געגועים-3
השמלה המוזרה הזו, הפריעה לי לרוץ.
נעליי העקב השמיעו קולות בעודי רצה.
טיק, טק.
בום, בם.
בלופ, בלפ.
עצרתי, אובדת עצות במסדרון ארוך. עדיין שומעת את דני ממלמל מילים רעות על אחיו.
" טוב, אם נכנסתי לזה אז נכנסתי" לחשתי. רצתי, רצתי קדימה, לא מפחדת להיתקע בקירות.
מקדימה נשמע קולו של דני, שר שירים דפוקים על אחיו.
ומאחור נשמעו צעדיי ריצתו של אריק,
" אוף!" אמרתי. שמעתי את אריק, מתקרב אליי יותר ויותר, בעודו צועק:
"ויולט! ויולט!" צעק במסדרון. ובזכות האקוסטיקה המחורבנת שלו, שמעתי את זה טוב מאוד.
" סתום!" חשבתי לעצמי.
המשכתי לרוץ.
נתקלתי בגבו של דני.
" אוף" מילמלתי. גבו של דני היה מאוד אמ… קשיח.
אחזתי בראשי.
" את בסדר?" שאל בליגלוג, בדאגה מזוייפת.
הרגשתי חרטה על כך שרצתי אחריו.
אני מתוסבכת כול כך!
" הייד יו" מילמלתי.
" תודה" אמר, מחייך.
" אז אתה השטן פתאום?" שאלתי. גישתי לעניין השתנתה. רציתי לברר כמה שיותר פרטים על זוג ה" מתוקים" האלו.
"זה קורה לפעמים" אמר.
" אבל אתה עדיין מצחיק, ואריק עדיין כזה, נו, נחוש ו…." לא רציתי להגיד את זה, כי, די הוא עמד מאחורי. שונאת כשהוא מגיע מתי שלא צריך. כבר פעם שנייה היום!
" רציני?" השלים בלעג מר:אני-חרא-בנאדם-אני-שטן-בשם-דני-שצוחק-על-אח-שלי-ועל-ויולט.
הנהנתי בתנועה קטנה לאות כן.
הוא חייך. מאוזן לאוזן. שטן קטן.
התמימות הלכה לקיבינימט, ואני האמיתי חזרתי.
אריק ראה שעוד רגע אני הולכת לפצוח ב"שירה" אף על פי שידע שאני שרה יפה.
הוא תפס במותני, הרים אותי, מתנשף מהריצה, וגרר אותי אל האולם חזרה. בעודו צורח אל אחיו:
" תודה!"
כשהגענו אל האולם המקולל, הוא החזיר אותי אל האדמה המבורכת.
אל ריצפת הפרקט ליתר דיוק.
" למה, עשית את זה!" אמרתי.
הוא עמד במצב:" התרסה" אבל פרצופו הכועס העיד על כך שמה שעשיתי לא בסדר.
התכווצתי.
" מה עשית?! את יודעת שבמסדרונות האלו…" הוא הפסיק באמצע.
הוא נראה נבוך.
הוא תפס אותי במותן, והחזיק את ידי בכוח. לא נותן לי להרפות.
המוסיקה התחילה שוב.
אבל חלשה יותר,
אינטימית יותר.
הנחתי את ראשי על חזו.
הוא גיחך.
" מה?" מילמלתי..
" הכול בסדר" אמר, מלטף.
" אתה לא דומה לעצמך" אמרתי.
" השתניתי" אמר.
"לא כול כך" אמרתי, מחייכת.
המשכנו להתנענע לפי המנגינה. אבל זה לא היה לא סלואו, לא וולס.
שילוב של שניהם.
לא קרוב אפילו.
משהו משלנו.
חייכנו. אחד אל השני.
לא הרפנו.לא רצינו להרפות.
הרגשתי שאני קשורה אליו. וזהו.
ושם דבר אחר לא מזיז לי.
זהו.
תגובות (1)
שוש, הפרק הזה יותר טוב מהקודמים. אבל… אין לך פסקאות! זה רק דיאלוג דיאלוג דיאלוג. זה מעצבן נורא. תוסיפי תיאורים.