להשיאר פה,מסוכן פה בשביל נערה שעדיין בחילוף מבת אדם לערפדית" היא אמרה.
"טוב" נשכבתי על המיטה.
"אני אקרא לשון" היא הלכה לרגע . עצמתי את עייני בחוזקה. החזקתי את הסדין הלבן. פלטתי צווחה נוראית שהחרישה את אוזני.
"מה קרה?!" שון נכנס לחדר עם ריח של נבלה.
הוא שם את ידו על ליבי ואמר "השינוי מתחיל" הוא אמר .
עצמתי את עייני , ונרדמתי.
***
"ואו" שמעתי קול צרוד.
"היא קיבלה את המתנה הזאת מהאל שלנו" שמעתי את קולו הגברי של שון.
הרגשתי אצבע עוברת על גופי ,צמרמורת עברה בגופי באותו רגע.
"זה שילוב של ארבעת הכוחות הכי חזקים" שמעתי את אותו קול הצרוד.
פקחתי את עייני בזהירות.
"בוקר טוב!" שון אמר.
אישה מלאת קעקועים ועגלי הרחבות, שנראתה כמו אנדינית משבט קדום עמדה ליד שון.
"זאת חץ" הוא אמר "היא מגלה בכוכבים, וערפדית אנדיאנית יש לה את הכוח לראות את מה שהאל אומר לנו" הוא אמר לי.
"טוב אליסון" היא עבירה את ידה על עורי בזהירות . "תעמדי" היא אמרה. אט אט נעמדתי בזהירות מנסה שלא ליפול. "ארבעת היסודות נתנו לך מאל שלנו" היא אמרה .
"אש" היא אמרה והרגשתי איך ידי מתלהטות ברגע. אש יצאה מידי באותו רגע. "כמו שון אה?" היא קרצה לו.
"אוויר" הרגשתי סופה אשר עוברת בידי ולוקחת אותי רחוק רחוק מפה.
"אדמה" הרגשתי חול בידי. חול של חוף הים.
"מים" בועת מים קטנה יצאה מתוך ידי.
"ואו" אמרתי בלחש. "אני עושה את זה?"צחקתי.
"בואי" שון לקח אותי בין המערות הגדולות לתוך חדר שבו דברים בסיסים. "זה החדר שלך. עם תצתרכי אותי תתקשרי אלי" הוא הושיט לי טלפון מוזר שלא ראיתי מימי. "כל הטלפונים רשומים שם" הוא יצא מחדר.
הסתכלתי במראה (כל הקטע הזה שאי אפשר לראות ערפדים במראה זה בולשיט) וראיתי אותי. אבל יותר לבנה, יותר יפה.
בחנתי את הקימורים החדשים שלי.
בחנתי את עייני הזוהרות .
בחנתי את מי שתמיד רציתי להיות.