געגועים-5
"מה?שאלתי
הוא התחיל ליפול.
מפתיע.
" ממתי אתה כזה רחרוחי?" שאלתי אותו. תומכת בו לפני שיפול וישבר.
הוא קם, התנער ורץ מישם.
משאיר אותי לבד באולם הזה.
***
מצדו של אריק:
יצאתי מאולם המראות בענק בריצה,
אני יודע מה שאג.
ואסור שויולט תדע את זה.
אסור,אסור,אסור.
המסדרונות ניסו לבלוע אותי, אני לא מצאתי את הדרך, למרות שידעתי טוב מאוד אותה.
ויולט המעצבנת.
זה היה בכלל הרעיון של דני.
הוא רצה שאנחנו, הפנימייה שלנו, זאת אומרת הכיתות שלנו ספציפית, ושל ויולט ( דני בחר)
ניסע.
לאן?
אין לי שמץ, קמצוץ של מושג ירוק.
רצתי במסדרון, מחפש איפה דני.
השאגות נפסקו.
צחוקו השטני נשמע למרחקים, והוא עצר אותי.
משהו השתנה בדני. נכון שאנחנו אחים, אבל פתאום הוא שטן קטן!, סליחה, גדול.
שאגת יסורים נשמע, וצחוקו של דני עלה. לא יכולתי לסבול את זה יותר.
ברגע שהגעתי אל החדר המיוחס, ראיתי את ויולט, עומדת באמצע, עייניה פעורות לרווחה, דני עם פרצוף של תשעה באב פתאום, ומינוטאור קטן שואג לו, ומרעיד את האדמה.
* * *
ויולט:
כשאריק השאיר אותי לבד בחדר, הרגשתי נואשת, ומסכנה, כמו שהרגשתי לפני שבוע. כשהגעגועים כירסמו אותי מבפנים. הפחד שאני לא אראה את שניהם לעולם. את זה שזהו. ועכשיו הוא מת מפחד, ורץ לו. לא יכולתי ככה. אנשים עוזבים אותי כול הזמן! והוא, לא היה אופציה לדבר כזה. החלטתי לרוץ אחריו, במבט מהיר סקרתי את היציאות שהיו באפשרות.
היחידה שהייתה אפשרות הייתה יציאה אחורית, קטנה, שהובילה אותי ישר אל מקור הרעש.
תגובות (11)
להשמיך את זה? כי אני מריגשה שאף אחד לא שם על זה…. :(
שושית, להגיד לך מה קרה?
אני כבר לא מצליחה להבדיל בין אריק לדני. מי זה מי, מה זה מה.
הסיפור כתוב בשפה שלא הולמת אותך, בלי פסקאות, סימני פיסוק בצורה קצת יותר מדי צולעת.
אוקיי, אני אפסיק לכתוב את זה …… לא משנה. שיתפתי בזה בדוקס, אל תקראי, מה שאת רוצה…. אני אתחיל משהו חדש, ועל אלין וכול זה, אפחד לא קורא, אז אני פשוט אתחיל חדש ולא אמשיך את האחרים :(
אני בדעה שאת צריכה להמשיך לכתוב ולהעזר באהרות הנ"ל.
אל תפסיקי לכתוב תמשיכי מהר ♥
בקי, זה הערות, לא הארות. ( היי, הפכתי לאנבת'!)
ותודה, בכול אופן, אים טעם. אני אתחיל חדש וזהו.
ברצינות שוש, תמשיכי לכתוב! תכתבי הרבה דברים בו זמנית, תהיי רצינית.
מה שיוצא לך טוב, תמשיכי, וזה גם יצא לך טוב!
אני רוצה לשכנע אותך, אז תכנסי לפייסבוק\אימייל.
לא יכולה……….. סורי.
ותקשיבי שני, זהו. אני הבנתי מה לא בסדר, האפשרות להמשיך קלושה, וההאפשרות שיצא מיזה דבר מה טוב קלושה עוד יותר!
אני לא יכולה ככה.
אני יודעת שירדתי בכתיבה שלי.
היי יעל החביבה אני לא מבינה מדוע את צריכה להפסיק את הסיפור שלך מדוע מתייחסים בצורה כזו לסיפור שלך את ילדה מקסימה עם כתיבה מאד נאה ואם תשאלי אותי תמשיכי תמשיכי תמשיכי ואם מישהי העירה או האירה מה שלא יהיה כמובן הכל לטובתך אך את תמשיכי תשמעי לי תמשיכי תודה יעל והצלחה בשנת הלימודים שכבר יושבת על עורפך ועורפם של עוד מלא מלא תלמידים בהצלחה לכולכם ♥
חחח תודה בקי :)
יש לך כתיבה מושלמת תמשיכי !!