"גישה היא דבר קטן שעושה הבדל גדול" – פרק 13

דפקתי על דלת המשרד של איזבל.
"היכנסו" שמעתי אותה אומרת בנחמדות הרגילה שלה.
נכנסתי לחדר שלה, שהיה מסודר כרגיל. בצד היה את הארון עם כל התיקים האישיים של כל התלמידים בבית הספר, ליד הארון היו 2 ספות בינוניות ו2 כורסאות מולן. הכל היה מתוקתק חוץ משולחן העץ הענק שעמד לה באמצע החדר ותפס את רוב במקום, שהיה מלא בניירת.
"קרטר חמוד בוקר טוב" היא חייכה אלי. אין עלייה.
"בוקר טוב לדודה האהובה עליי" אמרתי בחנפנות והתיישבתי מולה.
"מה קרטר? באת להתחנף? מה צריך הפעם?" היא צחקה והמשיכה להתעסק בניירת.
"למה להתחנף? את באמת הדודה האהובה עלי" אמרתי והרמתי את אחד הדפים. 'תאורה חגיגית' היה רשום למעלה בכתב גדול, ארגונים לנשף.
"אני הדודה היחידה שלך קרטר" היא אמרה ונשמה עמוק. תכל'ס.
"איך אני שונאת ניירת" היא אמרה ונשפה את האוויר. "אכלת?" היא שאלה אותי והרימה את מבטה עליי.
"כן אכלתי, רציתי לשאול אותך בקשר לתלמידה אחת.." התחלתי להגיד היא קטעה אותי "התחלנו עם השטויות קרטר?" היא שאלה והרימה גבות. היא חושבת שאני סטוציונר, כל פעם היא רואה אותי עם מישהי אחרת, ויש בנות שהיא פשוט לא מרשה לי להתקרב אליהן. הייתי מתחיל מזמן עם קייט ג'ונסון, 'שלא תעז לקלקל לי גם אותה. מחוץ לתחום קרטר! ואני רצינית' היא אמרה לי. טוב לא צריך יש מפסיק אחרות.. היא נותנת למצב הזה להמשיך כל עוד זה לא פוגע לי בלימודים.. וזה לא, יש מספיק זמן לשני הדברים האלה.
"לא בקטע כזה" אמרתי וצחקתי. "פשוט צריך לדעת משהו.." הוצאתי את התמונה של אלי עם הילד הזה מהכיס. עדיין יש לה שיער אדום פה, והיא ניראת ממש מאושרת. בחיים לא ראיתי אותה מחייכת ככה פה. עכשיו כבר ירד לה כל הצבע והשיער שלה חזר להיות חום.. היא נראת טוב כל מצב.
"מה זה עושה אצלך?!" היא שאלה כמעט בצעקה.
"תירגעי מה את צועקת" אמרתי לה מנסה להרגיע אותה. "זה היה מונח פה, לא חשבתי שיהיה אסור לגעת בזה מצטער" שיקרתי, זה לא היה מונח שם.. עשיתי טובה לחבר והצצתי בגליון ההתנהגות שלו וכשהוצאתי את התיקייה שלו התמונה הזאת נפלה מהמדף.
"אני צריך לדעת איך אלי קשור לילד הזה?" שאלתי מקווה שהיא תענה לי.
"למה אתה שואל על הילד? יש ביניכם משהו?" היא שאלה חוקרת. שונא שהיא עושה את זה!
"כי היא לא בשבילך קרטר, באמת, היא עברה הרבה ואסור לך לפגוע בה" היא אמרה בטון רציני.
"למה את חושבת שאני יפגע בה? אין בנינו כלום, היא לא הטעם שלי." היא הטעם של כולם אבל אני באמת לא בעניין שלה.
"היא פשוט חברה.. ואני דואג לה.. איך היא והילד הזה קשורים?" שאלתי ברוגע.
היא הסכלה עלי מתלבטת אם לספר לי או לא.
"טוב קרטר, היא באמת עכשיו ממה שהבנתי במצב על הפנים ואני סומכת עליך שתעזור לה לא שתעשה את זה יותר גרוע!" היא אמרה רצינית.
"הילד בתמונה זה מארק אנדרסון, הבן של.." היא התחילה להגיד וקטעתי אותה.
"כן אני יודע הבן של מי." אמרתי מלא שנאה. אין מצב שאלי מחבקת אותו. "איך הם קשורים?" שאלתי מקווה שזה לא מה שאני חושב שזה.
"הם היו ביחד.. והוא נהרג, היום לפני שנה, אני לא בטוחה מה היה שם אבל ניראה לי שהוא הסיבה לזה שהיא התחילה להסתבך." היא אמרה. הנהנתי בשקט. "תודה" עניתי בשקט ויצאתי מהחדר.
נשענתי על הקיר מחוץ למשרד של איזבל. ידעתי שאליסון מסובכת אבל לא ידעתי עד כמה, למה שהיא תלך עם מישהו כזה? לא חשבתי אף פעם שהיא ילדה טובה, זה אולי גם מה שאהבתי אצלה, אבל מפה ועד להיקשר עם המשפחה הזאת? הבטתי שוב בתמונה, זה היה נראה כאילו הוא עושה אותה מאושרת.
לא ידעתי מה לעשות. מה אני באמת יודע על הילדה הזאת? או יותר בכיוון של מה אני עוד לא יודע?
נקודת המבט של אליסון:
נכנסתי לחדר הקטן שלי שפתאום נראה לי כמו בית. הסתכלתי על הקירות הלבנים שהיו ריקים מכל קישוט.
אני צריכה לתלות פה משהו חשבתי לעצמי. לא עכשיו בכל אופן.. פתחתי את החלון קצת, למרות שהיה ממש קר בחוץ, רציתי להרגיש קצת את האוויר הקריר.
התקרבתי למיטה החמימה שלי והעברתי את היד על הסדינים הנעימים, נעלתי את הדלת בכוונה וצללתי למיטה.
חלמתי על מארק. היינו ביחד. היינו מאושרים.
'אליסון אני מתגעגע' הוא אמר ונגע לי בפנים, המגע שלו, כמה שהתגעגעתי למגע הזה. הוא ליטף לי את הפנים בעדינות כמו שרק הוא ידע לעשות. חייכתי חיוך גדול ומאושר.
'מארק' אמרתי והעיניים שלי התחילו להתמלא דמעות.
'אל תבכי יפה שלי, כמה שאני אוהב אותך' הוא חייך והתקרב אלי..
'תישאר איתי טוב? עוד קצת' אמרתי ונישקתי אותו. הנשיקה לא הרגישה כמו נשיקה שלו.
התנתקי ממנו עדיין עם עיניים עצומות. 'לאן אני ילך?' הוא אמר. פתחתי את העיניים ואיפה שמארק עמד לפני שנייה עומד עכשיו קרטר, מחייך אלי את החיוך היפה שלו.