גרין – פרק 1 ♥ בשיתוף עם 'עוד אחת'

האוטובוס עצר.
התחלתי לפסוע לכיוון האולם שהולך להיות כל חיי מעכשיו.
ספרתי בדיוק 23 מדרגות עד לדלת הגדולה והכסופה, עם כל מדרגה ההתרגשות גברה.
מעל האולם התנוסס שלט עצום עם הכתובת \'GREEN\' ותלתן כסוף לצידו, ידעתי שבשנייה שאני אפתח את הדלת הזו, אני אכיר אנשים חדשים, עבודה חדשה, וקשיים חדשים.
דפקתי על הדלת שבה היה כתוב ׳הנהלה׳ וחיכיתי למענה.
״כנס בבקשה״ קול גברי, עמוק וסמכותי נשמע מהצד השני, פתחתי את הדלת עד החצי ונכנסתי לחדר המעוצב בקפידה.
אי אפשר היה להישאר אדיש למראה החדר המרהיב שאליו נכנסתי, עיטורים שחורים על הקירות הלבנים והמסויידים, כמה פסלי זכוכית ניצבו בפינת החדר והכל היה נקי באופן כמעט מושלם.
״שלום, את בטח אפרת? החדשה?״ הוא וידא וקם ממקומו, לוחץ את ידי בהתלהבות וחייכתי בנימוס.
״תקרא לי אפי, בוס״ אמרתי ושחררנו את הלחיצה.
״רק אם את תקראי לי אלי״ אלי אמר, הוא היה נמוך, עם שיער שיבה וכרס קטנה, בשנות החמישים לחייו אני משערת.
הוא היה לבוש בחולצה מכופתרת והמראה העסקי שלו הוסיף לסמכות.
״אני שמח שבחרת לעבוד אצלנו בגרין, אני אקח אחד מהעובדים בכדי שתכירי מעט את המקום״ הוא אמר ופתח עוד דלת שהייתה בידרו והובילה לאולם הגדול והיפה ביותר שהיה בעיר, אישה אחת מבוגרת שיער מאפיר קרצפה במרץ את הרצפה בזמן שבלונדיני גבוה עזר לה.
״נייט!״ אלי קרא והבלונדיני הרים את ראשו, תווי הפנים שלו היו על סף המושלמים והעיניים שלו היו כחולות ובהירות, היה לו יופי קלאסי, כמו מהסרטים של הוליווד.
״זאת אפי״ אלי הציג אותי ונייט הרים את מכנס הג׳ינס הנופל שלו.
״והיא חדשה כאן, תערוך לה סיור?״ הוא שאל ונייט הנהן במרץ, אלי הנהן לשלום והותיר אותי ואת נייט לבד באולם הגדול.
״אז שלום אפי״ הוא אמר בחיוך וחייכתי גם אני בביישנות.
״נתחיל?" הוא שאל והחל ללכת בצעדים שנראו לי גדולים עקב היותו גבוה, הלכתי מהר בכדי לנסות ולהדביק את הקצב שלו.
״אני מהיר מדי בשבילך?״ הוא גיחך ושמתי לב למבטא הבריטי שהיה לו, הוא האט את קצב ההליכה שלו וסוף סוף עמדתי בקצב.
״את מה התפקיד שלך? מלצר, עובד מטבח, שוטף כלים?״ התעניינתי והרמתי את ראשי בכדי להביט בפניו המשורטטות.
״אחראי משמרת״ אמר בחיוך והנהנתי בהבנה, הוא נראה יותר גדול ממני כך שבטוח יש לו יותר ניסיון, כמובן שיש לו, הוא האחראי.
״וגם הדיג׳יי כשצריך״ הוסיף ופתח את הדלתות ללא הציר שהובילו למטבח, עבודה מרובה הייתה שם ולמרות האנשים הרבים שהיו שם זה היה נראה כאילו היה סדר מוחלט, כל אחד היה בעמדתו, יודע מה הוא צריך לעשות, עוזרים אחד לשני כאילו הותאמו במיוחד אחד לשני.
״סליחה״ אישה בשיער בלונדיני קצוץ הזיזה אותי הצידה בידה סכום בצבע כסף.
״אני מצטער על העומס, יש לנו חתונה בעוד כמה שעות״ נייט התנצל, והמשיך איתי הלאה.
״את תמלצרי הערב, חיוך הוא שם המשחק״ הוא אמר והגיש לי סינר עובדים שחור, כרכתי אותו סביב מותניי וקשרתי מאחור.
״חן, בואי תעזרי לה״ נייט צעק לאחת נמוכה עם שיער חום שהיה אסוף בגולגול.
״אין מצב נייט, יותר מדי עבודה״ היא קטלה את דבריו ונמלטה מהמקום כמו רוח, הולכת לעזור לאחד גבוה עם שיער חום שנפל על פניו, היה לה קול צפצפני על סף המעצבן.
״אל תשימי לב אליה, זה האופי שלה, עוקצנית כזו״ הוא אמר בנינוחות, כאילו הוא כבר רגיל למצב.
״היא די דלוקה על אופיר, זה שלידה אז אני ממליץ לך לשמור מרחק״ הוא הציע בקריצה והניח את ידו על כתפי.
״ליאן, חדשה״ הוא סיכם בשתי מילים לאחת גבוהה עם שיער שטני שנטה לחום, היא קיפצה לכיווני בשמחה וכרכה את זרועה בשלי.
״אני בכיף אראה לה את המקום נייטי״ היא אמרה בצהלה מוגזמת וחייכתי אליה, היא גררה אותי תעבר כמה אנשים שהיו שם והחלה להציג אותם.
״אני ליאן״ היא אמרה בהתלהבות וחייכתי, לא היה לי מה להגיד לה בדיוק אז נשארתי עם החיוך התקוע שלי.
״זה דולבי״ הציגה בן אדם הלבוש בטריקו אחידה ושחורה, שיער חום כהה ועיניים ענבריות שכיף לבהות בהן, היא חיבקה אותו והוא נישק אותה במצח.
שריקה נשמעה והסתובבתי לאחור, רואה גבר, לא גבר אלא ילד, רזה ושחום, כיפה הייתה על ראשו וחיוך חושף שיניים התיישב על פניו.
״זה ב…״ ליאן החלה להציג אותו אך הוא עצר אותה עם ידו.
״אני בר, מאמי בשבילך״ הוא אמר ונישק את גב ידי, גיחכתי בגלל טיפשותו ופרעתי את שיערו.
״אני יכולה להיות אחותך הגדולה ילד״ אמרתי וצחקקתי, הוא לבש פני נעלב אבל לא ברצינות.
״טוב אחות גדולה, אם תרצי משהו את תמיד תדעי איפה למצוא אותי״ אמר בפלרטטניוצ וקרץ לי, יוצא מהמטבח.
״הוא ככה תמיד, את תתרגלי אליו״ ליאן אמרה בצחקוק ומשכה אותי לעבר האדם הבא, נערה נמוכה ודקיקה, עם שיער בלונדיני קצר ומתולתל, כמה נמשים פוזרו על אפה בשובביות והיא אספה כמה מפיוני בד שחורים ומקופלים מהארון.
״זאת אגמי״ ליאן הציגה אותה ואגם הסתובבה אלינו.
״אגמי זאת אפי״ ליאן המשיכה בחיבורי הקשרים ואגם חייכה חיוך מתוק למדי.
״היי אפי״ אמרה וחיבקה אותי בפזיזות, רצה לעבר העבודה הבאה שלה.
״זה דניאל״ היא דילגה למי שניגב את הצלחות הרטובות, הוא היה גבוה ונראה מבוגר יותר מאיתנו, שיער בלונדיני חיוור ביותר ועיניים כחולות.
״היי״ אמר והיה לו מבטא רוסי, הוא ניגב את הצלחת האחרונה והניח אותה בערימה.
״הבטחתי לקלורה שאני אעזור לה, אז סלחו לי בנות״ אמר בחיוך כובש ויצא מהמטבח גם הוא, נשארנו רק אני וליאן במטבח.
״העובדת המבוגרת יותר, יש לו קשר מיוחד אליה״ הסבירה בחיוך אוהב והנהנתי, אותה שעשיתי יותר מדי פעמים בחצי שעה האחרונה.
״יש רק עוד שלושה שלא הצגתי לך, היא אמרה ומשכה אותי לעבר השירותים.
״חן! אופיר! תגידו שלום לחדשה!״ היא דפקה על אחד מהתאים והדלת הנעולה נפתחה.
״מה עכשיו ליאן?״ הנערה שסירבה לערוך לי סיור במקום הייתה חצי ערומה על יד אותו הנער שנראה בוגר ממנה, שגם הוא היה לבוש רק בבוקסר, כיסיתי את פי בעזרת ידי במבוכה ולא ידעתי איפה לקבור את עצמי, ליאן לעומת זאת הייתה נראית כאילו היא כבר רגילה למקרה.
״תגידו שלום לאפי״ ליאן אמרה ברוגז.
״היי אפי״ שניהם אמרו בייד וחן סגרה את הדלת שוב.
״איך את לא מתביישת?״ שאלתי במבוכה כשיצאנו מהשירותים והיינו רחוקים מטווח השמיעה שלהם.
״כשתראי את זה יותר מדי פעמים את כבר לא תהיי מופתעת.
״הוא לא מבוגר ממנה?״ שאלתי בפליאה, וליאן משכה בכתפיה.
״שש שנים״ אמרה וזרקה את ידיה באוויר כאילו אין ברירה.
״אבל זה מה יש״ אמרה בחוסר ברירה והנחתי לנושא.
״לילך!״ היא קראה לבחורה עם השיער הבלונדיני והקצוץ שהניחה מזלגות לצד הצלחות.
״מה ליאן״ אמרה מבלי לתת לה יותר מדי תשומת לב או להסב את מבטה לפחות, היא רק המשיכה לסדר מזלגות.
״זאת אפי״ אמרה והיוותה בידה לכיווני.
״היי אפי, אני צריכה לסיים עד עשרה שולחנות ואני מתה לסיגריה אז אחר כל נכיר״ אמרה בישירות ונשכתי את שפתי בליווי הנהון קל.
״וזהו!״ ליאן אמרה ומחאה כף בחיוך מרוצה.

״יש לנו עוד הרבה עבודה עד היום בערב, אז קדימה״ אמרה והסתלקה לתפקידה.

.מותירה אותי לבד באולם הגדול הזה.