ג'ינג'ית- פרק 3:

בס"ד
ריין קמה בבוקר עם כאב ראש רציני.
" הנגאובר מקולל.." מלמלה לעצמה. היא התארגנה ונעמדה מול המראה הגדולה אשר ניצבה בחדר הבנות אשר ממוקם בקומה השנייה של בית היתומים.
היא כלל לא אהבה את המראה שלה, השיער האדמוני הנפוח היה מסובך ומקורזל ולא היה בו שום זכר לתלתלים המסודרים והיפים שהיו אמורים להיות , כמו שיערה של אמא שלה , שזה היה כמעט הדבר היחידי אשר היה זכור לריין מאימה.
הנמשים שכיסו את פניה גרמו לה להראות ילדותית לא משנה עד כמה בגדיה היו בוגרים וחשופים למדיי תמיד היו הנמשים שם על מנת להפחית ממנה את המראה הבוגר לו ייחלה .
גופה היה דק ושדוף וכל עצמותיה בלטו החוצה.
'אני פשוט בן אדם מכוער' חשבה לעצמה ריןן ובהתקף זעם רגעי היא הניפה את כיסא העץ המיושן אשר עמד לצד המראה ובעזרתו היא ניפצה את המראה לרסיסים קטנים.
"אוחח איזה עצבים!" היא צעקה על עצמה כשקלטה מה עשתה.
" ריין!!" היא שמעה צעקה מלמטה ולאחר מכן שמעה גם את צעדיה של אליס אשר החלה עולה במדרגות. באותו הרגע נכנסה לחדר איזבלה, ספקית הרכילות הרשמית של בית היתומים, היא יודעת הכול מכל כל, וכדאי להתייחס אליה באופן הנחמד ביותר אם אינך רוצה שסודותיך יהיו חשופים. כשאיזבלה נכנסה ריין שלחה לעברה את המבט המפחיד ביותר שאיזבלה ראתה .
" נמאס לי" ריין אמרה בקול רם, התקדמה לעבר חלון החדר וקפצה דרכו.
מכיוון שחדרה היה בקומתו השנייה של בית היתומים , שום נזק אינו נגרם מנפילתה על הקרקע הקשה, רק מעט כאבים ושפשוף קטן במרפקה השמאלי העידו על כך שריין הרגע קפצה מחלון חדר הבנות. ריין לא התייחסה כלל לפגיעותיה והחלה רצה לכיוון שער היציאה, השומר המבולבל לא שם לב והיא כבר הייתה מחוץ לשער, הוא ואליס רצו אחריה במשך פרק זמן יחסית ארוך, אך באיזה שהוא שלב ריין כבר איבדה אותם מאחוריה, היא רצה לאן שרגליה לקחו אותה.
היא נעצרה מריצתה כשקלטה שהיא הגיעה לאותו מועדון מאתמול, היא נכנסה לפנים המועדון
" קצת שתייה לא תזיק לי" מלמלה לעצמה.
היא התיישבה על הבר" את הכי חזק שיש לך " היא אמרה לברמן בגסות, היא רצתה קצת לשכוח. היא חשה שמישהו מתיישב לידה ,היא הפנתה את מבטה והבחינה שזהו אותו אחד מהערב אתמול במועדון, האחד ש "הציל אותה" .
" התלהבת על המועדון שלי, אה?" אמר בגיחוך
ריין לא הייתה סבלנית במיוחד והתזכור המעצבן הזה של ליל אמש לא עשה לה טוב במיוחד.
"דבר ראשון לא התלהבתי, אני בסך הכל צריכה לשכוח , דבר שני המועדון שלך? מי אתה חושב שאתה ? למה אתה לוקח בעלות על המועדון הזה?" היא סיימה את דבריה בזלזול מוקצן.
" אני לוקח בעלות על המועדון הזה כי באמת הוא בבעלותי, לואי ברוק, נעים להכיר" אמר והושיט את ידו בכוונה שריין תגיד גם היא את שמה ותלחץ אץ ידו.
"ל…ל…לואי ברוק?" לרגע ריין איבדה את ביטחונה. היא הבינה שלמולה עומד לא אחר מאשר הבן אדם הכי עשיר באל איי והיא כמו אידיוטית אמיתית זלזלה בו ודיברה בגסות.
לואי הנהן וגיחך מעט מתגובתה אך מיד העביר את הדיבור עליו לכדי דיבור עליה.
" ומה שמך אם אפשר לשאול?" אמר, עוד פעם מגחך. הגיחוכים של מר ברוק שלנו לא נשאו חן בעיניה של ריין וביטחונה שוב חזר אליה אך הפעם עם עצבים. מה נראה לו? חשבה לעצמה. הגיחוך מראה זלזול ואז מה אם הוא עשיר? איש לא יכול לזלזל בה!!
"ריין" היא פלטה במהירות , סובבה את פניה לבר ,שתתה במהירות את כוס המשקה החריף בלגימה אחת וקמה מכיסאה, החלה הולכת במהירות לכיוון דלת היציאה. בתוך ליבה כעסה על כך שהכול חייב להשתבש לה, בסך הכל היא רצתה להשתכר .
" להתראות ריין" היא שמעה את קולו של לואי קורא מאחוריה, מצחקק לעצמו.
ריין לרגע לא הבינה למה אף אחד לא דרש ממנה תשלום על הכוס ששתתה , אך את עניין זה היא העבירה במהירות כשהחלה לעסוק בשאלה מה היא עושה הלאה? היא נאנחה בשקט בעודה מתיישבת על ספסל בפארק לא מוכר, הרי אין סיכוי שהיא תחזור לשם. לאן היא תלך עכשיו?