דם לבן פרק 5 בבקשה תקראו ותגיבו :)

טוב לפני שאני ממשיכה את הסיפור , ראיתי לפני שכמה דקות העלאתי את הפרק ה4 וכבר שלוש אנשים הגיבו! הופתעתי ולכן אני ממשיכה עכשיו ולא מחר .אז.. תודה רבה..אני מקווה שגם עכשיו תגיבו ותקראו :)
———————————————————————————-
אהה והסיפור עכשיו מנקודת המבט של שרון.
—
עיניי נפקחו. וראיתי במידיי את ירין עם ברכיים מחובקות ורטובות בבכי. (היא לא זכרה גם מה קרה עם הטיפות הלבנות .אז שימו לב.)
נגעתי בו, הוא הסתובב לעבריי וראיתי שעורו כבר לא חיוור יותר. הפעם ירד לו דם מהפציעה של הדחיפה.
"למה אתה בוכה?" שאלתי.
"סתם.." הוא ניגב את דמעותיו בידיו.
"אתה יכול לספר לי הכול… "לחשתי.
"מה אם אגיד לך..שאני מאוהב במישהי.. ופתאום אני רוצה לעשות צעד.. מה תמליצי לי?" הוא גמגם בבכי.
"לא יודעת…למה נזכרת עכשיו?" הופתעתי.
"כי רק עכשיו הבנתי למה היא כול כך חשובה לי."הוא התקרב אליי במקצת .
חשבתי שהוא התכוון לחבק אותי וחיבקתי חזרה.
"זה לא מה שהתכוונתי לעשות." הוא לחש עם פנים מביטות ברצפה.
"אז מה התכוונת לעשות ?" צחקתי צחקוק קל.
הוא התקרב אליי. עוד ועוד. ובסוף ,נישק אותי. לא ציפיתי לזה. כשהוא היה חיוור הוא היה נראה סוג של ידיד. אבל כשעורו כבר היה די שחום וכהה , התחלתי להתאהב בו. זאת הייתה נשיקה ארוכה. (עכשיו הסופרת- אני חייבת להגיד שאני מסמיקה עכשיו.) אבל קסומה.
"מאיפה זה בא? "חייכתי.
"אני אגיד לך את האמת, שנים כבר רציתי להיות חבר שלך. מהרגע שנפגשתי בך."
"ואם ניפרד נישאר ידידים ,נכון ?"שאלתי.
הוא שתק. הוא חשב שאני לא אוהבת אותו.
"את.. רוצה להיפרד .. כבר?" הוא גמגם וראו שבפניו היו חסרות ביטחון.
"לא! מה פתאום! סתם שאלתי.."
"אהה! אז ברור שכן!" הוא חייך לי חזרה."
שנינו צחקנו. נשארנו שעה שלמה בחוץ וצחקנו והתבדחנו.. בכול זאת ,תמיד היינו קרובים לנשיקה ,אבל אף אחד לא נישק. זה היה די מוזר , כאילו בסך הכול התנשקנו פעם אחת בשעה שלמה.
שמעתי את אימי קוראת לי מביתי ,נפרדנו לשלום חיבקנו חיבוק חזק ונתתי לו נשיקה קצרה בלחי.
פתחתי את הדלת. אימי ואבי חיכו לי עם חיוך על הפנים. אחי ואחותי די הסמיקו ואז כבר הרגשתי שמשהו קרה.
"אז.. יש לך חבר חדש?" שמעתי מישהי לוחשת.
"מה? מי אמר את זה?! אתם מציצים מהדלת?" נבהלתי.
"לא. את לא היית פה שעה. הייתי חייבת לדעת מה קורה. "אימי השיבה.
"אז.. ראיתם אותנו מתנשקים..?" לחשתי במבוכה.
אימי הנהנה בשמחה. וואו. זה היה מביך לגמרי. לא השחלתי מילה מפי כול היום. כולם הסתכלו עליי ורק חשבו על זה שהתנשקתי.. ואוו. זה יכול לקרות לכול אחד.
שיחקתי באוכל הטעים ,שהכי אהבתי ואפילו לא רציתי לאכול אותו. בסוף ,קמתי לחדרי ואף אחד לא השליך מילה. ישר קפצתי על מיטתי בביאוס. אוף.. למה המשפחה שלי הורסת כול דבר?
שמעתי את אחותי פותחת בחריקה שקטה את הדלת. סובבתי את ראשי והיא שאלה אותי:
"סליחה על זה שאנחנו כול כך מציקים.. אז עבר לך הקטע של הטיפה הלבנה?"
"מה?" הופתעתי.
—————————————————————————————-
תגובות וממשיכה!