דם כחול | 2(וולדוש)

"או, ואם אני אבטיח לך שאשיג דם כחול, כמה תשלם לי?" אני שואל. שפתיי מתעקלות לחיוך זדוני שאני לא יכול שלא להוציא ממנו דבר.
"לא רק, תבתק לה את הבתולים. בהסכמה שלה." אלן מאתגר אותי. אני צוחק. או, הולך להיות קל.
תהיה בטוח. אני יכול ואעשה מה שאני רוצה.
אני מנגב את הכוסות האחרונות שנותרו לי. בלונדינית. אני מרחרח. לא, שוטה. לא מתאים לי.
היא מנפנפת לי בפלרטטנות. בעצם, למה לא?
אני ניגש אליה ומשם והלאה הכל נזקף לזכותי. הסיפוק הוא עז, אחח, כמה שאני אוהב את זה.
אני שולף סיגר מהקופסא של אלן ויוצא לעשן. אני מצית באצבע את הסיגר. אני מלקק את השפתיים בהנאה.
אלן יוצא ומטפס על הגג. אני יכול להרגיש את העשן הכבד של הסיגר שלו מתפזר באוויר.
"מה אמרת על דם כחול?" הוא שואל אותי ושואף את העשן בקולניות. סיגרים. המצאה גאונית.
"בא לי על אלכוהול עכשיו" אני מתעלם מהשאלה שלו. הוא צוחק וזורק למטה בקבוק, יותר בקבוקון, כסוף עם שלוק או שניים של אלכוהול טהור.
אני לוקח את התענוג בין הידיים, ומנצל אותו עד הסוף.
אני מרגיש את האנרגיה מתמלאת לי עד סופה ואת הדם מפעפע לי בעורקים. הוורידים נעשים בולטים. אני זורק יללה קטנה ומרגיש את החייתיות שבי יוצאת החוצה.
"אני הולך לצוד בת דם כחול , מתוקי" אני מתגרה באלן. הוא מגחך כתגובה.
"נראה אותך" הוא מאתגר אותי.
אני רץ את ריצת חיי. אני שומע את ההתנגשות של כפות הרגליים בבוץ היבש וצוחק בפראות.
זהו זה.
הטירה.
אני מביט בצללים השחורים שסביבה.
זה לא מאיים עליי מלהתקרב.
אני אשיג את בת הדם הכחול שלי.
הלילה עוד צעיר.