גראס כחול – פרק כפול

אם היו עושים תחרות בקטוגריית " המלצרית הכי כושלת בעולם". אני בוודאי הייתי זוכה במקום הראשון.
דווקא ביום שהייתי צריכה להיות הכי מרוכזת , ואיך שראיתי את הכוכב החדש.
התבלבלתי ולא ידעתי מה אני עושה, ייתכן שהיום זה לא היום הכי טוב שלי.
בוא נגיד שהכוכב הזה הרשה לעצמו להוציא מה שלא צריך מהפה הגדול שלו.
שמעתי רק שהוא כינה אותי " ברבי" ובלי לחשוב יותר מדי, שפכתי עליו את תכולת בקבוק המיים שהיה ברשותי בתוך התיק שלי.
" אל תקרא ברבי!" קראתי ברוגז והרגשתי איך שהפנים שלי מאדימות.
" אז איך את רוצה שאקרא לך?" שאל הנער בקול המעצבן הזה שלו.
" פשוט רונה," אמרתי לו ולא החזרתי אליו את מבטי מפני שכעסתי איך שהוא קרא לי.
" רונה? קוראים לך רונה?" התבדח איתי כי הוא חשב שאני באמת מצחיקה איתו.
" תקשיבי, אנחנו לא חייבים להתחיל ברגל שמאל. אני נתנאל קורן. נו מה , את מעדיפה שאדבר במקומך?" אמר נתנאל ואז הוא פשוט לא היה יכול לשלוט על הצחוק שלו.
" אתה חושב שאתה מצחיק?" אמרתי בעצבנות מפני שלא היה לי חשק לראות אף אחד.
" כן," אמר נתנאל וחייך כאילו הוא עשה ממני צחוק.
" תדע לך ששום דבר שאתה אומר לא משעשע אותי, אני לא קונה את זה בשיט. קראת לי ברבי! להזכירך , אני לא החפץ של אף אחד." אמרתי בילדותיות.
" מה את מתעצבנת , יא מהממת? אז קראתי לך ברבי. תשחררי קצת את המפרשים . אל תיקחי אישית את מה שאמרתי לך." אמר נתנאל בטון קשוח.
" אני לא רוצה להמשיך לדבר איתך." הוספתי בטון עייף, הילד הזה חושב את עצמו יותר מדי ומישהו היה צריך קצת להוריד לו את הביטחון העצמי שיש לו.
אולי אין לי מה להגיד שאני עדיין עומדת לידו בלי להגיד דבר.
" אני יכול ללכת עכשיו? " הוא שאל אותי ותקע בי מבט חד. מי אני שאתן לו אישור? שיעשה מה שהוא בוחר איך לחיות את החיים שלו.
" אתה מבקש ממני אישור?" שאלתי כי לא הבנתי למה הוא עדיין מרשה לעצמו להיסחף בדיבורים מיותרים.
" לא , אני רק רוצה לשאול אותך משהו, אם אפשר. " הוא אמר לי בישירות.
" נו , תשאל." אמרתי ותקעתי בו זוג עיניים סקרניות.
" יש לך חבר?" שאל נתנאל ברצינות. חשבתי לעצמי שזה בקטע של צחוק.
לא ידעתי מה לומר.

איזה חוצפן! באיזו זכות הוא בא לשאול אותי אם יש לי חבר , בכלל לא רציתי לענות לו. זה החיים האישיים שלי.
" באיזה קטע בדיוק אתה שואל אותי אם יש לי חבר?" שאלתי ברוגז , תוך כדי שאני מביטה בו ושואלת את עצמי האם עדיין יש בי כוחות להיות סבלנית כמה שאפשר. כי אני יכולה להתפוצץ כל רגע וזה רק עניין של זמן.
" נו , את לא עונה. סימן שאין לך." אמר נתנאל בחיוך ערמומי.
" מאיפה אתה יודע בכלל אם יש לי או לא?" שאלתי ברוגז וקמתי ממקומי כי הייתי חייבת לחזור לעבודתי כי בכל זאת אני צריכה להתרכז.
" רגע , לא תתני לי תשובה?" שאל נתנאל בחיוך יהיר. התעלמתי ממנו בכל זאת כי לא רציתי לענות לו.
" לא , לא אתן לך תשובה!" קראתי בדעתנות והחלטתי להתרחק ממנו לחלוטין . כי נמאס לי שהוא שואל אותי שאלות!
הלכתי להתאוורר קצת בחוץ כי רציתי לחשוב עם עצמי.
אבל גם אז ניסיתי שלא לכעוס ובכל זאת שלא יכולתי להתרגז עליו. הוא חושב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.
נעלבתי מכך שהוא קרא לי ברבי , ועדיין אני לא יודעת למה אני מרגישה שאני לא מפסיקה לחשוב עליו.
למה אני כל כך בלתי נראית? למה אני לא יכולה להמשיך להסתיר את מה שאני מרגישה ולהתנהג כאילו כרגיל?
כשחזרתי לתוך המסעדה, הוא נעלם. למה הוא היה חייב להיעלם? למה אני מרגישה כאילו שהוא רצה רק להתחיל איתי?
אם הוא חושב שאשתוק על מה שהוא עשה לי , הוא לא לקח בחשבון שאיתי אף אחד לא מתעסק.
שלא יחשוב שמותר לו להיעלם ולגרום לי להתבלבל על נקלה מזה שהוא חתיך הורס.
זה לא קונה אותי ממש. הוא ממש מרגיז אותי וממשיך לחשוב שהוא הכול יכול.
אם אראה אותו עובר לידי ממש במקרה , אגיד לו מה בדיוק מה אני חושבת עליו.
כשהסתיים לו עוד יום של עבודה , קיבלתי טלפון ממנו ממש באמצע היום.
" לשם מה אתה מתקשר אליי?" שאלתי בעצבים , הייתה לי הזדמנות להחזיר לו על מה שהוא עשה לי.
" לשאול אותך אם את רוצה שנצא לכוס בירה?" אמר נתנאל ולא הבנתי למה בדיוק הוא התכוון.
" לכוס בירה?" אמרתי בגיחוך וצחקתי על מה שהוא אמר ובכלל לא האמנתי לשום מילה שיוצאת מהפה שלו.
" ממש ממש לא , אתה בכלל לא הטעם שלי , אז יאללה תתקדם." אמרתי בכעס ולא ממש הייתי מעוניינת לשמוע יותר את הקול שלו.