די,זה לא יקרה .-פרק 2

-בינתיים אצל ויקי-

אז בקיצור דיברנו והוא הזכיר לי משהו,הוא אמר לי משהו שהפריע לי, אז פשוט התנתקתי.
-1.תזכירי לי לתת לך סטירה ולעורר אותך כדי שתחזרי למציאות.
2.מה הוא מעניין אותך כל-כך?הוא סך הכל בחור וירטואלי,מה הקטע?
אין קטע רחלי,במקום לבלוע אותי תתמכי בי קצת,אני במילא לא במיטבי.
-זה מה שאמרתי,אני יביא לך סטירה כדי שתתעוררי.אם לא היינו בפלאפון כמובן.
מעבר למה שאמרתי שהפריע לי,היא עוד משהו יותר גדול שהפריע.
-ומה זה הדבר הגדול הזה?
עזבי,את לא תביני.
-נסי אותי.
זה מוזר מדי,את תחשבי שהשתגעתי.
-הי,למה את מדברת אליי ככה?אני כבר מתחילת השיחה חושבת שהשתגעת.
אמרתי לך.
-אני ידבר איתך אחר כך,פנים מול פנים,את לא תתחמקי מזה,שומעת?
כן 'אמא'.
-השיחה התנתקה-

~ויקי הביטה במחשב וראתה הודעה חדשה.פתחה אותה וראתה שזה לא מאחר נתי.:~
-אני רוצה לדבר איתך,זה המספר שלי,את מוזמנת להתקשר בכל עת.
והיה מצורף מספר מתחתיו.

מה לעשות?להתקשר?להתעלם?אולי אתקשר לרחלי לקבל עצה?
לא,לא רחלי,היא סתם תרד עלי.
וכך ישבתי וניסיתי להעסיק את עצמי ולא לחשוב על ההודעה.
עשיתי כל דבר שעלה בדעתי.
צפיתי בטלוויזיה,שיחקתי במחשב,טיילתי קצת עם עצמי בשכונה ליד הבית.
הגעתי למצב כל-כך קיצוני עד שהחלטתי לעשות שיעורי בית.
לא נותר לי מה לעשות.
חבל שאני לא מרגישה טוב,לולא הצינון הארור וכאבי הראש הנוראיים הייתו הולכת אל בית הספר ולא הייתי רואה את ההודעה הזו,או בכלל לא הייתי מכירה את נתי.