דם כחול | 3(וולדוש)

אני מרגישה את האוויר הקר של הלילה עוטף לי את הגוף בשלמות.
אני נושמת עמוק. חושך. אף אחד לא יודע שאני בחוץ.
אני שומעת יללה. אני מסתובבת. אני רואה דמות גברית ולא ברורה. דם כחול. אני מחבקת את עצמי בעידוד די אידיוטי.
מפגרת. הבגדים.
אני רצה לתוך היער ומנסה להתעלם מהצורה בה הגוף שלי חשוף. איך אני נכנסת בלי שהוא ירגיש?…
זה משהו שמריחים.
אני מחליטה לפנות לאחד הקבצנים בכיכר הרחוקה. ריצה של חצי שעה. של ריצה. הוא שם.
אני פונה אליו ולמזלי הוא מוכר לי את הדם שלו תמורת תפוח ששפשפתי שתיי שניות קודם כשחמקתי החוצה…. מצאתי שם קרוב.
אני מסתכלת על הדם שלו. אני יודעת שתמורת טיפת דם כחול אקבל מזרק. אני מסתכנת. הם מוסרים לי את המזרק.
ברגע שאני יוצאת החוצה, בלי לחשוב פעמיים אני מזריקה את הדם של הקבצן לגופי.
אני מרגישה עכורה ומטונפת.
יש לי עשר דקות להיכנס לחדר שלי.
אני רצה את חיי, אבל בסופו של דבר אני נתקלת בו. פיזית. הוא מחייך חיוך מוזר וקצת מלחיץ.
מה לעשות?
אלוהים אדירים.