"גישה היא דבר קטן שעושה הבדל גדול" – פרק 8

"אליסון!" הוא קרא לי מהקצה השני של השולחן. הטיתי את הראש הצידה והרמתי גבה.
הוא חייך ותקע בי מבטים. מה הקטע שלו?
נקודת המבט של קרטר:
ראיתי את אליסון וג'ו מתקרבות מרחוק, "אליסון!" קראתי לה והיא דפקה לי מבט.
חייכתי אליה. לא רגיל לראות פה בנות בשורט. כמעט התחיל להיראות לי מוזר…
ג'סיקה ראתה שאני בוהה בה ונתנה לי מכה ביד.
"מה?"
"תסתכל עלי. היא לא מעניינת." היא אמרה ונתנה לי נשיקה בלחי. שמתי יד על הכתף שלה וניתקתי מבט מאליסון.
נקודת המבט של אליסון :
מה הוא שם עלייה יד? הוא לא נישק מישהי אחרת יום לפני? לא סובלת בנים כאלה. בלי שום ערך לבנות.
התיישבתי והצגתי את עצמי. ליד השולחן ישבו לוקאס, רייצ'ל ועוד ילדה שקטה עם שיער שחור שלא עולה לי השם שלה עכשיו. אה, וכמובן הילדה שלא הפסיקה לפלרטט עם קרטר כל הארוחה, ג'סיקה.
"בייבי, תוכל למזוג לי מיץ?" שאלה בקול שכנראה היה אמור להיות חושני, והעבירה ציפורן אדומה וארוכה על הזרוע שלו.
בייבי? באמת? אישה, את מבקשת מיץ. תתגברי על עצמך.
ישבנו ודיברנו. בהתחלה כולם רצו לדעת על לונדון, ועל בית הספר הקודם שלי, מה שעשה אותי עצובה. לדבר על החברים שלי בבית שבטח תוהים איפה לעזאזל תקעו אותי, לא היה מהדברים שהרימו לי את המצב רוח. זה רק גרם לי להתגעגע יותר. בהדרגה כולם נרגעו עם השאלות שלהם, והתחלנו לדבר על דברים רגילים. מסתבר שיש כאן טלוויזיה אחת בחדר המועדון שנמצא למעלה. כמעט אף פעם אי אפשר לתפוס אותה, אבל כשיש האח הגדול לא צריך לריב וכולם רואים ביחד. אז דיברנו על האח הגדול, על הלימודים, צחקנו הרבה והאמת שהיה לי די כיף איתם. פשוט ישבנו ודיברנו על דברים רגילים של בני נוער. כמה זמן כבר לא עשיתי את זה? גיליתי שקרטר, לוקאס, גברת "בייבי" ורייצ'ל לומדים בכיתה י'א. למרות שרייצ'ל בגילי ואמורה להיות בי'. היא סוג של גאונה או משהו כזה.
והילדה השקטה לומדת איתנו פשוט בכיתה השנייה.
המסדרונות של כל השכבות נפרדים לגמרי. לכל אחד יש את מסדרון שלו ואת השירותים והברזיות שלו, כך שהסיכוי שאני יראה את רייצ'ל בזמן לימודים הוא נמוך, וחבל. היא דווקא נראת נחמדה.
קרטר דחף לי טוסט לצלחת בטענה שאני חייבת לטעום.
"אתה מנסה להרעיל אותי?" שאלתי ובחנתי את הטוסט שנראה די רגיל. מה ההתלהבות?
"לצחוק עכשיו או אחר כך?" הסתכל עלי במבט ציני. "תטעמי, סמכי עליי. זה מעולה!"
"עכשיו אני מרגישה ממש בטוחה…" מלמלתי לעצמי ולקחתי ביס.
לעסתי את זה, והתחלתי להבין על מה הם מדברים. מה זה הדבר הזה?!
הגבינה הייתה פשוט במצב המושלם, לא רכה מידי ולא קשה מידי. העגבנייה לא הייתה שרופה בכלל והלחם… החלק הכי טוב בכל הסיפור המדהים הזה.
קרטר ראה את המבט המתענג על הפרצוף שלי וצחק.
"אמרתי לך!" ג'ו אמרה ולקחה ביס מהטוסט השלישי שלה.
אכלתי טוסט ושתיתי קצת מיץ, והרגשתי שבעה לגמרי.
"מה את מהדוגמניות האלה שמרעיבות את עצמם? " הילדה עם התלתלים השחורים שאלה אותי… נו זאת איך קוראים לה, רייצ'ל אני חושבת. או רות… לא רגע, רות זאת השקטה, לא? התבלבלתי לגמרי, וציינתי לעצמי בראש לשאול את ג'ו אחרי זה מי זו מי.
צחקתי בקול. איזה שטויות! "ממש לא. אני רעבה תמיד. אם את מחפשת חברה לדפוק איתה סטייק ב2 בלילה אני הכתובת. פשוט הטוסט הזה ענק… איך אפשר?"
"זה השלישי שלי אליסון. את רומזת משהו?" היא שאלה בפה מלא וכולנו צחקנו. באמת לא הייתי מהבנות שאוכלות סלט ביום, אולי זה היה קצת מההתרגשות ששוב יש לי אנשים שאני יכולה לקרוא להם סוג של חברים , או לא יודעת מה. כל בן אדם שמכיר אותי ותגידו לו שאני לא אוכלת כלום, יצחק לכם בפנים.
בסוף הארוחה ג'ו לקחה לנו עוד 2 טוסטים למרות שאמרתי לה שאני לא רוצה.
"לכי תדעי תהי רעבה באמצע שיעור ואז מה? אין נשנושים עד 3 וחצי." אמרה ברצינות.
"איך בדיוק תהי רעבה אחרי שאכלת חצי חדר אוכל?" גיחכתי.
"אל תתחילי איתי." היא התעצבנה בשקט. למרות שניסתה לנזוף בי ראיתי את החיוך שלה.
"סתם נו… עכשיו יהיה לי עם מי לאכול דברים לא קשורים בשעות לא קשורות."
הלכנו לשיעור הבא, מדעים.
כל הדרך לכיתה חשבתי איך להתחמק מג'ו. הייתי עייפה, והבטן שלי הייתה מלאה. אין דבר שרציתי יותר מללכת לנוח עכשיו.
"ג'ו אני…" התחלתי להגיד והיא התפרצה לדברי, "שום דבר! את לא הולכת לשום מקום. את מתיישבת שם," הצביעה על כיסא בשורה השלישית. "את מדביקה פרצוף רציני ומעמידה פנים שזה מעניין אותך. לא הגעת לפה סתם אליסון. אם לא היית מסוגלת אף אחד אפילו לא היה שוקל להכניס אותך לבית הספר הזה, לא משנה כמה המשפחה שלך חשובה או עשירה." דיברה בסמכותיות וגררה אותי אחריה.
"טוב, המשפחה שלי לא עשירה ולא חשובה. אז מה אני עושה פה?" התלוננתי.
"כרגע? לומדת למבחן תחילת שנה במדעים." התחכמה.
נשמתי עמוק, וצנחתי על כיסאי בתבוסה. המורה נכנסה לכיתה, והשיעור התחיל.