'דיו שחורה על מחברת שורות' פרק שלישי

שבועיים עברו מאז אותו יום בו התנגשתי עם הנערה.
שבועיים בהם העיניים שלה מופיעות בחלומותיי, מאשימות, דורשות, מכאיבות.
לא פתחתי את המחברת.
רציתי, אך לא פתחתי אותה.
כל פעם שבאתי לפתוח אותן עיניים הופיעו במוחי וכמו הזהירו אותי מלנסות זאת.
כל יום הייתי הולך לאותו רחוב בו התנגשנו, אך היא אף פעם לא הייתה שם.
התייאשתי כבר מהרעיון שאמצא אותה אך כל פעם שהחלטתי לוותר ולהפסיק לנסות לחפש אותה עיניה הופיעו במוחי דורשות שאמשיך ואחפש.
בדיוק התכוונתי לצאת לכיוון אותו רחוב כאשר אמי קראה לי מהמטבח.
"כן אמא?" שאלתי .
"אתה לא חושב שכדי שתמצא עבודה? אתה בן 18 עוד מעט 19 אין לך לימודים להתמקד בהם עכשיו ועדיין לא החזירו לך תשובה מהאוניברסיטה ו.." אמרה אמי את אותו נאום שאמרה בשבוע האחרון.
"בסדר אמא. אני אחפש." אמרתי קוטע אותה.
היא חייכה ברצון ואני יצאתי מהבית הולך לכיוון הרחוב בו התנגשתי בנערה ירוקת העיניים.
–
'15:23'.
נאנחתי. אני נמצא כאן כבר שעה והנערה לא הגיעה.
הסתכלתי מסביבי וכשלא ראיתי אותה בסביבה נאנחתי והמשכתי במעלה הרחוב, מחפש עבודה.
יצאתי מהחנות השביעית שלא מחפשת עובדים מיואש ועם ראש מעט כפוף.
כאשר הרמתי את ראשי ראיתי ממולי מודעת דרושים על חלון ראווה.
התקדמתי אל החנות ושמתי לב שזו חנות בגדים.
נכנסתי אל החנות והתקדמתי אל אזור הקופות.
"היי אני באתי בקשר למודעה" אמרתי למוכרת הצעירה. היא הרימה את ראשה וכאשר ראתה אותי היא חייכה חיוך …מפלרטט? נו באמת.
"אני אקרא למנהל" אמרה והתקדמה לכיון דלת כלשהי, ככל הנירא דלת משרדו של המנהל.
שמתי לב שהיא מענטזת מעט את ישבנה בעודה הולכת לכיוון המשרד.
אני חייב להודות שהיא ניראת טוב. רגליים ארוכות וחטובות, בטן שטוחה, ישבן מוצק, חזה ממוצע, שער בהיר גלי וארוך, ותווי פנים מרשימים. אך התנהגותה הזנותית מעט הרתיעה אותי. אני לא אוהב בנות שלא מכבדות את עצמן מספיק וזורקות את עצמן על כל אחד שהן רואות ברחוב.
היא יצאה ממשרדו של המנהל מלווה בגבר כבן 42 להערכתי, ככל הנירא שהוא המנהל.
המוכרת חייכה אליי את חיוכה הפלרטטני והתקדמה לקופה.
"היי, אני אדם סמית'" הצגתי את עצמי למנהל ולחצתי את ידו.
"שלום אדם אני ג'ון מנהל החנות" אמר הגבר שמתברר ששמו הוא ג'ון.