דווקא הוא? פרק 1

קיצר לא משהו רציני.. אתן יודעות רק כמה חבר'ה…" מאטי דיבר ולא כל כך הקשבתי, הייתי כל כך שקועה במחשבות שבכלל לא שמתי לב שהוא מדבר גם אליי "היידן?" הוא קרא בשמי והחזיר אותי למציאות.
"מה? אהה..אני.." התחלתי להגיד, מנסה להסוות את זה שלא הקשבתי למילה שהוא אמר ולמזלי שון הגיע והציל אותי.
"בטח שנבוא למסיבה" שון אמר ונישק אותי בלחי. 
"כן, אה.. מסיבה" מלמלתי וחייכתי אל שון.
"אוקי אז נדבר כבר" מאטי אמר והלך ושון רכן אלי לנשיקה, נישקתי אותו קצרות והתרחקתי ממנו קצת.
"הכל טוב?" הוא שאל. "כן, פשוט… קצת כואב לי הראש.. אני הולכת לאחות" מלמלתי והתרחקתי משם במהירות. לא יודעת מה קרה לי אבל הרגשתי שאני צריכה קצת אוויר.
"היי מותק" ונסה אמרה וחיבקה אותי כשפגשתי אותה בדרך לאחות.
"לאן זה?" 
"לאחות.. כואב לי הראש ואני רוצה פתק שיחרור" עניתי לה והיא ליוותה אותי.
לפני שנכנסתי היא הזכירה לי בפעם המאה להיום שאנחנו נוסעות היום לסן דייגו לקניות לחתונה של אמא שלה. "זוכרת זוכרת.." אמרתי לה וצחקקתי "פשוט יש לך נטייה לשכוח דברים חשובים" היא אמרה ונישקה אותי על הלחי, גלגלתי עיניים ונכנסתי לאחות.
היא נתנה לי פתק שיחרור ונסעתי הביתה.
גם אנה וגם מייסון היו בבית, אמא ואבא בעבודה.
חיממתי לי שניצל קפוא והתיישבתי ליד אנה בסלון.
"מה רואים?" שאלתי אותה 
"מלכות הורדים" היא ענתה באדישות 
"שוב הטלנובלות האלה?" שאלתי בייאוש והיא גלגלה עיינים.
פתחתי את הטלפון, שון סימס לי: איך את מרגישה? 
כתבתי לו שיותר טוב ושקצת קניות בסן דייגו בטוח יעזרו, הוא החזיר סמיילי צוחק ולב.
סגרתי את הטלפון וניסיתי לראות את הסדרה.
אחרי כמה דקות שמתי לב שהאנה לא ממש צופה, היא התכתבה בטלפון וצחקקה לעצמה.
"מה זה עם מי את מתכתבת שם?" שאלתי וחטפתי לה את הטלפון.
מייסון בדיוק ירד ולקח לי את הטלפון לפני שהספקתי לראות.
"היי! תחזירו את זה!" היא אמרה בכעס.
"גם אני כבר מתגעגעת אליך מאמי" הוא הקריא בקול של בחורה ושנינו צחקנו.
"יואו די כבר! שני טיפשים" היא צעקה עלינו וחטפה את הטלפון כולה סמוקה ממבוכה ומכעס.
שנינו צחקנו.
"תירגעי יש לי סמכות לראות למי אחותי הקטנה מתגעגעת" מייסון אמר בגיחוך.
"זה לא עניינך, או עניינך" היא אמרה לו ואז פנתה אלי.
"אני מכירה אותו?" שאלתי בחיוך.
"די כבר" היא אמרה ועלתה לחדר בכעס.
הסתכלתי על מייסון והוא הסתכל עלי ובשנייה התפקענו מצחוק.
לבסוף נגמרה התוכנית בטלויזיה, שהסתבר שהייתה די טובה..
עליתי לחדר, עוד חצי שעה ונסה אמורה כבר לבוא.
לבשתי גופיית בטן שחורה וצמודה וג'ינס קצר.
התאפרתי קצת והייתי מוכנה.
"היי יפה" ונסה אמרה כשנכנסתי למכונית שלה.
״מוכנה למסע מטורף?״ היא שאלה בהתרגשות ואני צחקתי, בשביל ונסה כל שופינג היה מסע מטורף. 
״תמיד״ עניתי לה והיא גם צחקה. 
נסענו שעה וחצי בערך ולבסוף הגענו. 
״יואו אני מתרגשת״ היא אמרה כשנכנסנו לחנות שמלות. 
״וואי וואי בחרת את החנות הכי יקרה בקניון?״ שאלתי כשראיתי את המחירים על השמלות. 
״זה על חשבון אמא שלי.. היא אמרה לי שכל דבר שקשור לחתונה שלה על חשבונה, היא הביאה לי את הכרטיס אשראי״ היא אמרה בהתלהבות ואני צחקתי שוב. 
ונסה ממש עשירה, ההורים שלה גרושים ועכשיו אמא שלה מתחתנת מחדש עם החבר שלה, ביל. ונסה שונאת אותו. 
זאת הולכת להיות החתונה הכי מפוארת שיש, ואני וונסה השושבינות. 
אחרי שלוש וחצי שעות שהיינו בחנות בחרנו שמלה מהממת! סטרפלס שחורה צמודה שמתנפחת מקן המותן ויורדת עד הברכיים.
״אני חייבת פיפי״ אמרתי לונסה.
״אז תלכי לשירותים, אני יקנה לנו שייקים וניפגש במסעדה?״ היא שאלה והנהנתי.
רצתי לשירותים ונכנסתי לתא הראשון שראיתי.
כשסיימתי יצאתי מהתא ושטפתי ידיים.
לידי שטף ידיים גבר. רק רגע… גבר??
״אההה״ צעקתי כמו מטומטמת כי נבהלתי, מה הוא עושה בשירותים של הבנות?
״סוטה אחד״ אמרתי לו.
הוא הסתכל עלי במבט לא מבין, הוא משחק אותה דביל?
״למה אתה בשירותים של הבנות?״ שאלתי בגועל.
״מותק.. תסתכלי מסביבך״ הוא אמר בבוז, הסתכלתי ומסביבי היו משתנות.
אוי שיט.
״אההה״ שוב צעקתי בבהלה והוא התחיל לצחוק.
״שיואו איזה פדיחות״ מלמלתי לעצמי ובאתי לצאת.
הייתי ליד הדלת והרגשתי את המבט שלו נעוץ בגבי.
‎״חכי שנייה״ הוא ביקש מאחוריי ונגע קלות בכתף שלי כדי שאני יעצור.
‎הוא התבונן בי בבחינה כמה שניות עם גבה מורמת.
עד אותו הרגע לא היה לי זמן כל כך לבחון אותו, הוא היה חתיך, ממש, כמו בסרטים, שיער שטני ועיניים ירוקות, תווי פנים חזקים, גוף שרירי וגבוה. ״לא צרחת את השם שלי.. לא ביקשת חתימה.. אפילו לא ביקשת להצטלם, בין הפעמים הראשונות שזה קורה לי״ הוא אמר וחייך.
לרגע לא הבנתי מה הוא רצה, הבן אדם ממש עף על עצמו… ואז נפל לי האסימון.
זה ג׳ייס הוקי.
״רק רגע… אתה..?״
״כן, זה אני״ הוא אמר ושוב חייך.
״אז איך קוראים לך?״ הוסיף
לרגע בהיתי בו, הוא אחד הזמרים והשחקנים המצליחים בעולם כיום, אין בת שלא מכירה אותו. למה הוא צריך דווקא את השם שלי?
לפני שהספקתי לענות הגיעו שלושה ילדות צווחות וביקשו תמונה.
בזמן שהוא הצטלם איתם אני ברחתי משם.
״את לא תאמיני למה שקרה עכשיו״ אמרתי לונסה.
״פגשתי את ג׳ייס הוקי״ אמרתי לה והיא צרחה. כל המסעדה הסתכלה עלינו אבל לא היה לה אכפת
״מה זאת אומרת.. את ה-ג׳ייס הוקי???״ היא שאלה בהתרגשות
״כן״
״אני לא מאמינההה״
שיחזרתי לה את כל האירוע, לפרטי פרטים, כי על כל דבר שאמרתי הייתה לה שאלה ״מה היה צבע החולצה שלו?״ ״היו לו אולסטאר גבוהות או נמוכות?״
״אני לא מאמינה שפאקינג ג׳ייס הוקי דיבר איתך ואת נפנפת אותו״ היא אמרה בפה פעור.
״לא נפנפתי אותו!״ אמרתי בהגנתיות.
״וואי איזה פדחנית שלא זיהית אותו בהתחלה״ היא אמרה וצחקה
״אני בטוחה שהוא מאוד נעלב״ אמרתי לה בציניות.
״וואי אני לא מאמינה שהוא פה בקניון
הזה!! אני חייבת לפגוש אותו״ היא אמרה ואני צחקתי.
כשסיימנו לאכול ויצאנו מהמסעדה, ראינו התקהלות של מאות אנשים, כנראה כל מי שהיה בקניון באותו הרגע.
כולם צעקו ודחפו ונפנפו בידיהם.
״אומייגאד זה הוא!!! היידןן זה הואאאא״ ונסה צעקה בהתרגשות.
לא הצלחתי לראות כלום, הספקתי לראות כמה צלמים ומאבטחים ואולי יד או משהו כזה של ג׳ייס.
אבל לפני שהוא נכנס למכונית הצלחתי לראות את הפנים שלו לשנייה, היה נדמה לי שהוא מחייך אלי, אולי סתם דימיינתי…