ג'ינג'ית- פרק 4:

בס"ד
כבר שעת ערב מאוחרת וריין עדיין לא מצאה לעצמה מקום ללון בו הלילה, כבר היא החלה בראשה לתכנן את שינתה פה על הספסל הנטוש הזה בפארק ככשמעה לפתע קול צעדים מתקרב, מישהו נעמד שם, איפה שהוא מאחוריה.
לאט לאט ריין סובבה את ראשה, מביטה באדם אשר נעמד מאחוריה
היא זיהתה שזהו מייק ופנתה אליו בקוצר רוח "נו, מה אתה רוצה ממני עכשיו? יש לי מספיק בעיות גם בלעדיך" היא רטנה ודמה החל להתחמם אט אט
" ראיתי אותך, אז באתי לראות מה את עושה פה בשעה כזאת, את יודעת שזה מסוכן להסתובב פה לבד." לרגע הייתה שהייה קצרה ומיד מייק המשיך " את נראית אובדת עצות, מה קורה?" שאל בדאגה. לרגע ריין חשבה שאולי הוא באמת דואג לה, אך היא סילקה את המחשבה הזאת מראשה מידית. הרי היא יודעת, בני אדם דואגים אך ורק לעצמם, בני אדם הם אנוכיים, הם לא יעזרו למישהו אחר ללא מניע אישי, הם תמיד ירצו להרוויח מזה משהו.
" סתם, עשיתי הליכה קצרה" שיקרה.
" בואי ריין, הרכב שלי פה, אני אחזיר אותך הביתה" אמר מייק והושיט לה את ידו כדי לעזור לה לקום מן הספסל.
" מי אמר לך שאני בכלל רוצה לחזור?"
" זה מסוכן ריין. מה הכתובת שלך? אני לא מתכוון ללכת מפה ולהשאיר אותך כאן, עוד מעט אחד בלילה" אמר בעקשנות.
" חבל שאתה לא מתכוון, כי זה בדיוק מה שאתה הולך לעשות עכשיו! יאלה ביי מייק , היה נחמד מאוד לדבר איתך אבל אתה מפריע לי בהליכה " היא אמרה כשהיא כבר עצבנית בהחלט.
" ריין, אם לא תבואי איתי אז אני אקח אותך בכוח" הזהיר מייק וגלגל את עיניו
" אבל מייק, אתה לא מבין!! אין לי בית, אין לי כתובת, אני יתומה, הכתובת היחידה שיש לי לתת לך זה הכתובת של הבית יתומים שבו אני אמורה להיות עכשיו ואני לא רוצה להיות שם, אז בבקשה ממך שחרר ממני, אוקי?" ריין פלטה במהירות ובשנייה שסיימה קלטה מה עשתה והתחרטה על כך, היא לא צריכה עוד אחד שידע את חולשותיה, יש לה כבר מספיק כאלה וזה מעולם לא עשה טוב.
"בית יתומים?" מייק שאל. הוא היה נראה המום, הוא לא ציפה שבחורה כמו ריין תהיה יתומה, תמיד היה לו בראש שהיא ילדה לשני הורים נחמדים, אדיבים ובמצב כלכלי עמיד ביותר, הרי ככה היא נראית ומתלבשת תמיד, אז למה הוא היה צריך לצפות? בטח לא ליתומה.
" כן, עכשיו אתה מרוצה?" ריין אמרה בכעס, קמה מהספסל, עקפה את דמותו של מייק שעמדה שם משותקת והחלה פוסעת במהירות בשביל של הפארק על מנת להתרחק כמה שיותר ממייק בתקווה שהוא עדיין עומד שם כמו נציב מלח.
אחרי מספר שניות קול צעדי ריצה נשמע באוזניה של ריין, היא ישר הבינה מי זה והחלה מאיצה את צעדיה, אך שנייה לאחר שהאיצה ברגליה מייק תפס אותה בידה הימנית וסובב אותה לכיוונו, לרגע הם עמדו קרוב מידי לטעמה של ריין אך היא תיקנה את המצב בכך שצעדה מעט לאחור.
" מה הפעם אתה רוצה?" ריין שאלה בגסות.
" בואי ריין, הלילה את ישנה אצלי. מחר כבר תחשבי מה את עושה הלאה, אבל את לא הולכת להישאר כאן לבד" אמר בקשיחות וכשראה שפניה העקשניות של ריין לא משתנות, מיד הוסיף
"בבקשה ממך ריין אל תהיי עקשנית, תני לי לקחת אותך לישון" אמר יותר ברכות ודאגה שמעורבבת עם רגש שלא היה מוכר לריין ניבטה מעיניו.
"טוב" ריין אמרה בתבוסתנות ונתנה למייק להוביל אותם לכיוון חניון הרכבים שבקצה הפארק.