גם בסוף העולם-פרק 4

גם בסוף העולם-פרק 4

"אלי?..אלי?…הלו? כדור הארץ לאליס!"
"אעא? מה?"
"מה קורה איתך? לאיזה כוכב טסת?" סת' שאל נשען על הדלפק.
"סתם, נעלמתי במחשבות שוב" אמרתי,נוגעת בשרשרת הכוכב שעל צווארי.
"טוב..מתי את מסיימת את המשמרת שלך היום?"
"אמ.. בערך בעוד-" הסתכלתי על שעון הקיר שמאחורי "עשר דקות.. למה?"
"למה? הלו! ילדה מחר את בת 20! יוצאים לחגוג הערב! כבר שכחת?"
"אעא נכון, אוף קייטי והרעיונות שלה! אמרתי לה שלא צריך לעשות כלום" נאנחתי
"היי! את הכי קטנה בחבורה, לכן את האחרונה בניינו שחוגגת יומולדת 20, אז חייבים לעשות משהו גדול!"
"סת', אני לא מאמינה שהיא הצליחה לגרור אותך לתוך כול זה" אמרתי וניגבתי את הדלפק מפירורים ושאריות.
"ילדה, את החברה הכי טובה שלי, ואת יודעת כמה אני אוהב מסיבות, לכן שקייטי הציעה לחגוג לך משהו גדול היא לא היתה צריכה לשכנע אותי, כבר הייתי בפנים"
"אם אתה אוהב לקרוא לי 'ילדה' כול כך, למה אתה רוצה שאני אגדל והיה זקנה כבר?"
"את תמיד תהיי ילדה בשבילי" חייך עליי, "וחוצמזה גיל 20 זה לא כזה זקן! אני בן 22 אני מזכיר לך"
צחקתי "אתה כול כך מזכיר את אבא שלי" אמרתי
"טוב..טוב.. מה שתגידי.. קדימה! לכי תחליפי בגדים! את לא רוצה לבוא למסיבה שלך לבושה כמו מלצרית נכון?"
"למה? המדים לא מתאימים לי?"צחקתי ונכנסתי לחדר האחורי של המסעדה להחליף בגדים ולסדר את האיפור שלי.
אחרי שהורדתי את המדים שלי, חולצת טי שחורה ועליה סמל המסעדה, וחצאית קצרה תואמת, והחלפתי לשמלת הערב שקייטי בחרה והכריחה אותי ללבוש, יצאתי מחדר העובדים לכיוון היציאה למרכז המסעדה , "היי אליוט" צעקתי לכיוון חדר המנהל לפני שיצאתי מהאזור האחורי שהוא לעובדים בלבד, "אני הולכת", אליוט, הבוס שלי ובעל המסעדה שאני עובדת בה כבר שנתיים, יצא מחדרו והתקדם עליי.
"תהני בטיול שלך, ותזכרי שכשאת חוזרת תמיד יש לך פה מקום חם לחזור עליו" הוא חייך אליי ובילגן את שערי, שלמזלו לא אספתי, אלא השארתי אותו גלוש על כתפי וגבי.
"תודה בוס, אני אחזור לבקר בקרוב" אמרתי בחיוך והתקדמתי לכיוון הדלת שמובילה למרכז המסעדה, "ואליס?" הסתובבתי עליו עם ידי על הידית, "שהיה לך הרבה מזל טוב מותק", חייכתי עליו "תודה בוס" אמרתי ויצאתי.
סת' ישב על אחד הכיסאות ושיחק במפתחות המכונית שלו, "סת'" אמרתי מחייכת, "בוא נזוז", הוא קם והסתכל עליי," ואני חשבתי שאת לא יכולה להיראות טוב יותר" צחק, "תאשים את קייט, היא איימה לזרוק אותי מהמסיבה שהיא מארגנת לכבודי אם אני לא אגיע בזה" צחקתי.
התקדמנו לכיוון היציאה וסת' פתח לי את הדלת, עצרתי ולרגע והסתכלתי לכיוון הסושי בר שנמצא בצידה השמאלי של המסעדה, איפה שצ'וי סונג חתך רולים של סושי לחתיכות, "nan gumi.." אמרתי בלחש מסתכלת על שלט הניאון שהיה תלוי מעל הבר,
"מה?" סת' שאל, כניראה שמע אותי אפילו שרק לחשתי לעצמי,
"כלום" חייכתי אליו ושוב ליטפתי את תיליון הכוכב על צווארי,"בוא נזוז" אמרתי ויצאתי מהדלת.

סת' עצר את המכונית מול מסעדה קטנה, ומעל דלתות הכניסה האוטומטיות נתלה שלט ניאון ועליו כתוב "פלאמנקו" בוורוד זוהר.
"אוי קייטי" נאנחתי, עכשיו הבנתי למה היא בחרה דווקא במסעדה הזו,
"הילדה הזאת אוהבת ורוד מה?" סת' צחק ואני הנהנתי, "קדימה כולם מחכים רק לך" הוא אמר משלב את זרועותינו ומושך אותי לתוך המסעדה.
"אליי!!!" קייטי צעקה, "מה דעתך?"
"זה…זה יותר מידי!" אמרתי מסתכלת על שתי שולחנות האוכל הערוכים, בשולחן אחד ישבו כול החברים ובשני המשפחה.
"אמרנו לה שזה מה שתגיעי" אלכס ואנה הופיעו מאחוריה
"תגידי תודה וזהו" סת' לחש באוזני,
"תודה שעשיתן את כול זה בשבילי" חייכתי וחיבקתי אותן.
"בכיף בייב" קייטי אמרה, שוב עם הסלנג המאוד מיוחד שלה, תמיד צחקתי איתה על הסלנג הזה שהיא ממציאה, כבר מאז כיתה ח'.
"אליס" אבי ואמי התקרבו עליי.
"היי, תודה שבאתם" חייכתי
"ברור שבאנו, איזה שאלה, רק לא נברך אותך עדיין, אחרי הכול זה עוד לא יום ההולדת שלך" אמי אמרה ואבי חייך והנהן לצידה.
"תודה לכם, אני באמת מעדיפה להיות בת 19 רק לעוד יום אחד" צחקתי וחיבקתי אותם.
מוזיקה החלה להתנגן ברקע וכולם קמו מכיסואתיהם והחלו לרקוד. חברים ובני משפחה באו ואיחלו לי ברכות שונות בעלות בסיס זהה, ליומולדת שעוד לא הגיע. אכלנו, צחקנו, דיברנו, אלכס קייט ואנה, עמדו בקידמת המסעדה ובירכו אותי במקרופון, מסקרות את כול חיי, מהרגע שנהיינו חברות, שהיינו בנות 13, ועד היום -7 שנים שלמות, ההורים סיכמו בכמה מילים ואיחלו באהבה, סת' אמר כמה מילים וכולם צחקו ונהנו.

שכולם חזרו לרקוד עליתי לקומה השניה של המסעדה ויצאתי למרפסת, הסתכלתי על הירח הכמעט מלא ונאבדתי במחשבות. נזכרתי באותו ערב, לפני חמש שנים, אמרתי לבחור בן 20 שאני אוהבת אותו, עצמתי את עייני וניסיתי לעלות במחשבותי את תווי פניו, שהחלו להטשטש אט אט, ניסיתי לשחזר את חום גופו שחיבק אותי, את שפתיו הרכות נוגעות בשפתיי.
"את שוב חושבת עליו?" קולה של קייטי נשמע מאחורי.
"אני משוגעת נכון?" פקחתי את עייני והסתובבתי אליה.
"כן, אבל זו את התכונות הכי טובות שלך" היא חייכה והתקרבה עליי, התישבנו על ספסל עץ שהשקיף על נוף העיר הענקית לפנינו.
"כבר עברו חמש שנים מה?" שאלתי, לא באמת מכחה לתשובה, "למה אני לא יכולה לשכוח אותו קייט?"
"כי את מאוהבת ילדה,ואהבה אמיתית אף פעם לא מתה" היא חיבקה אותי.
"למה אני נוסעת בכלל?" שאלתי את עצמי "הרי הוא לא עונה לי לאימלים, לא שמעתי ממנו כבר 4 שנים, אז למה אני נוסעת?"
"כי אם לא תסעי, לא תקבלי את התשובה שאת מחפשת" היא נאנחה, חוזרת אל אותן מילים שאמרה לי בכול החודש האחרון, מאז שקניתי את הכרטיס.
"חוץ מזה, את אוהבת את קוריאה לא? ראיתי איך למדת עלייה על התרבות והשפה, וכול הסרטים האלה שראית וסיפרת לי עליהם? והסדרות המצחיקות האלה.." ניסתה לעודד אותי,
"דרמות, לא סדרות, קראים לזה דרמות" אמרתי אוטומטית.
"רואה? אם לא את לא הייתי יודעת את כול זה" היא צחקה וגרמה לי לחייך.
היא הסתובבה אחורה ואז אמרה "תהני לך בטיול, שלחי אימיילים ותהיי בקשר, אל תשכחי את המזכרות כמובן! אבל לפני שאת נוסעת יש לך עוד דבר אחד שאת צריכה לעשות" אמרה וסימנה לי להסתכל אחורה, סת' שעמד בפתח הדלת, נכנס למרפסת והתקדם לכיווינו, "בהצלחה עם זה" לחשה לי והלכה משם מהנהנת לו לשלום.
"לאן נעלמה ילדת המסיבה?" שאל והתישב לידי,
"סתם יצאתי לחשוב קצת" חייכתי לו.
"בקשר לנסיעה? למה את נוסעת בכלל?" שאל קצת עצבני
'אני גם לא בטוחה' חשבתי בליבי "כי אני חייבת סת'" אמרתי במקום.
"כן..כן..אני יודע… אכלס כבר סיפרה לי את סיפור האהבה שלך עם איזה עובד זר" הוא אמר בזלזול,
"מה? איך אתה מעז להגיד דבר כזה בכלל?" התפרצתי עליו
"היי אליס תרגעי, מה כבר אמרתי?!"
"מה כבר אמרת?!" נעמדתי, סת' הסתכל עליי המום, מעולם לא דיברתי עליו ככה
"אליס אני מצטער" הוא נעמד ותפס אותי בכתפי מנסה להרגיע אותי,
"אני פשוט לא מבין אותך בסדר?" אמר בקול שבור
"את לא ראית את הבן אדם כבר 5 שנים, ולא שמעת ממנו כבר 4! אז למה את כול כך תפוסה עליו? למה את לא מנסה פשוט להתאהב שוב?"
"כי אני לא יכולה סת'! אני לא יכולה לשכוח אותו! למרות שאני מנסה למחוק אותו ממחשבותי אני פשוט לא יכולה! עוד לא מצאתי מישהו שיוכל לגרום לי לשכוח ממנו" עמדתי שם עם דמעות בעיניים,
"אולי תסתכלי מולך לרגע! היי! זה אני! מה רע בי?" סת' הסתכל עליי במבט שבור
"סת'.."אמרתי נאנחת "אתה אחד החברים הכי טובים שלי, זה לא יעבוד.."
"למה לא? אל תגידי שלא חשבת אל זה אף פעם.."
"בטח שחשבתי! אנחנו מכירים כבר שנתיים, מאז שהתחלתי לעבוד במסעדה ההיא, בטח שחשבתי אליינו! אבל אני לא יכולה סת' אני פשוט לא יכולה!"
הוא תפס אותי ומשך אותי אליו, מצמיד את שפתיינו בכוח ולא משחרר.
"אל תגידי שלא הרגשת כלום" הוא התנתק ממני והסתכל עליי בעיניים עצובות.
"אני מצטערת סת', אבל זה לא זה, מאז שפגשתי אותו, מאז שפגשתי את…" ניסיתי לומר את שמו אך הרגשתי צביטה עזה בליבי רק מהמחשבה עליו לכן רק אמרתי "מאז, עם אף אחד זה לא היה זה" אמרתי וסת' שיחרר את ידיו מכתפי והן נפלו לצידי גופו.
"ביי סת'" אמרתי, שומעת את המוזיקה נפסקת ואת האורחים מתחילים לצאת לחנייה. הלכתי משם משאירה אותו מאחור, ומקווה שבפעם הבאה שאני אראה אותו הוא עדין היה החבר הכי טוב שלי.