ג'ינג'ית- פרק 6:

בס"ד
"את בסדר?" מיייקל שאל לאחר כ- 5 דקות שריין פשוט ישבה ובהתה בערימת הפיינקיקים שלמולה.
"ממ…מה? אה, כן, כן, אני בסדר גמור" ריין התנתקה מבהייתה והנהנה נמרצות למייקל, הכול כמובן כדי שלא ישים לב, כדי שלא ידע, כדי שאף אחד לא ידע.
"אוקי…" מייקל אמר, יודע שהיא משקרת, אך הוא בחר להניח את זה בצד לעת עתה.
" מה את מתכננת לעשות עכשיו? לאן את מתכוונת ללכת?" מייקל שאל וקיווה בכל ליבו שיש לה איזו תכנית טובה משלה.
" אני אלך למיה, היא קרובת משפחה שלי, היא אמנם לא הסכימה לאמץ אותי כשהורי נפטרו אבל היא אחלה של בן אדם והיא גרה ממש פה בעיר" ריין אמרה, מנסה לגרום למייקל לחשוב שזהו רעיון מעולה.
כששמע את מוצא פיה של ריין מייקל נמלא שמחה, יש מישהו בעולם הזה שמוכן לארח אותה והיא באמת מוכנה להתארח אצלו.
"יופי, מעולה, נהדר, מושלם" מייקל מעט הגזים עם שמחתו אך הוא מיד עצר את עצמו והמשיך,
"רוצה להישאר כאן אולי עוד לילה? את יכולה ללכת אליה מחר, או מחרתיים.." מייקל שאל, מנסה לזכות בעוד לילה לצד אהובתו הנצחית, למרות שהיא עדיין לא יודעת עד כמה היא נצחית.
" לא, אני לא רוצה להיות פה אפילו לא עוד רגע אחד! אני אלך אליה מיד אחרי שאסיים לאכול את ארוחת הבוקר" ריין אמרה בבוטות ומבלי לשים לב פגעה מעט ברגשותיו של מייקל, אך היא באמת ממש לא רצתה להישאר ולהיות לעול אצל איש כמעט וזר, היא רצתה להקל עליו כמה שיותר מהר.
" אוקי, אז אממ… אני אסיע אותך לשם?" מייקל אמר, חצי שואל חצי אומר, כשטונו זהיר, בודק איך ריין תגיב הפעם להצעתו, הרי להצעה הקודמת היא הגיבה מעט בתוקפנות.
"לא, לא צריך, אני אלך לבד, זה בסדר, באמת" ריין התנגדה שוב, אך הפעם בעדינות, היא ניסתה להתנהג יפה למייקל, לא הגיע לו היחס הרע הזה שלה.
"לא, אני מתעקש, לפחות את זה"
טוב, בסדר, תודה מייקל זה אדיב מצדך" ריין אמרה, משכנעת את עצמה בלב שזה לא כזה נורא שהיא תתן למייקל להסיע אותה למקום כל שהוא בעיר, בתקווה שהוא לא יכיר כל כך את האזור.
ריין סיימה לאכול, הודתה למייקל, לקחה את הפלאפון שלה, למרות שהוא לא יעיל, כי אין לה בכל מקרה למי להתקשר ועמדה ליד הדלת,מחכה למייקל שלוקח את מפתחות הרכב ויוצאת איתו לבחוץ. הנסיעה הייתה שקטה וקצת מתוחה, ריין הרהרה לעצמה האם ואיך היא צריכה להודות למייקל על האירוח ומידי פעם זרקה לעבר מייקל את ההנחיות לפניות שהוא צריך לעשות כדי להגיע אל ביתה של קרובת המשפחה שלה.
"זה כאן" ריין אמרה למייקל לעצור ממול שכונת מגורים יפה, קצת שוממת, אך נעימה ורגועה.
מייקל עצר את הרכב והפנה את מבטו לריין שהחלה לגמגם בחוסר ביטחון.
"אממ… אה… תודה" היא עצרה כדי לכחכח מעט בגרונה "תודה רבה מייקל, זה היה נדיב מאוד מצידך" היא השפילה את מבטה, סמוקה במקצת. מייקל חייך לעצמו "בשמחה ריין, תמיד כאן אם תצטרכי" מייקל אמר והתכוון לזה בכל ליבו.
" אוקי, ביי, אממ… תודה" היא טרקה את דלת הרכב ומייקל התניע ונסע משם.
'עכשיו מה עושים?' ריין חשבה לעצמה, לא היה לה שמץ של מושג איפה היא נמצאת והיא החלה הולכת לאיטה לכיוון כל שהוא, " פחחח, קרובת משפחה, כן בטח" מלמלה לעצמה בעודה בועטת באבן אומללה שהייתה מונחת שם.