גל ודניאל – פרק 11

~מנקודת המבט של גל~

Daniel Ohayon: ערה?
~אוי לא! מה אני עושה? אם אני יתחיל לדבר איתו עכשיו אני לא אתעורר מחר בבוקר… אבל דווקא בא לי לדבר איתו… מה אני אעשה?! לענות?! לסנן?!…~

~מנקודת המבט של דניאל~

~ו…סנד… אוי! לא!!!! לא!לא!לא! לא שלחתי לה את השאלה המטומטמת הזאת עכשיו!!! שלחתי?! למה אני כזה דפוק!!~
Gal Cohen: עוד שנייה נרדמת..ואתה?
~מה?! היא ענתה?! יש!!!~
Daniel Ohayon: מתפקד כמו שור
Gal Cohen: וואלה?! לי כבר נגמרה כל האנרגיה…
Daniel Ohayon: אז את רומזת שאין לך כוח לדבר איתי?
Gal Cohen: אמממ…אתה אמרת את זה..
Daniel Ohayon: ..אאוץ' סיס! כאב
Gal Cohen: לא נורא..יעבור..
Daniel Ohayon: בקצב הזה לא נראלי…
Gal Cohen: שים פלסטר..
Daniel Ohayon: אוי והינה זה עבר..
Gal Cohen: חחח הגליד הפצע מהר אני רואה..
Daniel Ohayon: וואלה?! את יכולה לראות אותי?
Gal Cohen: עכשיו ספציפית לא , אבל הלוואי שבמציאות לא הייתי רואה..
Daniel Ohayon: ??וואו! את תותחית היום אע
Gal Cohen: כזאת אני…פצצה מהלכת..
Daniel Ohayon: פצצה מתקתקת יותר נכון
Gal Cohen: תודה
Daniel Ohayon: תבואי כל יום :-)
~וככה מצאתי את עצמי מתכתב איתה עד אחד בלילה עד שהיא כתבה לי שהיא רוצה ללכת לישון והיא עייפה…
וואלה זה פעם ראשונה שאני מדבר עם בחורה כל כך הרבה זמן בלי שאני אסיים את השיחה..~

~בוקר יום שישי 07:30~

רוני: ״דניאל!!!! קום!! אתה תאחר..!״ ~אחותי הקטנה צעקה וקפצה עליי וניערה אותי~
אני: ״מה…?מה השעה…?״ ~שאלתי בקול עייף , הבטתי בשעון וראיתי שאם אני לא אקום עכשיו אני אאחר! קמתי במהירות לישיבה ושפשפתי את עיניי והתמתחתי בפיהוק עייפות גדול~
אמא: ״רונקי..בואי..או דניאל , אני רואה שקמת.״ ~היא נכנסה בחיוך לחדרי ואמרה~
אני: ״בוקר טוב אמא..״
אמא: ״אז אתה יכול לקחת את רוני מהגן כי אני לא אספיק ואבא חוזר בשלוש היום?״
אני: ״אמממ..״ ~חשבתי בקול רדום…כנראה גם המוח שלי עוד לא התעורר~
רוני: ״כן!!״ ~היא צעקה בהתלהבות ומחאה כפיים~
אני: ״רק בשביל רונקי..״ ~אמרתי בחיוך ודיגדגתי את רוני והיא צחקה~
אמא: ״טוב יאללה דניאל לקום! לקום! אני יוצאת עכשיו כבר עם רוני אז יאללה ביי מאמי ושלא תירדם לי בטעות , ביי..״ ~היא אמרה ונתנה לי נשיקה בלחי , חיבקתי את רוני ואמא שלי (שקוראים לה איריס דרך אגב) הרימה את רוני אחותי על הידים ויצאה מחדרי.
גררתי את עצמי בכוח לשירותים שבחדרי , שטפתי פנים וצחצחתי שיניים.
לבשתי חולצה לבנה ומכנסיים בצבע חרדל שנופלות ממני , נעליי אולסטר בגזרה נמוכה לבנות , סדרתי שיער , שרשרת מגן דויד , בושם , כסף , אייפון , מפתחות ו…מושלם!.
ראיתי שהשעה כבר 08:05 ושיש לי רק 10 דקות להגיע לבצפר , ירדתי למטבח , לקחתי תפוח , יצאתי מהבית ונעלתי אחרי את הדלת ויצאתי לכיוון בצפר.
הגעתי לבצפר 5 דקות לפני צלצול , נכנסתי לבצפר ועברתי ליד שכבת י' כי המדרגות ששם יותר קרובות לכיתה שלי וגם כי די רציתי לראות את גל ובאמת ראיתי אותה כשהדלת של החוקר מסתירה רק את פניה אז התקדמתי לכיוונה.~

~מנקודת המבט של גל~

~קמתי בשעה 07:20!! וזה ממש מאוחר בשבילי אני לא אספיק אפילו לצחצח שיניים , כנראה שלא הייתי צריכה לענות לאידיוט המטומטם והמצחיק והחתיך ששמו דניאל…
רצתי לשירותים , צחצחתי שיניים , שטפתי פנים ואז רצתי לחדר ולבשתי חולצה לבנה עם כתף חשופה , מכנס סקיני שחור עם קרעים , נעלתי נעלי אולסטר לבנות , סירקתי את השיער ועשיתי בננה מהפוני שלי שארך כבר והשארתי פזור , שמתי בושם ודורדוראנט , לקחתי אייפון , כסף ותיק , באתי לצאת מהחדר והרגשתי ששכחתי משהו אבל אז ראיתי שהשעה כבר 08:04 אז מיהרתי לרדת למטה ושיר ואירנה כבר חיכו לי.
אני ושיר הגענו לבצפר אחרי 4 דקות , נכנסנו במהירות לבצפר , מיהרנו להוציא תנך מהלוקרים ושיר אמרה ששלה בתיק אז היא מחכה לי בכיתה אז אמרתי שסבבה.
הוצאתי תנך , סגרתי את דלת הלוקר ופיהקתי פיהוק גדול ועייף , וואי אני מתה מעייפות…נרדמתי אתמול רק ב-02:00 למרות שסיימנו לדבר ב-01:00..~
דניאל: ״בוקר טוב!״ ~הוא הבהיל אותי באמצע פיהוק חחח~
אני: ״לפרה וגם לדב…״
דניאל: ״אע את הפרה?!״
אני: ״כן כמו שאתה הדב..״ ~אמרתי בעייפות ונעלתי את הלוקר.~
אני: ״בגללך אני עייפה מתה…״ ~אמרתי בחיוך עייף ובדיוק היה צלצול.~
אני: ״ביי..״ ~אמרתי והסתובבתי ללכת לכיתה והוא תפס בידי וגרם לצמרמורת הנעימה לעבור בגופי ואני הסתובבתי אליו~
דניאל: ״גם אני עייף מת..אבל תודי שהיה כיף..״
אני: ״כן…יאללה ביי..״ ~אמרתי בעייפות שוב , שחררתי את ידי בכוח מידו והתקדמתי לכיוון הכיתה.~
אפרת (המורה): ״תלמידים יקרים..כמו שאתם יודעים בעוד כשבוע וחצי אנו יוצאים לחופש חנוכה..ומיד לאיר החופש אנחנו יוצאים לטיול שנתי לשני לילות , לילה אחד נישן באוהלים ושקש"ים ובלילה השני נישן באכסניה שתהיה קרובה למסלול שלנו..״ ~היא אמרה וכולם צעקו יש. אנחנו בתחילת שעה ראשונה והמחנכת מלמדת אותנו תנ״ך.~
שיר: ״יש! איזה כיף! שקש"ים! כמה זמן לא ישנתי באוהל!״
אני: ״חחח…מהחופש הגדול כשנסענו לטיול עם המשפחה..״
אפרת: ״שקט תלמידים!״ ~היא אמרה ודפקה על השולחן כדי שישימו לב אליה וכל התלמידים השתתקו~
אפרת: ״אז במהלך השבוע אני אדבר איתכם על זה וביום ראשון אחלק לכם אישורים ועד שישי הבא נא להביאם! ועכשיו…הוציאו תנ״ך..״ ~היא אמרה והיו כאלו שזרקו לאוויר איזושהיא אנחה או שאמרו אוף.~

~מנקודת המבט של דניאל~

שרון: ״מאמי? ישלך סיגריה?״ ~היא שאלה בקול פקצי כזה ואני?! אני כבר נקי מסיגריות חודשיים וחצי עוד מעט!~
אני: ״לא כפרה , לא מעשן..״ ~אמרתי לה בקול ערסי.
אנחנו בהפסקה האחרונה להיום ואנחנו במחששה~
שרון: ״אז מה ישלך…?״ ~היא שאלה , התיישבה עליי וכרכה את זרועותיה סביב צווארי.~
אני: ״אממממ..חברה..״ ~אמרתי , זה שקר כן?! רציתי לראות איך היא תגיב…~
שרון: ״באמת?!״ ~היא אמרה בשוק ועיניה נפתחו לרווחה~
אני: ״נראלך?!״ ~שאלתי בקול גבוה והיא צחקה~
שרון: ״אז מה אתה אומר…ש..״
אני: ״ש..?״
שרון: ״אני , אתה , אצלי היום בשבע?״
אני: ״ווהו…תאטי…״
שרון: ״למה?״
אני: ״אני כבר אדבר איתך..״
שרון: ״אתה לא! עכשיו תגיד לי! ורק תדע שאם תגיד שלא באלך אתה ממש ממש תפגע בי..״ ~היא אמרה ועשתה פאפי פייס~
אני: ״אוי אבל יש היום אסיפה בפארק..״
שרון: ״אז נחתוך בעשר?״
אני: ״אממממ…טוב..״ ~אמרתי בחיוך , ישלי ברירה?! שבחורה תזמין אותי אליה ואני אסרב?! לא שמעתי דבר כל כך מצחיק בחיים..!!!~
שרון: ״יש!״ ~היא צעקה ונישקה אותי~
אני: ״ווהו…! תשמרי קצת ללילה כן?״ ~אמרתי כשהתנתקתי ממנה וקרצתי לה~
שרון: ״בשבילך תמיד ישלי מה לתת..״ ~היא אמרה בחיוך שובב ונישקה אותי שוב~
רועי: ״אפ אפ אפ…מזה?!״ ~הוא שאל והפריד בנינו. שרון קמה ממני , קרצה לי והלכה לשבת ליד החברות שלה. ואני הבטתי לה בתחת הסקסי שלה…אין מה להגיד , שרון ללא ספק כוסית , עיניים ירוקות , שיער חום בהיר שהשורשים שלו צבועים והגוף שלה…90-60-90! והחיוך גם יפה אבל הוא לא רואה ממאה קילומטר את החיוך של גל! תגיד דניאל מה עובר עליך?! בחורה כזאת כוסית רק הרגע מיזמזה לך את החיים ואתה שוב פעם חושב על גל?!~
רועי: ״אחי! אחי..?! דניאל.!״ ~הוא אמר והעיף לי כאפה בשביל לעורר אותי..~
אני: ״י'אללה שלך , מה?! מה?!?!״ ~שאלתי בעצבים~
רועי: ״ישלך כסף עליך?״
אני: ״כן ולא..״
רועי: ״מה זה כן ולא?! יש או אין?״
אני: ״יש לי כסף אבל בתיק שבכיתה..״
רועי: ״מצחיק אתה..״ ~הוא אמר בציניות~
אני: ״תודה נשמה.!״ ~אמרתי ואז צילצל לי האייפון , הוצאתי אותו מהכיס וראיתי שעל הצג רשום 'ירין' , מה?! מה הוא רוצה עכשיו?!~

~~~~~~~~~~~~~STOP~~~~~~~~~~~~~~

ירין שבתאי – בן 16.5 , עיניים חומות בהירות , שיער חום כהה מארינס , גבוהה , שרירי , ערס טיפוסי , חתיך הורס , מעשן , יש לו עגיל אחד בכל אוזן ועגיל בגבה.
הוא בן דוד מצד אמא של דניאל. דניאל טיפה לא סובל אותו כי הוא גונב לו את כל הצומי כשהוא מגיע לבקר אצלו.
הוא גר באשדוד עם אמא שלו שרית (אחות של אמא של דניאל) ואחיו הגדול בן ה-18 דור. והוריו גרושים. הוא בא לבקר לפעמים אצל משפחתו של דניאל בעיקר בחופשים ארוכים כמו: חנוכה , חופש סוכות , חופש פסח והחופש הגדול..~

~~~~~~~~~~~חזרה לסיפור~~~~~~~~~~~~

(עדיין מנקודת המבט של דניאל)

אני: ״הלו..״
ירין: ״מה קורה..? מה נשמע..? מה קרה? אתה לא שומר על קשר , לא כלום..?״
אני: ״ירין מה אתה רוצה?״
ירין: ״למה ככה דניאל? התגעגעתי..אסור?״ ~הוא נשמע רציני~
אני: ״בסדר..מותר..״
ירין: ״תודה באמת שהוד מעלותו מסכים לי להתגעגע..״ ~הוא אמר בציניות~
אני: ״נו יאללה ירין עוד מעט ישלי צלצול מה קרה?״
ירין: ״אע באמת?! אתה בבצפר?! רציתי שתבוא לפתוח לי את הדלת אבל אני אחכה לך בנתיים פה זה בסדר..״
אני: ״מה זה?!״ ~שאלתי בשוק וקמתי מהספסל שבמחששה~
ירין: ״אע ההורים שלך לא הודיעו לך?״
אני: ״הודיעו לי מה?״
ירין: ״אנחנו מחפשים דירה בהרצליה וגם…אנחנו נשארים לשישי שבת אצלכם..״
אני: ״מה?!״

~המשך יבוא~