דם-פרק ארבע.

"קומו!" נשמע צרחה גברית בהידודי המנהרה הגדולה.
פקחתי את עייני במהירות שראיתי שהלפידים נדלקו בצורה מוזרה.
הנחתי את כפות רגלי בתוך נעלי הסניקרס שלי.
תמיד אהבתי ללכת עם נעלי סניקרס ובגדים זרוקים. לבשתי ג'ינס רגיל ומשעמם וכמובן חולצה לבנה .
הסכלתי בנערה החדשה שעמדה מולי,היא שונה ממני, היא מיוחדת.
יצאתי מפתח הדלת וראיתי את שון עומד ליד הדלת. "בוקר טוב!" הסתכלתי בעיניו הכחולות היפיפיות. "בוקר טוב גם לך" חייכתי חיוך עקום מנסה להתעורר.
הוא העביר אצבעות בין שערו החום.
"יום יש לך יום ארוך היום!" הוא חייך חיוך מתוק של ילד קטן.
"מה? מה זאת אומרת יום ארוך?" שאלתי.
"הופכים אותך לערפד בוגר רשמית" שמתי את ידיי על פני ואמרתי, "אוי לא" הוא צחק.
"טוב אז דקה חוזר". הוא אמר והרגשתי כאלו עברה רוח ליידי והוא לא זז מהמקום.
"הנה" הוא הגיש לי שרשרת עם אבן כחולה באמצע. "מה זה?" שאלתי. "מתנה ,ממני" הוא קרץ.
לבשתי אותה לאט. "איזה יופי את נראת, זה מתאים לעייניך" הרגשתי שהקירות מצטמצים, שאנחנו בכל שניה מתקרבים יותר ויותר. הרגשתי את לחיי מתלהטות.
"את נורא יפה היום" הוא אמר בבטיחון. "תודה.." אמרתי בלחש.
"שון!" מישהו הרס את הרגע המדהים הזה. "קוראים לי" הוא נישק אותי בלחי והלך.
עמדתי שם חסרת אונים.
הרגשתי שאני צריכה להתחיל ללכת. נכנסתי לתוך כיתת הלימוד. היה שם ספסל ריק אחד.
התיישבתי בו. עצמתי את עייני לרגע. נזכרתי ברגע המתוק ששון נתן לי נשיקה בלחי.
"היי את קומי!" שמעתי קול מתוק יותר מדי , שכרגיל הורס לי את הפטזיה על שון.
המשכתי לשבת שם בלי לפקוח את עייני בלי לראות אפילו מי אמר לי זאת.
"זאת הילדה החדשה" שמעתי עוד קול. "אה, אז צריך ללמד אותה כמה כללים" הקול הקודם אמר.
פתאום הרגשתי מכה חזקה בלחי שלי. בהלם פקחתי את עייני וראיתי נערה שנראת כמו אחת מאלו ש'שולטות בהכל'.
"מי את ולמה את מרביצה לי!" קמתי בסערה. כולם התסכלו אלינו בצורה מוזרה.
"שמי הוא היילי" היא אמרה בקול ביצ'י במיוחד. "אז גברת היילי את מוזמנת לעוף לי מהעיינים" אמרתי בכעס.
"הילדה החדשה הזאת גאונה!" שמעתי חילשושים .
היא הלכה משם בראש מורם.