גרייס פרק 8

-בגידה-
קמתי למשמע רעשים בחוץ.
היום היה שבת.
התיישבתי על מיטתי,מסתכלת על החדר לכיוון רייצל.
היא עוד ישנה.
אני מקווה שהיא לא זוכרת משהו מאתמול.
ירדתי מהמיטה לכיוון המקלחת.
ציחצחתי את שיניי,ושטפתי פנים.
אחרי שסיימתי יצאתי לחדר.
רייצל עוד ישנה,אז החלטתי לצאת לסיגריה.
התקדמתי לארון,ולקחתי חולצה סגולה ארוכה וגינס שחור.
נכנסתי למקלחת להתלבש ויצאתי.
סרקתי את שיערי לצד כרגיל.
התישבתי על המיטה ולבשתי נעלי אולסטאר שחור גבוהה.
לקחתי את תיקי,מוודא שהכל שם,ושמתי על כתפי.
לקחתי את מפתחות החדר ויצאתי.

נכנסתי למחששה.
ונחשו מי היו שם.
כריס,טום ולוגן.
עברתי מולם מבלי להסתכל עליהם.
והתיישבתי בספסל בסוף המחששה כרגיל.
הוצאתי את הסיגריה והמצית ועישנתי.
לפעמים הייתי מסתכלת עליהם לכמה שניות.
אחרי כמה פעמים שהסתכלתי לוגן גם הסתכל.
ישר הסטתי את מבטי,והמשכתי לעשן.
כעבור כמה שניות שמעתי צעדים מתקרבים עלי.
לוגן.
הוא בא,והתיישב לידי.
"היי..איך את?"שאל.
לא רציתי לענות לו כלום.
הרגשתי ממש מובכת,במיוחד בגלל אתמול.
"גרייס?"קרא בשמי.
הסתכלתי עליו לכמה שניות והורדתי את מבטי לרצפה.
"כן בסדר.."לחשתי.
"את בטוחה?"שאל.
"כי לפי מה שהיה אתמול לא כל כך"הוסיף.
לא אמרתי כלום,המשכתי להסתכל על הרצפה.
"אני לא חושב שאת מכוערת"אמר לפתע.
ישר סובבתי את מבטי אליו.
"אתה משקר"עניתי,ממשיכה להסתכל עליו.
"אני לא,אני חושב שאת ממש יפה,בגלל זה בחרתי דווקא בך"ענה.
שתקתי.
"אל תקשיבי לאף אחד שאומר אחרת,את יפה"הוסיף,וקם חזרה אל הבנים.

אחרי שסיימתי את הסיגריה,קמתי ויצאתי מהמחששה.
וחזרתי אל החדר.
וכאשר נכנסתי רייצל כבר קמה.
"הנה את"אמרה כשראתה אותי וקמה לחבק אותי.
"את בסדר?"שאלה בדאגה.
כנראה שהיא זוכרת.
"למה שלא אהיה?"שיחקתי אותה טיפשה.
"בגלל אתמול"אמרה.
שתקתי.
"בואי נשב נדבר"אמרה ותיישבה על מיטתה,ואני מולה.
"רוצה לספר לי מה זה היה?"שאלה.
"אמרתי את מה שאני חושבת,את מה שתמיד אמרו לי"עניתי בלחש.
"מי אמר?"שאלה.
:הילדים מהבית ספר הקודם רייצל,עברתי בריונות"עניתי לה,מחזיקה את הדמעות בפנים.
היא לא אמרה כלום,היא רק התקרבה אלי וחיבקה אותי.
"הכל בסדר,את לא מכוערת את יפה גרייס,אל תקשיבי לאף אחד"היא ניסתה להרגיע אותי.
"וסתם שאלה לידע כללי,יש לך מישהו במחשבותיך"שאלה אחרי שהתנתקנו מהחיבוק.
"אמ..אני די מחבבת את לוגן,הוא ממש נחמד אלי,והוא היום בא אלי ואמר לי גם שאני יפה ושלא להקשיב לאף אחד"אמרתי לאחר כמה דקות של מחשבה.
"יפה יפה"אמרה והתחלנו לצחוק.

כעבור שעה בערך שישבנו והיא עודדה אותי,הטלפון שלה צלצל.
היא ענתה,ואחרי כמה דקות חזרה.
"זאת הייתה אמנדה,היא רוצה שאצא איתה ועם עוד כמה בנות לשבת,זה בסדר שאלך?"שאלה אותי.
"כן זה בסדר לכי תהני"אמרתי.
"אוקיי"אמרה והתחילה להתארגן.
כעבור עשר דקות היא יצאה.
בינתיים ישבתי בטלפון,והסתכלתי תמונות של שיער צבוע בצבע תכלת.
ממזמן רציתי לחדש את השיער לתכלת.
למזלי כבר קניתי צבע שיער תכלת וערכת חימצון.
אז החלטתי לצבוע את השיער.
זה מה שעושים כשאין לך מה לעשות.
התקדמתי אל המזוודה שלי והוצאתי משם הכל.
ונכנסתי למקלחת,לחצמן ולצבוע את השיער.
בכל מקרה הצבע האדום כבר התחיל לרדת.
כעבור בערך שעתיים,סיימתי סוף סוף לצבוע.
זה יצא ממש יפה.
יצאתי מהמקלחת ובדקתי את השעה.
17:56.
רייצל מטיילת איתם כבר הרבה זמן.
לא נורא.
וזמן הזה עד שהיא באה הסתכלתי סרט.

אחרי שראיתי לפחות שתי סרטים,נשמעה סגירת דלת.
זאת הייתה רייצל כמובן.
"היי רייצל"אמרתי לה.
"או היי גרייס"אמרה.
"אומייגדדד השיער שלךך,זה כל כך יפה"אמרה כשראתה את שיערי.
"תודה תודה"אמרתי והתחלנו לצחוק.
"איך היה?"שאלתי.
"היה ממש כיף"אמרה.
"טוב אני ממש עייפה ויש מחר בית ספר לצערי"אמרה ולקחה פיגמה מהארון להחליף.
אני כבר הייתי בפיגמה,אז הלכתי לתיקי ושמתי שם כמה מחברות וקלמר.
"לילה טוב"אמרה אחרי שיצאה ונשכבה במיטה.
וגם אני הלכתי ונשכבתי לישון.
אני מקווה שלא יזכרו כלום מהמסיבה מחר.
ואחרי כל מיני מחשבות נרדמתי.

"קדימה לקום לקוםם"צעקות ודפיקות נשמעו בדלת.
כרגיל בשש בבוקר.
ישר קמתי התיישבתי על המיטה,והתמתחתי.
ירדתי מהמיטה והלכתי למקלחת לצחצח שיניים,ולשטוף פנים.
אחרי שיצאתי רייצל נכנסה אחרי.
בינתיים הלכתי לארון ולקחתי משם חולצה קצרה בצבע אפור רופפת,זקט משבצות שחור אפור,כי ברור שלא אלך בלי חולצה ארוכה,וגינס שחור.
רייצל כבר יצאה אז נכנסתי להתלבש ולהסתרק.
ואז רייצל נכנסה והמשכנו להתארגן.
"מוכנה?"שאלה רייצל.
"כן בואי"אמרתי ולקחנו את תיקינו,ואת המפתחות.
יצאנו מהחדר.

עבר השיעור הראשון של ספרות.
וכל הזמן אמנדה נעצה בי מבטים מוזרים.
ואז היה צלצול לשיעור השני.
גם בשיעור הזה כל הזמן אמנדה הסתכלה עלי ודיברה עם סטפני.
לא יחסתי לזה כלכך חשיבות.
ואז הגיע הצילצול להפסקה.
"בואי נישאר פה"רייצל ביקשה ממני.
"טוב בסדר"עניתי לה.
כעבור כמה דקות אמנדה ניגשה אלי.
"או היי גרייס,תתחדשי על צבע השיער"אמרה בקול צבוע כזה.
"אמ..תודה"אמרתי,וחייכתי לה.
"תגידי לא חם לך עם הגקט הזה?"אמרה בקול רם,וכמה ילדים הסתכלו לכיוונינו.
"לא"עניתי לה ונתתי לה מבט לא מבין.
"לא ממש חם פה,בואי תורידי את הגקט"אמרה ותפסה בגקט שלי.
"לא אני לא רוצה להוריד אותו עזבי אותי"אמרתי לה,מתרוממת מהכיסא.
"מה הבעיה גרייס,מה את כבר מסתירה שם"אמרה ,מצליחה להוריד ממני את הגקט.
פאק.
"אז זה נכון מה שרייצל אמרה"אמרה והתחילה לצחוק.
וכל מי שהיה בכיתה הסתכל עלי.
חלק בהלם וחלק צחקו.
גם לוגן היה שם.
הוא גם הסתכל עלי במבט מוזר של למה.
"תחזרי לי את הגקט"אמרתי לה בקול רועד.
"לא לא לא"אמרה והמשיכה לצחוק.
"כולם תסתכלו,גרייס חותכת"צעקה בכל הכיתה,וחלק מהילדים צחקו.
"אז מה לוגן,משוגעת מאוהבת בך?"צעקה ללוגן.
מה איך היא יודעת.
רייצל?
הסתכלתי על רייצל,והיא הסתכלה עלי במבט מצטער.
אני לא מאמינה שהיא עשתה לי את זה.
היא סיפרה הכל לאמנדה.
ניצמדתי אל הקיר.
"על מה את מדברת אמנדה"לוגן שאל לא מבין.
"לא הבנת?גרייס אוהבת אותך"צעקה לו.
והוא השתתק.
שיט שיט שיט שיט.
כמה ילדים התחילו לעשות קולות ולהמשיך לצחוק.
התחלתי להתנשף טיפה בכבדות.
"מה השתתקת מה יש לך להגיד על זה שמשוגעת מאוהבת בך?"שאלה אותו.
"גרייס את פשוט פתטית,את חותכת?מי חותך,מה בשביל מה זה?צומי?מטומטמת,את פשוט כל כך פתטית,עכשיו אני מבין מה שהיה במסיבה הכל צומי"אמר.
אני לא מאמינה שהוא אמר את זה עכשיו.
ועכשיו התחלתי להיכנס להתקף חדרה,והתנשפתי בכבדות.
"אוי מסכנה אהובך לא אוהב אותך,כי למה שמישהו יואהב משוגעות?"שאלה וכולם צחקו,אפילו הוא.
"גרייס תנשמי עמוק"רייצל תפסה בי אחרי שראתה שהתחלתי התקף חרדה.
אני שונאת אותה כל כך עכשיו.
היא בגדה בי.
היא ידעה שעברתי בריונות ושאני ממש עדינה.
היא ידעה.
והיא סיפרה הכל לאמנדה.
אני שונאת את אמנדה.
ואת לוגן.
"תעזבי אותי"לחשתי לה.
היא לא הקשיבה לי ועדיין החזיקה בי.
"תעזבי אותי"צרחתי עליה ומתוך אינסטינקט שרטתי אותה ביד,והיה לה דם.
"מה את מטומטמת"צעקה עלי,ואז היא נתנה לי סטירה.
הסתכלתי עליה במבט שינאה.
"אווווו,משוגעת,משוגעת,משוגעת.."כולם בכיתה התחילו לגיד
התכופפתי לקחת את התיק והתקדמתי לעבר אמנדה,ולקחתי את הגקט שלי.
ויצאתי במהירות מהכיתה.

אני לא מאמינה שזה קרה עכשיו.
פשוט לא מאמינה שרייצל תגוד בי ככה.
התחלתי להתקדם במסדרון לעבר כיתה ריקה שהייתה בתחילת המסדרון.
הכיתה הזאת תמיד ריקה.
ונכנסתי לשם וסגרתי אחרי את הדלת.
נעמדתי באמצע הכיתה והתחלתי לבכות.
שוב זה קורה.
ןאז נשמע צלצול לסוף ההפסקה.
לא רציתי ללכת לשום מקום.
לא רציתי לצאת מהכיתה.
התיישבתי על הרצפה כשרגליי צמודות לחזה.
והמשכתי לבכות.
אחרי עשר דקות שהרצתי בראשי את כל מה שקרה,ומה שקרה בבית סםר הקודם.
הפסקתי לבכות ובהיתי ברצפה.
ואז הדלת של הכיתה נפתחה.