גם בסוף העולם פרק 5

גם בסוף העולם פרק 5

"לא שכחת כלום?" אבי שאל.
הסתכלתי סביבי, מזוודה אחת, תיק גדול ותיק יד קטן, "לא הכול פה" חייכתי.
"את בטוחה לגבי זה?" אמי שאלה, וידעתי שהיא לא התכוונה לדברים שלקחתי איתי.
היא הייתה מודאגת, זה ברור, אחרי הכול זו הייתה רק הפעם השנייה בחיי שאני טסה, והפעם אני גם טסה לבד."גם אם לא, הכרטיס כבר שולם לא? ואת יודעת כמה אני שונאת להוציא כסף על דברים ולא להשתמש בהם, זה היה בזבוז גדול לא לסוע!" התבדחתי, "את יודעת שאני בטוחה" אמרתי שפניה של אימי עדיין נראו מודאגות."טוב אז תשלחי מייל ברגע שאת מגיעה לבית! ואל תעשי שטויות! ותשמרי על עצמך! ואל תצאי עם בנים! את עוד קטנה!" אבי אמר לי בחצי רצינות חצי צחוק."אבא אני כבר בת 20" נאנחתי. "את תמיד תהיי הילדה הקטנה שלי" אמר בחיוך וחיבק אותי, ואחריו גם אימי."אל תשכחי לשלוח מייל! אנחנו נחכה" אימי הזכירה לי שוב."מבטיחה! ביי" אמרתי בביטחון וחיוך על פני למרות העצב שעטף אותי עקב העזיבה שלי והשארתם מאחור.אבי נשק לי במצחי "שתהיה לך נסיעה נעימה ילדה" אמר בחיוך.הנהנתי והתקדמתי לכיוון הדלתות המובילות לכיוון המטוס, לאזור עליו עוברים רק בעלי הכרטיס."ואליס.." אבי צעק לי מאחור "מזל טוב!", "תודה!" צעקתי לעברו, ונכנסתי בדלתות.

אחרי בדיקות וטרטורים ארוכים בשדה התעופה יצאתי לבסוף לרחובות סיאול הסוערים.אנשים מלוכסנים הקיפו אותי ואני כול כך שמחתי להיות שם, מוקפת באנשים אחרים, תרבות אחרת שחקרתי, ומקום שונה שרק מחכה שאצא ואחקור אותו לעומק."אליס?" בחור גבוה, מלוכסן עיניים קרא בשמי במבטא קוריאני כבד,"כן..אמ.." הסתכלתי עליו "שיי סונג?" שאלתי מחייכת למראהו,"כן!כן! זה אני,ואני חשבתי שלמצוא אותך יקח לי שעות" הוא צחק,"ואו אני כול כך שמחה לראות אותך! יש לי הרגשה שאני אלך לאיבוד פה אם אני אעשה צעד נוסף" צחקתי, למרות שכן רציתי לראות עוד קצת לפני שאגיע לדירה שבה אתגורר בזמן שהותי בקוריאה.שיי סונג חייך, הוא לקח את המזוודה והתיק שלי "קדימה בואי" אמר והוביל אותי לכיוון מכוניתו.

את שיי סונג הכרתי באינטרנט, באתר של חברים לעט. אנחנו מתכתבים ומדברים כבר שנה וחצי ביחד. כשסיפרתי לו שאני מגיע לקוריאה הוא הציע לי לגור אצלו, כי אחד השותפים שלו עזב לפני חצי שנה וכרגע יש לו בדירה חדר פנוי. למרות שחששתי קצת, הסכמתי, כי היחסים בניינו תמיד היו כאחים ואף פעם לא מעבר, ולמרות שהוא עדיין גר עם עוד שותף אחד, ידעתי שאין לי סיבה לדאוג. חוץ מזה- אם לא הוא לא היה לי איפה לגור לכן לא יכולתי להיות בררנית במיוחד.

"ברוכה הבאה לבתינו הקט" אמר שנכנסנו לדירה, שנמצאה באחת הקומות הגבוהות יותר, מבין הבניינים הענקיים של סיאול.
"קט?!" שאלתי המומה מסתכלת על הדירה הענקית. היא היתה רחבה מאוד ומוארת, מטבח גדול, מושלם לחובבת בישול כמוני, סלון ענקי עם טלוויזיה שטוחה ומדפים מלאים משחקי וידאו, שלא הפתיעו אותי במיוחד. ובנוסף לכול היא הייתה נקייה להפליא בהתחשב בעובדה ששני גברים בני 20+ חיו בה לבד.שיי סונג צחק למראה פניי ההמומות, "בואי אני אראה לך את החדר שלך" הוא משך אותי בידי לאורך מסדרון קטן שהתחלק ל-4 דלתות, 3 מהם חדרי שינה וחדר אמבטיה אחד גדול.החדר שנכנסתי עליו נצבע בכחול בהיר, מיטת יחיד גדולה עם סדינים תכולים גם הם ודובי לבן שוכב בין הכריות. ארון מעץ חום בהיר בעל 3 דלתות, ושולחן איפור עם מראה בצבע תואם לידו."ואוו זה מדהים!" אמרתי בשוק "אבל לא אמרת שבחור גר פה לפני זה?" צחקתי "כן, קצת שינינו ועיצבנו פה לקראת בואך, השולחן הזה-" אמר והצביע על שולחן האיפור "- היה שייך לאחותי, אבל יש לה אחד חדש עכשיו אז היא הסכימה להביא לנו את זה, חשבנו שככה היה לך יותר נוח" הוא חייך אליי , "אהבת?" שאל, "אתה באמת צריך לשאול?" צחקתי עייני הגדולות התרחבו אפילו יותר, מה שנראה מצחיק במראה, עיניי הגדולות לאומת עיניו הקטנות של שיי סונג.
"*אופה, תודה!" אמרתי לו וחיבקתי אותו."בכיף" הוא צחק והחזיר לי חיבוק קל. נזכרתי שבקוריאה הם לא מתחבקים בדרך כלל, אלא עם זו משפחה אמיתית, חברים קרובים או בני זוג."מצטערת על זה" צחקתי בביישנות מתנצלת על החיבוק.
"זה בסדר, לא אכפת לי" הוא חייך ובלגן את שערי בידו.
הכנסנו את תיקיי לחדרי החדש ואז יצאנו לשבת בסלון ולדבר.
"**היונג" בחור מלוסן בלונדיני יצא מכיוון המסדרון בלי חולצה
"מה?" שאל שיי סונג, הבחור הסתכל עליו וכשראה אותי לצידו לקח את מגבת המטבח שהייתה על הכיסא לידו עמד וכיסה את פלג גופו העליון במהירות, כמעט מפיל את הכיסא הדרך. שי סונג הסתכל עליו בחיוך ואני לא הצלחתי לשלוט בעצמי והתחלתי לצחוק.
"מתי הבאת אותה?" הוא שאל לחוץ.
"ממש עכשיו" שיי סונג המשיך לחייך.
"annyong ha se yo" חייכתי עליו ונופפתי בידי.
"היי…" הוא אמר מסתכל עליי בצורה מוזרה.
"מה אני עד כדי כך מוזרה?" שאלתי אותו עושה את עצמי נעלבת
"יא! הון קי תפסיק להתנהג ככה!" שיי סונג נזף בו ואז פנה אליי "את לא מוזרה, זה פשוט שבדרך כלל שבחורה רואה בחור שהיא לא מכירה בלי חולצה היא עלולה לחשוב שהוא מנסה לפתות אותה, או שהוא סוטה" הוא צחק,
"אעא באמת? אל תדאג, אני לא חושבת עלייך אף אחד מהדברים האלה" אמרתי מחייכת אליו. הון קי הוריד את המגבת והתקדם לכיווני "יופי! שלא תחשבי!" אמר בקול סנובי ואז חייך והושיט לי את ידו
"לי הון קי, ברוכה הבאה" אמר, "אליס, ותודה" חייכתי.

אחרי ששלחתי מייל לאבא שלי להודיע לו שאני בחיים והמטוס לא התרסק או משהו, ואחרי ששלחתי מייל דומה גם לקייטי, אלכס, ואנה, פרקתי את המזוודות שלי וסידרתי כול דבר במקומו. שסיימתי העברתי את שאר היום בבילוי עם הבנים ובהיכרות יותר מעמיקה איתם. בערב, עקב זה שלא היה לי כוח לבשל אחרי הטיסה, וגם להם לא ממש, הכנו לנו נודלס בקופסה ואכלנו מול צפייה בטלוויזיה.
"מה זו התוכנית הזו?" שאלתי את הון קי מכניסה עוד נודלס לפה.
"זה? זה ערוץ כזה של הופעות, כול הזמרים הכי גדולים בקוריאה מופיעים שם עם השירים הכי מפורסמים שלהם והשירים החדשים שלהם" הוא אמר לי בפה מלא, גורם לי לצחוק.
קבוצת זמרים עלתה לבמה ומנגינה מוכרת התחילה להתנגן ברקע, בהיתי בהם והתחלתי לשיר אוטומטית.
"מאיפה את מכירה את המילים?" שאל אותי הון קי בחיוך
"אעא.." חשבתי על זה, ואז נזכרתי שזה היה השיר הראשון שדונג שיי שר לי אי פעם, השיר שהוא שר לי אחרי שלא ראיתי אותו 4 חודשים, ומאוחר יותר לימד אותי את המילים והסביר לי את התרגום.
"ידיד שלי לימד אותי פעם.." אמרתי לבסוף, מנסה להחניק את הדמעות, הון קי המשיך להסתכל על המסך "באמת? יש לך ידידים קוריאנים? ואני חשבתי שאני מיוחד…" אמר בעצב מזויף ושוב גרם לי לצחוק.
"האמת היא שבאתי לקוריאה לחפש אותו" מלמלתי, "באמת?מה שמו? אולי אני מכיר אותו.." שאל מסתכל עליי. המשכתי להסתכל על המסך, חושבת אם באמת כדי לי להגיד לו, הרי זה לא סוד ואם הוא מכיר אותו זה באמת יכול לעזור…
ואז הקריין בטלוויזיה אמר משהו בקוריאנית ואני קראתי את הכתוביות שרצו מתחת "ועכשיו יעלה עם השיר החדש שלו, הכוכב שלנו – KDS" ,הון קי השתתק והסתכל נלהב על המסך.
"מי זה KDS?" שאלתי אותו מסתכלת עלה המסך גם כן.
"אלה רשי התיבות של אחד הזמרים הכי חמים עכשיו…" הוא אמר לא מוריד את מבטו המסך.
קול מלאכי, טהור, החל לשיר, קול שגרם לכול גופי לרטוט, קול מוכר, קול שלא שמעתי כבר 5 שנים, מבעד הערפל שהתחיל להתפזר על הבמה תויי פנים יפות, מוכרות, הופיעו מולי כמו מתוך חלום…
"אלה רשי התיבות של – "הון קי המשיך את דבריו אך נקטע על ידי "-קים דונג שי" לחשתי בקול המום, רועד.
"כן! איך ידעת? גם עליו ידיד שלך סיפר לך?"
"ל..לא…קים דונג שי זה…הוא האדם שאני מחפשת…" אמרתי בקול שקט ורועד מסתכלת על דונג שי רוקד ושר על הבמה, מסתכלת על האדם שלא ראיתי כבר 5 שנים, מסתכלת על האדם… שאני אוהבת.