"גישה היא דבר קטן שעושה הבדל גדול" – פרק 10

התיישבתי לידו והסתכלתי לו בעיניים.
-"בואי נשחק משחק." אמר וחייך.
הגעתי למסקנה שקרטר ווסט סובל מפיצול אישיות קל.
"סוטה! תתרחק, אני לא בעניין." גיחכתי למרות שעדיין כעסתי עליו.
-"מי יגע בך?!" צחק.
נהיה לי קר עכשיו כשהסיגריה לא נתנה לי הרגשה של חום והצמדתי את הידיים לגוף.
"מה קר לך?" הוא שאל ושם את ידו החמימה של הזרוע הקרה והחשופה שלי.
"קחי." הושיט לי את הג'קט שלו. לבשתי אותו וסגרתי, הוא היה קצת גדול עליי ועדיין חם. היה לבד את ריח הבושם היקר שלו.
-"אפשר לדבר ברצינות?" אמר.
"נו!" דחקתי בו בסקרנות.
-"אני אפסיק עם בנות, ואת תפסיקי עם סיגריות." אמר והתבונן בי לראות מה תהיה תגובתי.
"חשבתי שאמרנו רציני…" עניתי לו. איך הוא יחזיק מעמד בלי גברת 'בייבי' שלו?
-"אני רציני! למה את מעצבנת!"
"קרטר בלי בנות…" התחלתי לצחוק. היה לי כיף לראות אותו מתעצבן.
"מה-מצחיק?" הוא ביטא כל מילה בנפרד, מדבר אלי כמו אל מפגרת.
"בייבי, לא רוצה לזלזל אבל…" חיקיתי את קולה של ג'סיקה. "לא צריך להכיר אותך אפילו בשביל לדעת שאתה לא יכול שעה בלי מגע של בחורה, זה רשום לך על המצח." אמרתי.
-"אז כנראה שאת לא מכירה אותי. אם אני רוצה משהו אני אשיג אותו." דיבר בביטחון.
"אז במה זכיתי?" שאלתי. "כלומר, על מה מתערבים?"
-"מי אמר שמתערבים?" הוא שאל.
"אה, אז פה אצלכם קוראים לזה 'משחק', לא התערבות. זה לא מעניין ככה." אמרתי.
-"אז… מי שנשבר ראשון, עושה חובה שהאחר נותן לו לעשות." הוא אמר וחייך חיוך תחמן. מה הוא זומם הילד קקה הזה?
"כמו מה?" שאלתי מנסה להבין.
-"כמו לקפוץ לאגם הקטן מחוץ לקימריה, באמצע הלילה." הוא עושה צחוק? לקפוץ לאגם. איזה פחד.
"בעירום?" שאלתי. הוא הולך להפסיד ובגדול.
-"אם את רוצה לשכב איתי לא צריך להתערב, את פשוט צריכה לבקש." חיוך ציני התפשט על שפתיו.
"מעדיפה למות. פעמיים." גלגלתי עיניים.
-התערבנו?" הוא שאל והושיט את היד ללחיצה. לחצתי לו את היד וחייכתי.
הלך עליו.

-שיעור מורשת-
'ג'ו, אני נרדמת. פעם אחרונה שאני נותנת לך להשפיע עלי' רשמתי לג'ו בקצה המחברת שלה בשביל שתוכל לקרוא.
'עזבי נו, נשארו עוד 10 דקות. את באה לנשף?' היא רשמה בחזרה. כתב ידה היה הרבה יותר יפה ומוקפד משלי, מעוטר בסלסולים עדינים.
'נשף?' ראש קטן, אחד הדברים שאני הכי שונאת בפנימיות זה שאני לא יכולה לברוח. אני לא יכולה להגיד שיש לי שיעורי בית או שאני הולכת לדודה שלי ופשוט להבריז. לא רוצה ללכת לנשף!!! זה לא בשבילי.
'לקראת פתיחת הלימודים' היא רשמה.
'לא יודעת נדבר אחרי זה' כלומר, תביא לי לחשוב על תירוץ טוב ואז נדבר.
הסתכלתי על השעון שתלוי על הקיר, הזמן פשוט לא זז.
המורה ניהלה שיחה עם אחת התלמידות וכל השאר היו פשוט צריכים לשבת ולחכות שהם יסיימו.
כשסוף סוף נגמר הגיהנום הזה, הלכנו לארוחת צהריים. רק היום התחלנו את ההתערבות וכבר אני רואה אותו יושב עם ילדה ליד השולחן הקבוע שלנו.
התקרבתי אליו והתיישבתי לידו, "מה קרטר?" רמזתי לו.
"מה אליסון?" הוא שיחק אותה לא מבין והסתכל עלי במבט תמוה.
"בלי לרמות אמרנו…" מלמלתי והעברתי את עיני ממנו לילדה.
"אז מה, את החברה החדשה של קרטר?" שאלתי. נעשה לו קצת פדיחות.
"שתקי, תעשי טובה." נתן לי דחיפה קלה עם הכתף שלו ופנה להיא, "נדבר אחר כך?" שאל. "ברור מאמי…" היא ענתה בקול מתוק. כשהיא קמה היא הסתכלה עלי בוחנת אותי.
"ברור מאמי." חיקיתי את הקול שלה כשהיא הלכה.
"אז צדקתי או צדקתי?, חצי שעה בלי לדבר עם אחת הנשים מ'בית הזונות של קרטר' ואתה משתגע." אמרתי.
" מה מה? איך קראת לזה?" הוא שאל וצחק.
" 'בית הזונות של קרטר' אני המצאתי, לא אהבת?" צחקתי גם.
"אממ.. מתחכם מידי לדעתי…" הוא אמר וחייך. "לא יודע מה את חושבת שאני, אבל אני לא עושה איתן כלום. יש אחת שהיינו בקטע, וגם זה נגמר. אז אני מתחבר יותר לבנות בתור ידידות מאשר לבנים, מה רע?"
"לא רע…" לא באמת האמנתי לו… איך אפשר לבלות שעות בחברתן של בנות המין השני ולא לעשות איתן כלום?
"על מה מדברים?" חבר שלו, לוקאס, התערב.
"התערבנו על משהו, ואני מנצחת." ניסיתי לעצבן את קרטר.
"היא חושבת שהיא מנצחת… יש הבדל." אמר ועשה לי פרצוף.
קמתי והלכתי לקחת לי משהו לאכול, ניתן לשני אלה לדבר.
אחרי הארוחה עליתי לחדר ביחד עם ג'ו. כל הארוחה נדחפתי לקרטר וללוקאס, הם לא הבינו מה אני רוצה מהם. פשוט רציתי להתחמק מג'ו.
"את מכירה אותי רק שבוע וחצי אומנם, אבל חשבתי הבנת כבר שאי אפשר להתחמק ממני." ג'ו אמרה כשעלינו במדרגות.
"אני לא מנסה…" שיקרתי.
" אז מה את לובשת?" היא שאלה.
"נו ג'ו, לא בראש שלי נשף עכשיו…" ניסיתי להסביר.
"לא עכשיו, עוד חודש…" היא אמרה וחייכה.
"אין לי מה ללבוש ואין לי עם מי ללכת. בחיים לא הייתי בנשף ואני יודעת איך לרקוד במסיבות טבע לא באולם עם מוזיקה קלאסית!" אמרתי בטון עייף.
"בגדים זו לא בעיה בכלל, יש לי המון שמלות. ולגבי דייט, נלך ביחד." היא הפסיקה לרגע ודיברה שוב כשהגענו לחדרה, "אני מבינה שאת בטוחה שאנחנו איזה זקנים בני 80, אבל תאמיני או לא, גם אני בת 16! זה שיש לי כסף לא אומר שאני לא אוהבת טראנסים ומוזיקה מודרנית. תפסיקי עם הדעות הקדומות שלך!" ניסתה לשכנע אותי. "חוץ מזה, אני מבטיחה לך שאם לא תהני אני אלווה אותך לחדר ואשאר איתך."
לקחתי נשימה עמוקה והסתכלתי עלייה, "טוב… אוקיי… אני אבוא. אבל אני לא שמה עקבים. או לק. או ליפגלוס."
חיוך גדול ואמיתי עלה על הפנים שלה. "מעולה, אז מחר אחרי הלימודים את באה אליי, צריך להתחיל במדידות." היא אמרה בהתרגשות.
"יש חודש. איזה מדידות?" משוגעת…
"טוב אולי קצת פחות מחודש…" היא אמרה ונכנסה מהר לחדרה, סוגרת את הדלת.
אני הולכת לנשף. מי היה מאמין ?