דם לבן פרק 10 בבקשה תקראו !

——————
נזכרתי, נזכרתי בכול. על ה"מתיחה" שחשבתי שירון עשה לי, על פציעתו, על איך שהוא חשף את ניביו ואיך שהוא נגע בראשי וגרם לי לשכוח הכול.
הייתי כול כך מבולבלת.. למה הוא חשף את ניביו ואחר כך גרם לי לשכוח את זה? למה, למה? והמבט של אדון הערפדים עדיין בזיכרוני. כאילו הוא גרם לכול זה. אבל לא, אין לו סיבה. למה שיעשה זאת?
עפתי מהארץ במהרה. חזרתי לכדור הארץ איפרתי את פניי לכמה שיותר שחומות,קניתי בחנות איפור צבע לשער בצבע בורדו שהיה הכי קרוב לשטני שמה, צבעתי במספרה וחזרתי הביתה.
אימי פתחה את הדלת והכניסה אותי בנועם לבית. כולם היו בעניינים שלהם עד שאני הגעתי, הם הקיפו אותי בחיבוקים חזקים.
"מותק, כמה שהתגעגענו. מה עשית יום שלם?" אימי שאלה.
"סתם, אצל ירון. עזבו, אני הולכת לישון ,יש לי סחרחורת." אמרתי באדישות והלכתי לחדרי.
כיביתי את האור וניסיתי לישון. לא היה אפשר, הראש שלי עדיין היה מכוסה מחשבות ותסכולים, כול דבר שניסיתי לא עזר. בסוף לא ישנתי כול היום. ואז הגיע הלילה, כבר התרגלתי להיות עייפה ושתיתי לי כוס חלב בסלון כשכולם ישנים.
מישהו דפק בדלת.
"טוק, טוק." שמעתי קול ערמומי בוקע מהדלת.
"לא בבקשה, אל תהרגו אותי, אני הייתי כול מבולבלת, הייתי חייבת ללכת משם. אחזור מיד לעולם הערפדים ואחזור לבן אדם. רק בבקשה, אל תעשו לי כלום." התחננתי בדלת.
"אל תפחדי, אני לא ההורים של ירון. "
"לא? אז מי אתה?" הייתה לי הקלה ועדיין בהלה ופחד בלבי.
"תפתחי בבקשה בדלת ואז אספר לך הכול."
"לא. למה שאפתח לך? תעזוב אותי לנפשי."
"אה אוקי." זה היה מוזר. שמעתי צעדים הולכים וחלשים מהצד השני של הדלת.
הוא הלך. נשמתי נשימת הקלה. מאיפה הוא יודע על ההורים של ירון?
עוד יותר לא העזתי לישון. ואז, עיניי הערפד שלי קלטו משהו. ראיתי משהו סגול. סגרתי את עיניי ופתחתי שוב, והפעם יותר ברור. 'אדון הערפדים,' הסתכל עליי.
"או, סוף סוף קלטת." הוא ישב בספתי וחיכה שאגיב." עינייך שוב נוצצות בצבע סגול." הוסיף.
"קודם כול ,קום מהספה שלי, דבר שני:מה אתה רוצה?" כבר לא פחדתי.
"דבר ראשון: אני לא קם, קצת נימוס, באמת מה את רוצה שאסביר לך בעמידה? דבר שני: אני רוצה להציע לך הצעה קטנה."
"ואיך נכנסת לבית?"
"את לא יודעת שהערפדים מסוגלים לעבור דרך דלתות? אני מאוכזב." הוא לגם מהתה שהכין בשנייה פצפונת.
"נו.מה ההצעה?" ישבתי בספה וחיכיתי לתשובה.
"טוב, ראיתי את כוחותייך הרבים והעצומים, אז אני מציע לך להיות יד ימיני."
"לא. יש פה בדיחה או מלכודת? אתה לא תעבוד עליי בקלות כזאת." הייתי אדישה לגמרי.
"את רואה שאני צוחק? ואיזה מלכודת אמורה להיות פה?" הוא אמר בתמימות.
"מה התנאי?"
"לא להיות עם ירון."
"אוקי, בי עוף לי מהבית." קמתי ולוויתי אותו לדלת.
"לא שמעת את כול ההצעה." הוא עצר במקומו.
"נו…" אמרתי בחוסר סבלנות..
——————————–
סליחה על הפרק הקצר אני פשוט לא בטוחה לגבי אחר כך… פעם הבאה יהיה ארוך יותר. (לא מרוצה.)