דיימונד – פרק 7 : אית'ן ? מה .. ? + פרק 8 : היער .. של אלוה .
פרק 7 : אית'ן ? מה .. ?
" אית'ן !" איזבל צרחה . הוא התנשם בכבדות , עיניו הלבינו . הוא פרכס על הרצפה וקולות שניקה נשמעו מפיו , ידיו השמיעו קולות נקישה על הרצפה הקשה , המכוסה קשקשי דרקון וחריצים אכזריים של טופרים ארוכים .
" אית'ן !!" צעקה איזבל שנית וסטרה לפניו של אית'ן בחוזקה , מקווה שמעשה זה יעיר אותו , או יוציא אותה מהסיוט הזה . דמעות נשרו מלחייה . היא פחדה בפעם השנייה בחייה .
מחשבות רבות עברו בראשו של אית'ן , בזמן פירכוסו הצולע . הוא היה שלוו לגמרי , הוא ידע שהוא אינו הולך למות . במקום נדחק כלשהו בראשו , הוא ידע זאת .
הוא שמע את צרחותיה הנואשות של איזבל , הוא הרגיש את נדנודיה הנושנים והחוזרים , חש בפיו בטעם דמעותיה , אך לא הייתה לו שום שליטה במעשיו . הוא לא היה שם – באותו מגרש אימונים ישן . ראשו התעופף הרחק משם , אל עבר השמיים התכולים והבהירים . הוא המעיט בערכם של השמיים , ביופיים האגדי , מכיוון שנמצע שם שעות רבות מיומו .
הוא נסק בשמיים והביט באלפית צעירה . היא הייתה יפיפייה יותר מכל אחת אחרת , ועינייה הירוקות כאזמרגד אפופות הריסים הבליטו את הניצוץ המסוכן שנח לו שם , במעמקי אישוניה השחורים . הוא ניסה להעביר לה את מצוקתו , לתת לה לחוש את מה שהוא חש .
האלפית הביטה לכיוונו במהירות , עייניה מתעמקות בפניו , כאילו היה שם . מבט של פחד נסוך על פניה , והיא השתנקה .
הוא התרגש , חיוך נסוך על פניו , והוא פחד להרוס את הרגע . הוא ניסה לומר משהו , אך כל היצא מפיו נשמע כמו גמגום קטוע של התרגשות – דבר שאכן קרה .
האלפית מיצמיצה במהירות , וניסתה לשלוח יד לבואתו . איך נכשלה , כי הוא אינו היה שם .
וזה נגמר .
איזבל החלה לנער את גופו של אית'ן , לצרוח ולבכות . היא פחדה שאית'ן ילך ממנה , ויעלם בעולם האכזרי של המוות . היא פחדה מהלא ידוע , כי איך היא יכולה לדעת מה עובר עליו ? איך היא יכולה לעזור לו ? דבר שהטריד אותה מאוד , כי הרי כוחה עצום .
היא אהבה את אית'ן , לא רק כידיד . " לא , לא , לא !!" המשיכה לצרוח ולצווח . היא דפקה על הרצפה הקשה באגרופה ואחזה בלחייו של אית'ן . " אית'ן , בבקשה !!" צעקה .
פניו של אית'ן התכסו קשקשים בצבע שמנת , בוהקים ועדינים , חזהו נע במהירות , ופרכוסו האומלל פסק . איזבל נאנחה בשמחה , היא ידעה כי הוא חי .
ציפורניו של אית'ן התארכו ונהפכו לטופרים שחורים , שנקשו על הרצפה ברעשנות , אך היה זה הרעש היחידי שנשמע כרגע במגרש האימונים . והוא פתח את עיניו בחיוך רחב . משתוקק לספר לאיזבל את דבריו , אשר ישאירו אותה שבורה לגמרי .
פרק 8 : היער של .. אלוה .
אלוה התרוצצה במהירות וחילקה הוראות לכל השדונים הקטנים שעסקו כרגע בפעילות .
" היכן טימונד ?!" צעקה , ומיד כל הרעש שהקימו השדונים נפסק . דממה נפרסה במשטח הבנייה .
" טימונד ? מישהו יודע היכן הוא ?" שאלה . כמה שדונים נעו וזעו באי נוחות . " יש לכם דבר לומר לי ? " שאלה בעודה מתהלכת לכיוון החבורה . הם רעדו טיפה , ואחד , כנראה האמיץ בחבורה לקח צעד קדימה , " או , אלוה , מלכה יפיפייה שלי , אני ארצה לרצותך , אישיות מקסימ– " אלוה קטעה אותו בהינף יד – " מספיק להתחנף !" דרשה , " היכן הוא ? אתה יודע ?" שאלה .
" כן ,מלכתי , איך אני חושב שתשובתי תרצה אותך . " השיב השדון .
" אנא ממך , ספר לי . " ביקשה אלוה והתייישבה על כיסא קטנטן מעץ , שהופיע משום מקום .
עייניו של השדון נפערו , והוא גימגם . " טימונד אחראי על פרויקט העצים , ולכן הלכתי לביתו לחפשו . שהגעתי למקום , הדלת הייתה פרוצה ויהלום הדלת , אשר מברך כל אחד ואחד , לא נמצא על דלתו . הסתובבתי וחיפשתי אותו , אולי הלך ליער ומישהו פרץ לביתו , אך לא . עברה שעה , " השדון החל לדבר ביותר ביטחון . " ולא מצאתי אותו . התחלתי לחזור לביתו , כי השמש שקעה , וכבר ביטני החלה לקרקר . שהגעתי למקום , האלפית הצעירה – כמדומני שמה הוא "דיימונד" , רצה משם בסערה . ניסיתי לדבר איתה , אך היא רצה כמו איילה , במהירות . ניסיתי לרוץ אחריה , אך בטני , " אמר וטפח על בטנו השמנמנה , " הפריעה לי להגיע למהירותה , האצילית , עם יורשה לי לומר . " סיים את דבריו השדון .
אלוה התרכזה בדבריו . " מה שמך , ידידי ?" שאלה אותו .
" שמי הוא איפאגורוס השלישי !" אמר בגאווה , וליטף בראוותנות את זקנו המלבין .
" ובכן , איפאגורוס , אשמח עם תלווה אותי לביתו של טימונד . " אמרה אלוה . " וכל שאר השדונים , חברי החביבים , אנא ממכם – המשיכו בעבודתם . " אלוה התחילה לצעוד ונקשה בידה , ערפל זהוב אפף את הכיסא , וכאשר נעלם הערפל , הכיסא נעלם איתו .
איפאגורוס הביט בהשתהות בכיסא , עייניו נפערות בתהדמה . " אתה בא , ידידי ?" שאלה אותו אלוה בצחקוק עדין . דבר אשר לא התאים למצב הכללי בכלל .
" כן , כן .. " מילמל איפאגורוס . והתהלך מאחוריה במהירות .
כאשר הגיעו למקום , ראתה אלוה את ביתו של טימונד פרוץ ומלוכלך , דבר אשר לא התאים את אישיותו של טימונד – השדון הנקי והספורטיבי ביותר שהכירה מיימיה .
" תודה רבה לך , איפאגורוס . אשמח עם תלך בחזרה . " אמרה אלוה , וצפתה בשדון השמנמן מתרחק בצעדי ברווז מדובלל . היא צחקה קצרות ונכנסה פנימה . לביתו הפרוץ של טימונד .
דבר ראשון בו הבחינה אלוה , הוא בריח המצחין שאפף את הבקתה . היא גנחה במחאה וסתמה את אפיה . " אוי .. " יללה ופינתה מקום על ספתו הצהובה של טימונד .
היא עצמה את עיניה ומילמלה כמה מילים בשפה העתיקה , מנסה לסדר קצת את הבלאגן בביקתה . כמה כיסאות ועצמים שבורים בחרו לציית לה , וזעו ממקומם . היא המשיכה להתעקש ומילמלה עוד כמה מילים בשםה העתיקה , דבר שחיבר כמה כדים שבורים . היא נאנחה .
כאשר סיימה הבית נראה יותר נקי ונינוח . אך נשארו עוד כמה דברים שבורים , והריח המצחין סירב להיעלם משם . היא נאנחה בסיפוק וספקה את ידיה . אלוה ישרה את צמתה הזהובה וטפחה קלות את שמלתה התפוחה . " אוי , מה קרה כאן ?" שאלה את עצמה .
ובדיוק באותו רגע , נפרצה הדלת . דיימונד , מבועתת ככל הניתן , נעמדה על סף הביקתה בעוד שיערה החום מדובלל מטיסה ארוכה . ראשו הזהוב של טימונד ביצבץ מאחוריה , ובגדיו הצהובים בלטו מאחורי חליפת הציד של דיימונד .
" מה קרה , לכם , ידידי ?" שאלה בסקרנות אלוה , והניחה את המטאטא שהיה בידה על הרצפה .
תגובות (9)
טוב , בקיצור , לסיפור הזה אין שום תגובות . ואתם יודעים איך התאכזבתי ?? אני עבדתי על הפרק הכפול הזה כ"כ הרבה זמן . אני עכשיו בוכה פה , מרב אכזבה .
תחשבו שזה היה אתם . זה היה נעים ??
עכשיו אני לוקחת ברצינות את המחשבה לפרוש שוב . אתם פשוט קוראים נוראיים . אתם יודעים מה ? אני כן פורשת , וזה סופי .
פאק , אנשים , נפגעתי ממכם . וזה סופי , הלכתי .
מהההההההההההההההההההההההההההה ? :O
לאלאלא אני לא ראיתי !!![
תמשיכי P:
אני בוכה פה שעות , בגללכם .
השקעתי שלושה ימים בשביל לכתוב את הדאבל פרק המחורבן הזה .
כמה מגעילים אתם יכולים להיות ?!
קשה לקרוא , או אפילו סתם להגיב ?!
אני רצינית , וחתכתי פעמיים בזמן הזה .
זה כ"כ מעליב , משפיל ופוגע !
תחשבו איך אני מרגישה , נאדה תגובות , חוץ מחברה קרובה שלך !!!
אני שונאת להיות כאן . אתם עושים לי נורא בלב .
מתוך 81 משתמשים אונליין , אתם לא יכולים ..
עזבו , לא משנה . הלכתי להעביר את הכאב .
מההההההההההההההההההההההההההההה ?
חתכתתתתתתתתת ? את נורמליתתתתת ?!
אני הלכתי גם לחתוך ביושייי !
יויו פשוט לא ישר הספיקו לקרוא זה לא כזה נורא נניח לי.. שכתבתי פרק ענק לקח כמה שעות עד שהגיבו לי אבל מה זה משנה , הגיבו בסוף !
ועכשיו אני מגיבה לך ואומרת לך שקודם כל הכתיבה שלך מ-ד-ה-י-מ-ה וממש ממש מושקעת ומרתקת ושונה באופן יוצא דופן ומפתיע במיוחד!!! פרק 8 אחד היפים ורואים שעבדת המון זמן ואת לא זקוקה לאף אחד שיגיד לך עד כמה את מוכשרת ועד כמה אפשר ללמוד ממך ומהכתיבה שלך!!!
תפסיקייי לבכות אני מתחננתתת את עושה לי רע כשאת אומרת את זה!! את כל כך טובה, כל כך משקיעה, כל כך את שזה לא מגיע לך לבכות! ובמיוחד לא בשביל סיפור!!
אני מתה עלייך ועל הכתיבה שלך!!
תמשיכייי!!!!
את לא מבינה!! כל כך שמחתי שיש לי פרק כפול ארוךך אז התחלתי לקרוא ו… פוף! נגמר! כל כך מהרר!! זה לא ייאמן! פשוט שקעתי בסיפור לגמרי! את סופרת ממש מוכשרת!! אני אוהבת את הכתיבה שלך! אל תפסיקי לכתוב אף פעםם!!!
חברי הצעירים והחמודים
למה כולכם כה להוטים שיגיבו לסיפורים שלכם כמה שיותר אנשים מדוע הרצון העז הזה שתהיינה הרבה תגובות – למי בכלל משנה כמה מגיבים ואם בכלל ???? אנחנו כותבים להנאיתנו ואם מישהו קרא לא רק צפה ורוצה להגיב ברוך הבא ואם לא רוצה להגיד גם ברוך אבל ברוך היוצא תאמינו לי חבל על עגמת הנפש שאתם סופגים כל פעם מחדש בשביל העדר תגובות – תעשו סוויצ' בראש ותגידו לא צריך תגובות נכתוב בשביל הכייף ואז מבול של תגובות תגענה – תאמינו לבקי הוא לעולם לא משקרת לעולם לא!!!!!!
באהבה ♥♥♥ בקי