גרבי ברך- המשך לפרק 1

"רן.." קול מוכר לחש לאוזניי. "אני צריך עזרה.."
"המחלקה לחולי נפש היא בחדר השני.." מלמלתי וגל של קרני שמש מהחלון שנפתח לפתע גרם לי להחביא את ראשי מתחת לשמיכה בסירוב לקבל את העובדה שמתחיל יום חדש.
"רן" תומר נשכב לידי וקולו המיואש הצליח לשכנע אותי להניח את ראשי על החזה שלו. " זה הערב."

"אתה מגזים." חיטטתי באלבומי התמונות בפלאפון שלו וניסיתי לחשוב על התלבושת הכי כובשת שאוכל למצוא בארון שלו.
"את בטוחה?" הוא נעמד מולי וגופו השרירי נמחץ בתוך החליפה הקטנה שלא השאירה מקום לדמיון.
הוא נראה כל כך חסר ביטחון, בדיוק כמו בתמונות מנשף הסיום שלו בתיכון. מה שעשה את ההבדל היו הזיפים שהסתירו כל סימן לפגמים שעיטרו את פניו כשהיה נער, והגשר שירד כחצי שנה לאחר מכן.
"לא" פרצתי בצחוק מתגלגל והוא הביט בעיניי ביאוש.
כשתומר עובד על סרט חדש, אף אחד לא יכול לעצור אותו. אני נוטה לחשוב שגם הוא לא מסוגל להפסיק. אבל הפעם, בשוני מכל שאר הסרטים שצילם בזמן ההיכרות שלי איתו, הוא לא היה מוכן להראות את הסרט הזה לאף אחד עד שיהיה גמור לחלוטין. מסתבר שתומר הולך להתחרות עם הסרט בפסטיבל בינלאומי כלשהו, ולמרבה האירוניה הוא ביקש ממני להתלוות אליו, או במילים אחרות להיות "בת הזוג" שלו לערב אחד.