גיל ההתגברות (פרק 4)

"שלום," אמרה לי ילדה קטנה, "אני רוצה גלידה". הבטתי מעל הדלפק וראיתי אותה, "שלום" חייכתי
" איזו גלידה את רוצה?"
"תות!" ענתה הילדה בהחלטיות. פתאום אמה הציצה מאחורי ולחשה לי: "היא אלרגית לתות, שימי לה גלידת שוקולד בכוס." עשיתי כדבריה. "את רוצה על זה סוכריות או סירופ שוקולד?" שאלתי את הילדה, "סירופ שוקולד!" היא הצהירה. "בסדר" הסתובבתי אל המכונה, ובטעות מרחתי את הגלידה על אחד מהעובדים שהיה מאחוריי "אוי אני מצטערת.." מלמלתי והתחלתי לנגב את חולצתו במפיות, " אני יכול לנגב בעצמי, תודה" הוא חייך אליי, ויש לו חיוך משגע.." אמ.. אני מצטערת.. סליחה.." זרקתי את המפיות לאשפה והכנתי עוד כדור בשביל הילדה.
בסוף יום העבודה, אני, אמילי והבחור שמרחתי עליו את הגלידה ישבנו סחוטים על השולחנות של הגלידרייה. " אני שנייה בשירותים.." לחשה לי אמילי, קמה ונעלמה מאחוריי הדלפק.
הבחור, שעדיין לא ידעתי את שמו, ליקק גלידת קפה חומה. " את לא רוצה גלידה?" הוא שאל פתאום, הנדתי את ראשי לשלילה "משמין מידי.."
"אני לא אוהב רזות.." "ואני לא אוהבת להיות שמנה.." אמרתי לו.
"את לא שמנה, את רזה…"
אני שמנה.."
"את רזה.."
"אני שמנה.."
"את יפה" הוא שוב חייך, "תודה.." חייכתי אליו במבוכה, "מצטערת על ה… תקרית שקרתה היום.." אמרתי, " זה בסדר," הוא משך בכתפו "הסתדרתי בסופו של דבר.."
"איך קוראים לך?" הוא שאל, "רוני," עניתי לו "איך קוראים לך?"
"יש לך שם יפה," הוא חייך " קוראים לי אשר"
"אשר.." חזרתי אחר שמו.
"מה הפלא שלך?" הוא שאל, צחקקתי " יש לי חבר.."

"סבבה," הוא ענה באכזבה " אבל אם מתחשק לך אנחנו תמיד יכולים לדבר" הוא חייך ורשם לי על מפית את מספר הטלפון שלו, חייכתי אליו בחזרה ותחבתי את המפית אל תיקי.
אמילי יצאה מהשירותים, לקחה מבט חטוף בשעון הכחול שהיה תלוי על הקיר ואמרה :" יאללה רוני אנחנו צריכות ללכת.. אימא שלי אמורה לבוא לאסוף אותנו בכל רגע.."
"בסדר" עניתי ושמתי את תיקי על כתפי " בי" אמרתי לאשר "בי" הוא חייך אלי וקמתי.

*
צהרים, אני יושבת על המיטה ועושה שיעורים בגיאוגרפיה. אוף! אין לי כוח לזה! אני קמה מהמיטה ומתקשרת אל נתי. "הלו?" הוא עונה לי "נתי, תבדר אותי" אמרתי, נתי צחק " רוני? משעמם לך הא?"
"כן, מאד.." עניתי, "גם לי.." הוא נאנח "את עסוקה בשישי בערב?"
"לא,למה?" "בא לך שנצא למועדון אני ואת?" "בכיף.."
*

ערב, שישי בערב. אני לובשת למועדון שמלה שחורה צמודה וסקסית עם עקבים ועגילי חישוק אדומים.
ירדתי לקומה התחתונה- אימא הייתה שם "ואו רוני'לה בשביל מה התייפיפית כל כך?" היא שאלה, "אה כן שכחתי לומר לך שאני יוצאת עם נתי למועדון היום.." עניתי. "יש עוד דברים שאת לא מספרת לי?" היא שאלה במסתוריות, "אמ.. לא, לא ממש.." עניתי במבוכה
אימא צחקקה "סתם צוחקת רוני'לה..".

לפתע נשמע צלצול בפעמון הדלת, ניגשתי ופתחתי אותה- נתי עמד שם,
"היי" הוא הציץ מאחורי, "היי יולי" "שלום חמוד.."
"טוב, ביי אימא." אמרתי וסגרתי את הדלת מאחורינו. " אז מה קורה?" שאל אותי נתי כשהתקרבנו אל עבר מכונית הוריו (שהוא נוהג בה) "בסדר.." הוא כרך את זרועו סביבי, " מה אתך?" שאלתי "בסדר." הוא פתח לי את הדלת של המושב ליד הנהג, "תודה" חייכתי אליו ונכנסתי למכונית.
נתי התיישב לידי ויצאנו לדרך.

כשעבור חצי שעה אני ונתי הגענו למועדון, כול רחבת הריקודים מלאה בצעירים רוקדים וקופצים בקצב המוסיקה, אני ונתי הצטרפנו אליהם. פתאום קצב המוזיקה הרעשנית התחלף בקצב רגוע "ועכשיו," אמר
הדי ג'יי "שיר לכל הזוגות המאוהבים שבינינו.." נתי חייך אליו והחזרתי לו חיוך, הוא אחז בעדינות במותניי הצרים , אני כרכתי את זרועותיי סביב צווארו והשענתי את ראשי על כתפו. התחלנו לנוע לפי הקצב, " אני שנייה בשירותים" התנתקתי מזרועותיו של נתי " טוב.." הוא ענה והתיישב על הבר.

כשחזרתי מהשירותים, נתי לא היה על הבר. חיפשתי אותו בכל רחבת הריקודים ולא מצאתי. "סליחה?" שאלתי את הדי ג'יי "מה?!" הוא צרח "תוריד את האזניות!" צרחתי לתוך אוזנו, " טוב לא צריך לצעוק.." הוא הוריד את האזניות "מה?" "ראית אמ.. נער גבוה עם שיער חום ועיניים כחולות?" שאלתי אותו "כן, הוא עלה לקומה השנייה עם מישהי.." אמר והרם את האזניות בחזרה אל אזניו. לקומה השנייה?! מה יש לנתי לחפש בקומה השנייה של המועדון? ועוד עם 'מישהי'?! במהירות עליתי לקומה השנייה לבדוק מה לעזאזל קורה פה.
כשהגעתי לקומה השנייה, רציתי שתבלע אותי האדמה- ראיתי את נתי, מתנשק בלהיטות עם נערה ברונטית (כמוני) וחטובה, כל אחת הייתה חולמת לקבל גוף כמו שלה.
במציאות לראות אותם מתנשקים- זה הרבה יותר כואב.
הם לא הבחינו בי, ירדתי למטה ויצאתי נסערת מהמועדון.
התיישבתי על המדרכה הקרה ולא ידעתי מה לעשות, איך אני אלך הביתה?
לא עם נתי, זה בטוח, אולי אני אזמין מונית? אין לי כסף.. מה עם אימא? היא בטח תוכל לקחת אותי! לא, היא תתחיל עם השאלות החטטניות שלה.. "היי," קטע קולו של איתי את מחשבותיי, מה הוא עושה פה דווקא היום? שאני פה? הוא עוקב אחרי! "מה את עושה פה? ככה לבד?" הוא שאל,
" באתי עם החבר שלי ו.." לא המשכתי, למה הוא הראשון שצריך לדעת על זה שראיתי את החבר שלי בוגד בי? "ו…?" הוא התעניין "וכלום" עניתי. "זהו? איזה סיפור מרתק.."
"מה אתה עושה פה?" שאלתי " אני פה עם שלי" הוא ענה כאילו זה היה ברור מאליו "עם שלי?! אתם יוצאים?" הרגשתי קצת מאוכזבת "כן.." הוא אפילו לא ניסה להסתיר את גאוותו "אז למה את מחוץ למועדון אם את עם חבר שלך?" "סיבה אישית" עניתי. "צריכה טרמפ הביתה?" הוא שאל "כן.." עניתי נבוכה.
"שנייה אני אלך לומר לשלי שאני לוקח אותך.." איתי נכנס למועדון.
אחרי דקות ספורות הוא יצא, " מה לקח לך כל-כך הרבה זמן?" שאלתי אותו "כלום.." הוא ענה והושיט לי יד, התעלמתי מידו המושטת וקמתי בכוחות עצמי.

התקדמנו לעבר רחוב שומם שמואר בפנסי רחוב ענקיים "איפה לעזאזל חנית?!" שאלתי אותו "פה.." הוא חייך והצביע לכיוון מכונית שחורה "תכנסי" הוא פתח את המכונית, נכנסתי והוא נכנס לידי.
אחרי כמה דקות של שתיקה הוא שאל אותי " אז מה קרה עם החבר שלך?"
"דבר ראשון: נמאס לי שאתה קורא לו 'חבר שלך' קוראים לו נתי, ודבר שני: זה לא עניינך" עניתי בקול תקיף, איתי הסתכל עליי כמצפה למשהו נוסף שאגיד "תתרכז בנהיגה במקום לבהות בי!" צרחתי עליו ואוטומטית ראשו פנה לכיוון הכביש.

"ביי," איתי עצר ליד דלת ביתי "לילה טוב.." הוא חייך, "לילה.." מלמלתי ויצאתי מהמכונית. צפיתי במכונית ההולכת ומתרחקת, ולבסוף גם נבלעת בהמשך הכביש.
נכנסתי הביתה מותשת מהלילה שעבר עליי, שכבתי במיטה והורתי לעיניי להסגר, אך הן לא עשו זאת, כל הלילה לא הצלחתי להירדם, רק התהפכתי במיטה אין-ספור פעמים עד שלבסוף נמאס לי וקמתי.