דברי איתי יותר
אני אוהב אותך. אני אוהב אותך כל כך, באמת. את כנראה הדבר הכי טוב שיש לי בחיים, אבל אני עוזב. אולי אני יוצא מניאק, בן זונה, פחדן ועוד אלף ואחת קללות שבטוח מגיעות לי, אבל אני לא מסוגל יותר. אני לא יכול להישאר במערכת יחסים הזאת יותר, אבל אני אוהב אותך. אני אוהב אותך כל כך, אז החלטתי פשוט לקום ולעזוב. אחרי המון מחשבות והתלבטויות החלטתי שזה המעשה הנכון ביותר, בשבילי ובשבילך. אני כבר מבין את זה, אני רק מקווה שגם את תביני את זה אחרי שכל זה יעבור.
זוכרת את ההתחלה? איך הכל היה שונה… איך כל שתיקה שלנו הייתה רגועה ומתוקה. שרציתי שתשתקי קצת ותתני לי לטבוע לאט לאט בעינייך החומות. היום השתיקות האלו הפכו מביכות, מוזרות. לך לא אכפת ואני רק מחפש אותך, רוצה שתחזרי. אבל את הפכת כל כך אדישה שאפילו אני כבר לא יכול לעזור לך. הפכת כל כך אדישה שאפילו את כבר לא תצליחי להציל אותך מעצמך.
אני אוהב אותך, אני נשבע, אבל אני לא מסוגל יותר. אני נותן את כל כולי, את כל האהבה האינסופית שקיימת בתוכי. ואת כלום, אדישה. לא אכפת לה משום דבר. רק תגידי משהו, בבקשה. אני לא מסוגל להתמודד יותר עם שתיקה. תקללי אותי, תרביצי לי, תצחקי, תצעקי. תעשי הכל רק תפסיקי לשתוק. השתיקה שלך מחרפנת אותי, אני מרגיש כאילו לא משנה מה אני עושה, לא אכפת לך.
ואני רואה שהשתנית אהובה שלי את, אבל איך אני יכול לעזור לך אם את לא מספרת. את לא אומרת לי מה עובר עלייך וזה מטריף אותי. אני אוהב אותך ואני רוצה שיהיה לך הטוב ביותר, אני רוצה לעזור לך, אבל את בנית חומה. בנית חומה כל כך גבוהה שאין לי שום סיכוי לעבור דרכה. אני רוצה שיהיה לך רק טוב, אבל נמאס לי להקטין את עצמי. נמאס לי לתת את כל כולי ולקבל שתיקה. נמאס לי לנסות ולחשוב ולתכנן ולאהוב מכל הלב, בלי לדעת אם זה בכלל הדדי.
את אוהבת אותי? את כועסת? רק תגידי משהו, דברי איתי. לא מזמן מישהו אמר לי שההפך מאהבה הוא לא שנאה, אלא אדישות. רק היום אני מצליח להבין כמה הוא צדק. אני באמת מעדיף שתשנאי אותי ולא תהיי כל כך אדישה, כי אם הייתי יודע שאת שונאת לפחות הייתי מבין שיש סיבה לשתיקה. אבל את פשוט אדישה, זו מי שאת. אני אוהב אותך יותר מאת עצמי, תאמיני לי, אבל איזה בנאדם יכול להיות עם מישהו שלא אוהב את עצמו? מי יכול להתמודד עם אדם כל כך אדיש?
אני מצטער שאני עוזב ככה, אבל חשבתי על זה כבר המון זמן. אני עדיין אוהב וכנראה שתמיד אוהב, אבל אני לא מסוגל יותר להישאר. אני רק מקווה שכשאעזוב, תבכי. תבכי הרבה, תבכי המון, תבכי כמה שבועות, כמה ימים. תבכי עד שתירגעי, ואז תתחילי לקלל אותי. אני באמת מאחל לך את כל זה, כי אם זה לא יקרה אז משהו אצלך באמת לא בסדר. משהו קפוא. אולי מישהו צריך לשבור לך את הלב כדי שתצליחי לחזור ולהרגיש. רק חבל שהמישהו הזה צריך להיות אני.
תגובות (2)
אני אגיב על שניהם ביחד כאן, כי אי אפשר להגיב עליהם בנפרד. כתיבה מדהימה. הרעיון הזה, של הדו צדדיות, פשוט מדהים, ועשוי נפלא. מהשוואה בין נקודות המבט של שניהם מראה בבירור שהם לא דיברו על זה – שזאת טעות ענקית. אני ממש מזדהה ומבין את שני הצדדים. כתוב בצורה מדהימה!
תודה תודה תודה!! ריגשת מאוד :)