גלים של אהבה-פרק 3 המשך

בדקתי מה השעה וגיליתי להפתעתי שהשעה עשר וחצי בבוקר. ירדתי למטה ומזגתי חלב והאני באנצ'ס ועמדתי למזוג לעצמי קצת מיעץ תפוזים כשגיליתתי שנגמר. החלטתי לנצל את שכן החלון שלי ונקשתי על החלון שלו. הוא ענה לי אחרי דקה. "היי, נגמר לי מיץ התפוזים. אפשר קצת?" הוא משך בכתפיו והושיט שתי ידיים שריריות. לא הבנתי למה הוא התכוון בהתחלה אבל אז הסמקתי ומלמלתי אליו במבוכה :"אין לי קוארדינציה. סביר להניח שאני אפול ואשבור את המפרקת. סתם תצטרך לשלם על ניקוי של המרצפות." הוא הצביע בצורה כללית על כל מה שהיה מסביבנו. "לא אכפת לי לבזבז את הכסף. בואי." נאנחתי בפחד ואכזבה שהייתי כזאת נמושה וטיפסתי על אדן החלון ואז לקחתי בידיו. הן היו חמימות. הוא משך אותי לחדרו אבל אף אחד מאיתנו לא מיהר להפריד את ידינו. לבסוף משכתי את ידי. "מיץ תפוזים." אמרתי בהלם. "כן." הוא אמר. גם הוא נראה מופתע. הוא הוביל אותי למטה, ולפני שירדתי סקרתי את החדר. הקירות היו בצבע תכלת חיוור ועדין, המיטה הגדולה שלו הייתה מכוסה בשמיכה צהובה, החדר היה מבולגן קלות, ופוסטרים של כוכבי רוק ממזמן. "את באה?" הוא שאל מסתכל בי בהשתוממות מהמסדרון. כנראה שהתעכבתי יותר משחשבתי. "כן, סליחה." מלמלתי וירדתי אחריו. ילדה קטנה (שש או שבע) נעמדה מולנו. היה לה שיער דבשי כמו של תמיר שהשתפל בגלים עד גבה העליון. היא לבשה חליפת פיג'מה וורודה עם הדפס של תותים והחזיקה בובה של ארנב מצועצע עם לב בבטן ואוזניים פרוותיות. "זאתי החברה שלך?" שאלה הילדה. "אומרים 'זאת', גילי, ובעניין השני, אנחנו עוד נראה." הוא הבזיק אליי חיוך. מרפקתי אותו. "מיץ תפוזים." הזכרתי לו. למרות שהנימה שבה הוא אמר 'עוד נראה'….. טוב, זה באמת היה משהו לחשוב עליו אחר כך. הוא הוביל אותי למטבח גדול והוציא ממקרר בקבוק של ליטר וחצי מיץ תפוזים. נפלא. חיבקתי את הבקבוק ועליתי חזרה אל החדר שלו. השלכתי מהחלון את הבקבוק, שנחת על אחד הפופים שבחדר שלי. "טוב, אז.. תודה." אמרתי במבוכה, מסתכלת על הרגליים היחפות שלי. הוא הושיט את ידו ברשמיות ולחצתי אותה בצחוק קל. הוא עזר לי לחזור בגמלוניות אל חדרי. ירדתי ושמתי את המיץ במקרר… אבל לא התאפקתי. רצתי לחדר שלי ודפקתי על חלונו. הפעם הוא חזר מהר יותר. "מה?" הוא שאל בשעשוע. רכנתי והפתעתי גם את עצמי כששפתיי פגשו בשלו.