גלים- גשם (פרק 23)
אני יושבת ליד החלון ומקשיבה לרעש של הגשם מתנפץ על כול דבר אפשרי.
לפעמים כשהייתי צעירה יותר, חשבתי שהגשם לעולם לא עוצר. כלום לא יפגע בו. הוא חזק מספיק כדי ליפול, ואז שום דבר לא יקרה לו.
ככה אני מרגישה עכשיו, כאילו אף אחד בעולם הזה לא יכול להרוס אותי.
אני מדליקה סיגריה.
"רוצה?" אני שואלת את דניאל.
הוא יושב מולי ומסתכל עליי. "רוצה?…." אני חוזרת.
"מה?…."
אני צוחקת, "רוצה סיגריה?" אני שואלת אותו ומדגישה כול הברה.
"אה…" הוא אומר וצוחק, "לא."
"על מה אתה חושב?"
"יוני אהב את הגשם. כול פעם ביורה, הוא היה מוציא את כולנו מהבתים, והיינו עומדים בחוץ, כמו חבורת מפגרים והיינו נרטבים עד העצם ועד שיעל התחילה לקלל את כולנו." אנחנו צוחקים.
"על מה אתה עוד חושב?"
"עלייך." הוא אומר בפשטות כאילו זה הדבר הכי קל.
"מה יש לך כבר לחשוב עליי?" אני שואלת.
הוא מתקרב אליי, מוציא לי את הסיגריה מהפה, לוקח ממנה שאיפה ומוחץ לי את הלב על הדרך.
השפתיים שלנו מתקרבות אחת אל השנייה וכשהן נוגעות אני נמסה.
אנחנו ממשיכים להתנשק והידיים שלו מרפרפות לי על כול חלק בפנים, כשהן יורדות, הוא כורך אותן סביב המותניים שלי ומרים אותי.
אני צועקת שיוריד אותי למטה בצחוק.
"נו די! תוריד אותי!"
והוא מתפוצץ מצחוק. זה כול מה שהוא עושה. הוא מניח אותי בעדינות על המיטה ומנשק אותי.
הוא מתנתק ממני. "מממ…." אני אומרת כשהעיניים שלי משיכות להיות עצומות.
"וואו אני עד כדי כך טוב?"
"אל תחמיא לעצמך כול כך." אני אומרת בחיוך וחוזרת לנשק אותו.
זה הרבה יותר טוב מהפעם ההיא שהייתי שיכורה, הפעם הזאת אני לא משקרת לעצמי, ההפך. בשלוש שניות האלה שהוא מנשק אותי, אני מרגישה כאילו כול הגוף שלי מתמלא בוידויים עצמיים שאני מאושרת כשהוא איתי.
"אני חייב ללכת." הוא אומר.
"מה? למה?" אני שואלת בעצב.
"נוי צריכה עזרה במתמטיקה." אני נאנחת, הוא צוחק.
"איכשהו מתמטיקה תמיד הורסת רגעים יפים." אני מתוודה.
"מצטער."
"ההורים שלך לא יכולים לעזור לה?"
טעות מספר אחת. הוא אף פעם לא דיבר על ההורים שלו. הוא מהסס לרגע, כאילו אין לו מה להגיד.
"מצטער." הוא חוזר ואומר.
הוא קם ממני ואוסף את הדברים שלו. אני מתרוממת ומתיישבת.
"ביי." הוא אומר, מתכופף אליי ונותן לי נשיקה במצח. פעם שניה, הוא מוחץ לי את הלב.
אני מושכת אותו לעוד נשיקה אחת. "את משגעת אותי…" הוא אומר בחיוך.
"אף פעם לא ידעתי שאני עד כדי כך טובה."
"אל תחמיאי לעצמך יותר מדיי." הוא צוחק. כשהוא יוצא מהחדר אני ממשיכה להסתכל מבעד לחלון והגשם רק מתחזק.
אבל לא אכפת לי, כול מה שמעניין אותי לדעת זה מה עשיתי שהגיע לי אותו.
תגובות (15)
היי, רק עכשיו ראיתי את הפרק!!
והוא מהמם מהמם מהמם!!
הכתיבה שלך פשוט מדהימה!!
אז תמשיכי מהר מהר!!
ואיי מושלם תמשיכי !! אבל קצר :(
תודה רבה!!!
אוי,זה כל כך מהמם!
אני פשוט ידעתי!ידעתי מההתחלה שהם הולכים להיות זוג מושלם.
כתיבה מעולה,את תמיד יודעת איך להמחיש רגשות בצורה הטובה ביותר!:)
ואהמ'…טוב שאת מודעת לפרק הקצרצר!
סתם,אני צריכים להגיד לך תודה שכתבת סוף-סוף!אחרי כל כך הרבה זמן(אז-תודה:).
פרק מושלם!אני מאוהבת בסיפור הזה!
תמשיכי במהירות:)
המשכת! יאיי!
(התגעגעתי באמת.. מה קרה נעלמת ככה?)
פרק מושלם!
אני כל כך אוהבת את זה!
אפילו לא שמתי לב ממש לאורך כי הייתי שקועה!! :)
פרק הבא – פיצוי! ;)
אני שמחה שלא שכחת אותנו ושהמשכת!!
הכתיבה שלך מכשפת אותי כל פעם מחדש! אני לא יכולה להוריד את העיניים מהכתוב!
תמשיכי במהירות!!
אני מדרגת את הפרק איך שאני חושבת (ויודעת) שמתאים וראוי : 5.כמובן. ;)
חח יאללה אז תמשיכיי!! מצפה לפרק ממך בקרוב! 3>
זה מהמממםם
אויייש למה הוא היהה צריךך ללכת!!
עוד סיבה לשנוא מתמטיקה!
וווואו!
ממש ממש תודה לכולכן!
לרוז ולדניאל וללילוש♥
באמת מעומק הלב, אני מקווה שהיום אני ימשיך;)
חחחחח אגב דניאל אני יכולה למנות לך את עשרת אלפים הסיבות לשנוא מתמטיקה!
ועוד משהו-
מישהי ראתה דמדומים?
חחחח, אתמול הלכתי עם חברות ויצאתי כולי רועדת!
חחח רציתי ללכת אבל בגלל מה שקורה בדרום אני לא יכולה בכלל לצאת מהבית
אמרו הפסקת אז אבל לבנתיים היה איזה 10 אזעקות עם לא יותר
מתי את ממשיכה?!?!התגעגעתי לסיפור שלך הגעתי לרמה שהתחלתי לקרוא אותי מההתחלה כי הוא ממש מעניין!!!!! :)
תמשיכי כבר!!!!!!!!! D:
חחח רציתי ללכת אבל בגלל מה שקורה בדרום אני לא יכולה בכלל לצאת מהבית
אמרו הפסקת אז אבל לבנתיים היה איזה 10 אזעקות עם לא יותר
מתי את ממשיכה?!?!התגעגעתי לסיפור שלך הגעתי לרמה שהתחלתי לקרוא אותי מההתחלה כי הוא ממש מעניין!!!!! :)
תמשיכי כבר!!!!!!!!! D:
חחחחח אני ראיתי דמדומים בהקרנת בכורה וזה היה מושלם <3
אני ראיתי דימדומים!!
נחמד- הספרים הרבה יותר טובים!!
ולמה את לא ממשיכה מותק?!
הלו לכולכן!!!
ג'סי אני מקווה שיהיה לכם שם ימים שקטים ורגועים בעיקר♥
גמאני הלכתי לפרימייריה דניאל חחחח והיה מדהים!!! אני וחברות שלי, כולנו כזה עומדות בסוף הסרט מול המסך,
מוחאות כפיים למי שזה לא יהיה, וצוחקות ובוכות. תסמונת דמדומים דופקת את הראש לגמריי;)
תודה רבה על כול המחמאות מדהימות שלי!!
אוהבת, ממשיכה יום ראשון ~נראלי~.
אגב אני חושבת כמוך אבל דווקא הסרט האחרון התעלה ברמות מטורפות על הספר;)
תמשיכיי עבר חודש ..
חחחח בינתיים המשכתי עם סיפור חדש;)
אני מחכה שעוד יקראו אותו ואז אני ימשיך.
לאן נעלמת?!
אני דורשת המשך לסיפור הזה!!
:(