"גישה היא דבר קטן שעושה הבדל גדול" – פרק 6

ביפ ביפ ביפ ביפ..
קפצתי וזרקתי את השמיכה מעלי. לא הבנתי בהתחלה מה קורה, ולקח לי שנייה להתאפס על עצמי.
ביפ ביפ ביפ ..
הסתכלתי הצידה, על השעון המעורר. 07:00
לחצתי על כך הכפתורים במקביל והצליל נפסק. אני בכלל לא כיוונתי אותו! מה נסגר עם המקום הזה?!
התיישבתי על המיטה והסתכלתי סביב, וההבנה שאני עדיין תקועה במקום הזה חלחלה לאט…
לבסוף קמתי ונכנסתי להתקלח. צחצחתי שיניים וחזרתי למיטה.
היום הראשון ללימודים… מסתבר שהשנה שלהם מתחילה יותר מאוחר.
לקחתי ספר שהבאתי מהבית והתחלתי לקרוא. זו פעם שנייה בערך בחיים שאני קוראת ספר. לא התעניינתי ולא ממש היה לי זמן… תמיד היה אייפד, או פלאפון, או חברים. פה אין לי שום דבר, ומה נשאר לי לעשות?
אחרי בערך 5 דקות של קריאה, דפקו בדלת. שמתי את הספר על המיטה והלכתי לפתוח.
ג'ולס… לא ממש הבן אדם שהייתי רוצה לראות על הבוקר. האופטימיות שלה גורמת לי לרצות להקיא.
שוב לבושה בבגדים משעממים ומסודרים להפליא, עם השיער המושלם שנראה כאילו הרגע יצאה ממספרה והחיוך המושלם.
-"בוקר טוב אליסון." היא אמרה בעליזות. אפילו על הבוקר הקול שלה נשמע מלאכי. אי אפשר עם הילדה הזאת.
"כן ג'ולס, בוקר דבש. צריכה משהו? " עניתי באדישות.
-"באתי לעזור לך להתארגן. הלימודים מתחילים ב8:00…" היא התחילה להגיד וקטעתי אותה.
"זה בסדר, אמא לימדה אותי איך ללבוש חולצה ולקשור שרוכים, אני לא צריכה את העזרה שלך."
-"לא אלי." היא צחקה , "חשבתי אולי תצטרכי עזרה עם הספרים, שאני אסביר לך איזה ספר מתאים לכל שיעור ואיזו מחברת צריך להביא." היא הסבירה.
לא תשבעי, חשבתי באמת באת לעזור לי להתלבש.
"זה בסדר, אני אסתדר." אמרתי ובאתי לסגור את הדלת.
-"רגע, אפשר לפחות להקריא לך את הלוז?" היא שאלה מתעקשת להיות מועילה.
"אני יודעת לקרוא." אמרתי חסרת סבלונות. עזבי אותי כבר ילדה מעצבנת!
החיוך המושלם שלה ירד, טוב נו… היא מנסה לעזור למה אני קשה? היא לא אשמה שהיא נולדה מעצבנת.
"טוב בסדר… תקריאי לי את הלוז…" גלגלתי עיניים.
-"אוקיי." היא אמרה, ופוף, החיוך חזר. "הלימודים מתחילים ב8:00, לומדים עד 8:45 שיעור ראשון, שזה בדרך כלל חינוך, או כישורי חיים. לפעמים זה גם שיעורים עם המנהלת על תלונות, ודברים שהיינו רוצים לשפר. שיעור קליל לבוקר. אחריו יש ארוחת בוקר עד 10:00 בבוקר. מ10, מתחילים יום לימודים רגיל. לומדים 5 שעות עם הפסקות של 5 דקות בין שיעור לשיעור, ואז ארוחת צהריים עד 3 וחצי. אחרי ארוחת הצהריים.." היא הפסיקה באמצע.
"אליסון את מקשיבה לי?" היא שאלה מסתכלת על העיניים העייפות שלי.
"מה? כן כן בטח תמשיכי…" אמרתי מנסה להיראות מתעניינת.
-"אז כמו שאמרתי, אחרי ארוחת הצהריים לומדים עד 4 וחצי עוד שיעור אחד לסוף היום. כל יום לימודים מסתיים ב4 וחצי חוץ מימי שישי, אלא אם כן את לוקחת אקסטרה שיעורים, או שיש ביטולים."
קיוויתי שהיא סיימה, עוד רגע אני נרדמת בעמידה.
-"אחרי 4 וחצי את חופשיה לעשות מה שאת רוצה כל עוד זה בשטח בית הספר, ולא נוגד את החוקים כמובן. ב6 עד 8 וחצי יש ארוחת רעב, שזה אם תשאלי אותי הארוחה הכי כיפית מבין כל הארוחות."
אבל לא שאלתי..
-"יש תזמורת לפעמים והיא ממש ארוכה, כל אחד בא מתי שבא לו והמקום לא עמוס, תמיד יש קינוחים טעימים ואוכל מושקע כי לטבחים יש יותר זמן לבשל את זה. לא כמו בארוחת בוקר וצהריים. כיבוי אורות ב12 ואסור לצאת מהחדר אחריי השעה הזאת. מומלץ ללכת לישון מוקדם יותר כי בכל זאת יש לימודים. כשיש חופשות אין כיבוי אורות ואפשר להסתובב בבניין כל הלילה. אסור לצאת החוצה כמובן, אבל גם זה משהו." היא סיימה מרוצה מעצמה.
נכנס לאוזן אחת, יצא מהאחרת. איך עמדתי פה והקשבתי לה במשך שנה בלי להירדם? אני פשוט בן אדם טוב.
"תודה על ההסבר." פתחתי את עיני להיראות כמה שיותר ערנית.
-"אין בעד מה, אם יהיו לך עוד שאלות אני תמיד פה." היא חייכה.
-"את הולכת נכון? " היא שאלה כשהתכוונתי לסגור את הדלת.
"לאן?" ראש קטן. רק שהיא לא תשאל אם אני הולכת ליום לימודים. היא תקרא לאיזבל וזאתי תוציא אותי מפה בכוח.
-"לשיעור? זה היום הראשון שלך, אל תפספסי אותו." היא אמרה רצינית.
"כן כן ג'ולס .. הולכת.. "
-"יופי! , אז נתראה שם יש לנו שיעור ראשון ביחד." היא חייכה.
"מה?!" לא באמת התכוונתי ללכת. מה אני יגיד לה עכשיו ?
-"חינוך, יש לנו ביחד. תבואי לפחות לשיעור הזה, אני לא איזבל ואני לא מחייבת אותך להישאר אבל תאמיני לי שלא תצטערי." היא אמרה בטוחה בעצמה.
"טוב.. אני יבוא" עניתי מבואסת. רק שיעור אחד, אני ינסה. מה כבר יכול לקרות?
ג'ולס בשכבה שלי. יש פה 7 שכבות גיל, מכיתה ז' עד י'ב. בית הספר הזה פרטי ויוקרתי ולכן הוא קטן, ולכל שכבת גיל יש רק 2 כיתות לימוד עם 30 ילדים בכל כיתה. מה שאני עוד יודעת שאמא אמרה לי מזמן, שיש חילוק בין כיתות ז'-ט' לבין כיתות י'-י'ב. יש לשכבות הקטנות יותר מבנה משלהם , זהה לשלנו, אולי קצת קטן יותר בצד השני, ואין לנו מעבר אליו. יש להם גם מנהלת אחרת, והם לא מבקרים במבנה שלנו עד שמגיעים לכיתה י'. בכלל לא ראיתי שום דלת שמובילה לשם. הם ממש מתאמצים להפריד בין שתי המבנים.
שמתי חולצה שחורה רגילה עם כיס קטן בצד ימין ושורט עם קרעים. שמתי נעלי אולסטאר שחורות ועשיתי צמה לצד בשיער. קצוות שיער יצאו ממנה ונפלו לי על הפנים, זה הציק לי אבל אהבתי את איך שזה נראה. תחמתי את העיניים בהרבה צבע שחור.
לקחתי את המערכת , וואו , פעם ראשונה מזה הרבה זמן שאני עושה מערכת. הוצאתי את הספרים ופיזרתי אותם על השולחן מולי, התחלתי לקרוא וראיתי שחור בעיניים. פיזיקה מתמטיקה מדעים… וכל זה רק על ההתחלה הבוקר. פשוט ניחשתי, זרקתי כמה ספרים לתיק, מחברת אחת, ויצאתי. תמיד הסתדרתי עם מעט מחברות. מקדימה מדעים, מאחור ספרות ובאמצע מתמטיקה. הכי נוח.
על השעון היה רשום 8:08 , מתי היא אמרה שהלימודים מתחילים? אולי הייתי צריכה להקשיב בכל זאת. יצאתי, סגרתי את הדלת, והלכתי למטה למסדרון לחפש את כיתת חינוך. המסדרונות היו ריקים. איחרתי?
פניתי למבנה של כיתות י', על כל דלת היה רשום מה לומדים בכיתה, ומי מורה הכיתה.
כיתת ספרות.
מורה: שלום מיכאלה.
כיתת מדעים.
מורה: פארג' גלית.
הינה זה ,
כיתת חינוך.
מורה: קוגן אמיליאנה.
מאחורי הדלת נשמע קול נחמד, של המורה כך שיערתי, והרבה פטפוטים של ילדים, התפרצויות וצחוק. אולי זה לא כל כך גרוע ?
נשמתי עמוק ודפקתי בדלת.