גל של רגש | 5(ירדנוש)

ז'אק הוא בחור צנום למדיי, עם שרירים נבנים וצרפתית מעולה. לז'אק יש עיניים כחולות שובות , שיער בהיר ועור… בהיר למדיי. ז'אק מתקשה לדבר עברית, הוא עולה חדש. ובגלל זה התקשורת איתו היא פאקינג מחורבנת.
"אז הוא להיות חבר שלך?" הוא שואל בסוג של כבדות. אני מחייכת ומנידה בראש בתור לא.
"ידיד" אני אומרת. הוא לא רצה יותר. הפלצן הזה (מתאר הרבה חרטטנים בסלנג העברי חיחי).
"או.. אז את סינגל?" הוא משלב עברית וצרפתית ומחייך. כל כך מתוק וחתיך שפשוט קשה להימנע מלנשק אותו.
"אינדיד. בא לך לצהריים פלאפל?" אני מציעה וז'אק מהנהן בתור כן לחיוב. אני מחייכת ומובילה אותו לפלאפל הסוג של שכונתי, בעיר שלנו.
אבי מכבד אותנו במנות הגונות וצ'יפס על חשבון הבית. אנחנו מתיישבים. הוא אוכל מהר. אני מגחכת.
"את איטית, יקירה" הוא אומר. הקול שלו כל כך גברי, עדין, שרמנטי. קשה לתאר, אבל פשוט שובה. אני מוקסמת.
"הכי מהר שלי, אהוב" אני מסננת וחיוך מתעקל לי על השפתיים. כשאני מסיימת חצי, אני ממהרת לנקות לו טחינה מצידי השפה שלא שם לב לקיומה. הוא צוחק ומנשק לי את האצבע. אני מסמיקה וממשיכה לאכול.
כשאני מסיימת, עוברת לה חצי שעה בקלות. אני מחייכת בהתנצלות אבל ז'אק כבר הספיק להצטרף למכירת הפלאפל, שצברה לקוחות בזכות היופי האירופאי והקול המקסים. הוא שובה. אין לתאר.
אני קמה מהכיסא שחורק וגוררת אותו מהפלאפל. הוא מנופף לשלום ומחבק אותי מהגב .
"לאן עכשיו, אהובה?" הוא לוחש לי באוזן. אני מצטמררת.
"בא לך לים?" אני מציעה. בטח עומר שם, וכולם איתו. יכול להיות נחמד להכיר לו אנשים.
כשאנחנו מגיעים, הבנות ממהרות להכיר ולהתחבר. וככה פחות או יותר איבדתי את ז'אק לטובת המון של שאלות שחצי מהן הוא לא מבין .
"עזבי את הפלצן הזה" עומר אומר לי בגאווה. מיליון דולר, אה?
"בינתיים, אתה הרבה יותר פלצן ממנו." אני מסננת בעוקצנות.
די. מה ישלו?
מאז שז'אק הופיע…..
הוא נהיה חרא.