דם כחול | 1(וולדוש)

אני צוחקת בהנאה. מרחפת מעל כל דמיון.
אם היו טורחים לשאול אותי , הייתי טורחת להתעלם בצורה הכי איכותית ונעימה שיש.
"לדה" אני שומעת את אמא שלי מאיזור הסלון. אני מיישרת את השמלה הנפוחה והמפגרת. אני מנסה ליישר את היציבה על העקבים הגבוהים ולייצג את המשפחה בכבוד.
פחח. בכבוד, בטח. אחת המשפחות העתיקות יותר בעמק, ובכל זאת. אני היחידה שלא באמת מוגבלת מבחינת פרימיטיביות.
"גדל לך התחת" היא מצהירה ומיישרת לי את השמלה. עם העקבים האלה, אני מרגישה כמו ג'ירפה. בלי הגזמה.
היא מושכת את המחשוף למטה. כמעט כל הציצי שלי בחוץ, אבל להעיר על זה זה לא מה שיציל אותי.
"זהו יקירה" היא אומרת. היא נעלמת כמעט בשנייה בין הצללים השחורים של הטירה הגדולה.
אני מסתכלת לצדדים. אני יוצאת החוצה באלגנטיות, וכשאני מרגישה בטוחה אני חולצת את הנעלי עקב הגבוהות. אני מסירה את השמלה הארוכה.
מחוך תחתונים וגרביונים. אני צוחקת.
אני שומעת רעש פרסות סוסים.
אני חומקת ונכנסת לאחד השיחים.
אוח מטומטמת.
בטוח ישימו לב אליי.