דם החיים

ידי מאוגרפת בחזקה על חבל התיל של מה שנשאר מהאהבה שלו.
דםשותת מידי אל ליבי , חונק אותי חונק לי את הנשימה..
החבל מתנועע בחזקה, וכמו צורח באזניי את כאב בגידתו
אני כמעט וצונחת אל מותי, אל תהום העצב…
תהום שפעורה לרגליי במלוא אכזריותה, פוערת למולי את פיה וסליה כמו שיניים מחודדות הרוצות לראות בבכיי.
ואני רואה אותו למטה הולך וכולו בפנאן. אנילמעלה מחזיקה חזק והוא לא פה בכלל וגם לא שם. לא בשום מקום..
אך הוא נחרט סליבי כמו קעקוע ואני צריכה להסיר אותו על ידי אש. אבל זה כואב אוהוו אלוהים כמה כאב. הלב שלי מתפתל, מתכווץ..
אש בגידתו מכלה את עורי, בשרי , ואני נותרת חשופה…
חשופה עד כדי בכי…