גשר של אהבה

גשר של אהבה/ דוד זיסקינד

קורל שמה פעמיה לעבר גרם המדרגות
לא לפני שבדקה עם נעלה את הדלת.
החום המעיק של תל אביב לא פסח גם על קורל.
בדרכה לנקודת המפגש עם קבוצת המטייל.
ברחוב דיזנגוף עצרה בגלידרייה להתרעננות לפני שתגיע לנקודת המפגש יש לה עוד חצי שעה .
היא בחרה כדור בטעמים מסטיק ודובדבן שהיה טעים מאד.
משם המשיכה לנקודת המפגש , מרחוק ראתה את גלי , רותם , עוז , ליאור , מיטל , ועוד חדשים שהצטרפו מנופפים לה לשלום. הבנות התחבקו אחת עם השנייה .
ערן המדריך חיכך בגרונו וביקש את תשומת לב הקבוצה ואמר:"
שלום לנוכחים ולחדשים היום הכיוון שלנו לצפון , לכיוון יערות הכרמל , דרך עין הוד נלמד על תוצאותיה נזקיה של השריפה אשר כילתה בתים ועצים, ונקנח בהפתעה אז יום מהנה לכולם נא עלו לאוטובוס" , כולם התיישבו , קורל התיישבה ליד חברתה הטובה רותם הן ריכלו , צחקו ניסו לישון , אך היה רעש אז הן עיינו ב" לאישה" . החבורה העליזה העבירה חטיפים מאחד לשני שברקע המדריך מודיע ברמקול לשמור על הניקיון יש לכם שקית לאשפה- תודה על תשומת הלב.
בחדרה פקק ארוך השתרך ,לאחר חצי שעה הפקק השתחרר.
ערן המדריך קרא ברמקול
שימו לב" : חברים זאת התחנה הראשונה , בתחנה הראשונה נפגוש אומנים ונשמע ונראה מנקודת מבטם איך השפיעו נזקי המקום עם בכלל על יצירות האומנות- ונלמד מקרוב על נזקי השריפה.
אז קדימה קפצו מהאוטובוס"
"או קיי כולם כאן? טוב נתחיל בכפר האומנים."
אחרי הליכה של עשרים דקות פנה ערן לקבוצה :" יש לכם שעה וחצי להתרשם מכפר האומנים מה שנקרא בית פתוח תהינו נפגש עוד שעה וחצי ליד הכניסה לעין הוד בואך כפר האומנים" . החברים התפצלו , קורל ורותם צירפו את גלי אליהן ועברו בין הבתים לאחר שהתבוננו בעבודות האומנים הן התיישבו למנוחה בצל העצים ולאחר שנחו המשיכו לסקור את שאר הבתים הן התענינו איך השפיעה השריפה שכילתה את האזור , על דרך האומנות שלהם , אפשר לומר שבעין בלתי מזוינת אפשר היה להבחין בעצב שבחומר שיצקו לחומר בו השתמשו אצל חלק מהאומנים.
לאחר שעה ומחצה הגיעו חזרה למקום המפגש בואך כפר האומנים, הליכה של 20 דקות נוספות הביאה אותם לשרידי השריפה עדות מצולקת זיכרון מתועד. , לרבים היו דמעות בעיניים. הם שמעו מאחד התושבים שבעלי החיים נעלמו ולא שבו לאותה חלקה חרוכה .
"חזרה לאוטובוס חברים" אמר ערן כולם התיישבו, ואחד בשם מוטי הוציא גיטרה לקח את המיקרופון והתחיל לארגן בספונטניות שירה בציבור חלק נענו להצעה וזרמו עם מוטי וחלק נרדמו.
אחרי כשעה הגיעו לכרמל.
קדימה לרדת תתאספו לכם בפינה אחת , אחרי שווידא שכולם נמצאים אמר: או קיי תתחלקו לקבוצות , כל קבוצה תופסת פינה בריאה הירוקה וכותב לו את הזווית כפי שהוא רואה אותה או בראש או במצלמה , כל קבוצה תבחר נציג שיהיה הדובר ב ה צ ל ח ה."
קורל, רותם, וגלי צרפו כעת גם את נדב חבר חדש בקבוצה
ותום , הם מצאו זווית מיוחדת , גם ריאה ירוקה וגם עצים שלא שרדו את השריפה," וואו אמר נדב תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים" .
קורל צילמה את שותפיה למשימה לצד העצים השרופים והירוק שהתערבבו ביניהם.
לאחר שסיימו לסכם חיכו לקבוצות האחרות שיסיימו את הסיכום.הקבוצות הגיעו , התאגדו סביב ערן וכל נציג של קבוצה חווה דעתו ודעת קבוצתו לזווית שתפס.
לאחר הסיכומים אמר ערן:" ועכשיו למשימה האחרונה להיום, המשימה היא רק לבנות שביניכן , הבנים תפקידם בכוח יהיה לעודד אתכן הבנות לנסות לתת כיוונים אפשריים , יהיה עליכן הבנות לאתר כתב חידה טמון"
"ב ה צ ל ח ה מוכנים צאו לדרך"!
עברה שעה ועדיין לא נמצא רמז לפתק המסתורי הבנות התחלקו חלקן לזוגות חלקן לשלישיות והתפצלו.
"ח'ברה קראה קורל בשמחה אפשר להפסיק את החיפושים נמצא "האוצר הטמון"
על הפתק היה כתוב : באופק הנגלה לעיני כל ממרומי הגשר כמעוף הציפור
הפתעה מצפה בסופו למסגר ולנצור.
כולם חיבקו את קורל .
"מה עושים הלאה"? שאלו את ערן המדריך
"מי שאמורה לבצע את משימת הגשר זאת מי שמצאה אותו לאמור קורל"
"קורל אמר ערן תפגוש אותנו ליד האוטובוס בתום המשימה."
"וואו אמרה קורל אני לא מאמינה , אני שלא זכיתי מימי
פתאום זה נופל עלי בהפתעה גמורה" קורל הסמיקה.
"טוב תאחלו לה בהצלחה קדימה זוזי", חיבק ערן את קורל .
כאשר התרחקה קורל מהקבוצה פנה ערן לנוכחים וכך אמר: "חברים יקרים כאן לא הסתיים הטיול, אנחנו צועדים לעבר פארק נשר אשר נמצא מרחק פסיעות מסוף הגשר מתארגנים לקראת מסיבת הפתעה לחברתנו קורל שמציינת היום את יום הולדתה ה 30" . כולם מחאו כפיים וצעדו לעבר הפארק שם ימתינו לקורל שתשוב מהמשימה הם התחילו לנפח בלונים שהביאו מבעוד מועד והמתינו לילדת היום הולדת .
בעודם ממתינים לקורל החלה קורל לחצות את הגשר. שום דבר לא הכין אותה לעומד להתרחש בסוף הגשר ,בינה לבין עצמה תהתה מה ההפתעה? מה זה כבר יכול להיות? היא הייתה נרגשת , מקץ 20 דקות הגיעה לסוף הגשר ולא שמה לב שקוראים בשמה , ושוב שמעה את שמה לא הבינה מהיכן הקול, לפתע ראתה אותו, יפה כמו אז בתיכון, סוף כיתה י"ב היא צחקה והסמיקה היא חיבקה אותו ארוכות ואז אמרה:
"אז אתה ההפתעה בסוף הגשר אני ולא אחר ענה," לאחר שהתעשתה הוסיפה "תראה מה זה גורל מי היה מאמין שנראה אחד את השנייה אחרי עשור" – לא זה לא גורל ענה- "כן" אז איך ידעת להגיע לגשר?" דור חייך ואמר" ואולי זה כן הגורל אך מי שעזר ליד הגורל להגיע אליך תדעי עוד רגע כשנרד את הגשר"
"מה זאת אומרת זה לא מיקרי" "עוד כמה דקות תביני", הם צעדו במורד הגשר , אחרי 20 דקות ראתה מרחוק את חבריה לקבוצה מחייכים לעברה ושרים במקהלה היום יום הולדת .
קורל לא האמינה ," חשבתי שנפגש ליד האוטובוס לאחר המשימה ואתם ידעתם ושתקתם אני בהלם"
שלושים או לא שלושים חיבק בשנית ערן את קורל , לאחר שנגבה את דמעותיה מההתרגשות התיישבה לצידו של דור.
היא שאלה את ערן איך הגעתם לדור היא התפלאה ערן צחק ואמר עשינו עבודת בלשות משך חודשים , התערבה חברתה הטובה רותם ואמרה :" את זוכרת מאמי שסיפרת לי שהיה בחור בתיכון בכיתה י"ב והיית מאוהבת בו עד הראש ואותו בחור היה צריך לנסוע לשליחות לארה"ב יפה אז דרך הפייסבוק איתרנו אותו את דור אהובך מתקופת התיכון שלחנו לו מייל וסיפרנו לו את הסיפור כיסוי ובלי התלבטות אמר אני מגיע רק תגידו לי היכן ומתי וכך התגלגל הסיפור והנה הוא כאן לפנייך".
"תודה לכולכם" חיבקה קורל את כל החברים , גלי אמרה:" טוב עכשיו בואו נרים כוסית הרי לשם כל התכנסנו לא כן?"
"לחיים אמרו כולם" , "לחיי אולי אהבה שעומדת כאן ממש לידך" קורל כבתה את הנרות בעוגה "נו הבאת משאלה שאלו כולם פה אחד כן משאלה אכן הבעתי"!
אחרי הכיבוד והשתייה החברה שחקו אמת או חובה ומה שהיה שם עפו ניצוצות ודברים הזויים משימות מצחיקות
הגיע הבקבוק לדור גלי שאלה "אמת או חובה", דור ענה "חובה ברור"! – או קי כחכחה גלי בגרונה "חובה עליך ללכת לאחד העצים הרחוקים מאיתנו ולקחת איתך את קורל לשבע דקות בגן עדן" – קורל ודור קמו והחילו להתרחק ושלחו חיוכים לעבר החבורה .
הם הגיעו לאיזה עץ עתיק התיישבו בצילו.
הם אחזו ידיים כמו שני מתבגרים ואז פנתה קורל לדור ושאלה:" דור לאחר עשור בטח מישהי כבר הספיקה לחטוף אותך אני לא אתפלא אם כן כי אתה מושלם " היא חייכה בחוסר נוחות, לא הייתה בטוחה עם היא רוצה לשמוע את התשובה.
דור השיב": אמת היו לי מערכות יחסים בודדות קצרות בעשר השנים הללו אך זה לא היה ממשי בואי נגיד אפלטוני- ואומר לך עוד דבר יקירה לא יכולתי להיות בקשר עם מישהי כי כל הזמן הזה חשבתי עלייך, קיוויתי שיום אחד יבוא ונפגש בתקווה שלא יהיה לך בן זוג . בינתיים אני גר חמש שנים בחדרה חזרתי בתקווה שיום אחד עוד ניפגש".
קורל נישקה אותו נשיקה ממיסה ואמרה:" אמת לי לא היו מערכות יחסים מאותה סיבה."
לאחר דקות ארוכות של שתיקה הוציא דור קופסא ארוזה מכיס הג'ינס ואמר" תפתחי זה בשבילך" היא התרגשה פתחה את המתנה וראתה שרשרת עם חצי לב נפתח עם הקדשה. החצי השני זה שנינו זו עם זה.
קורל חיבקה את דור ואמרה :" הפתעה מדהימה גם אני מרגישה ככה מאד אוהבת את המתנה אך יותר מכל אתה הוא המתנה הכי יפה שיכלתי לקבל ליום הולדת שלושים",
הם חזרו מחובקים לקבוצה נפרדו מהקבוצה והמשיכו במכונית של דור אל אופק חדש אל מחוזות חדשים,