גיל ההתגברות (פרק 2)

שמתי לב שכולם התרכזו בחולצתי,הבטתי בה-היא הייתה כולה מוכתמת דם.
בסוף היום חזרתי ברגל הביתה, לא היה לי כוח לראות יותר אף אחד.
אני יוצאת משער בית-הספר כמו כל התלמידים. אני הולכת ברחוב שומם ושומעת צעדים מאחורי. הבטתי לאחור וראיתי את התלמיד החדש עוקב אחרי, הסתובבתי ושאלתי אותו :" מה אתה עושה?" "הולך הביתה,בדיוק כמוך.." הוא ענה והתקדם לעברי "אה" משכתי בכתפיו, והמשכתי ללכת, הוא הלך לצידי. "מה אתה רוצה ממני?" שאלתי אותו לבסוף- כשנמאס לי מהמבטים שהוא נועץ בי.
"למה החולצה שלך מלאה דם?" "ככה.." אמרתי בעצבנות והתחלתי להתקדם במהירות. הוא הדביק את קצבי "ככה זה לא תשובה.." הוא חייך ונראה מרוצה מהעוקצנות שלו.
עיניי הוצפו דמעות והתחלתי לרוץ. הוא עצר במקומו והבין כי פגע בי- למרות שזה לא היה נכון.
הגעתי הביתה. דמעותיי כבר הספיקו להתייבש והפכו את פני לדביקות. נכנסתי לחדר המקלחת ושטפתי פנים. פתאום שמעתי את טלפון הבית מצלצל. "הלו?" עניתי "רוני?" זה היה נתי, קולו היה רגוע יותר ממקודם-כשהוא סיפר לי על הנשיקה. "היי." עניתי בעצבנות, "רוני אני מצטער באמת.." הוא אמר. "אני יודעת,הזכרת את זה כמה בשיה שלנו.." אמרתי ביובש. "רוני, את יודעת שלא התכוונתי.. אני רוצה שתסלחי לי בבקשה.." שתקתי." רוצה להיפגש? אני רוצה לראות אותך ב.." "אני לא יכולה לדבר.." קטעתי אותו וניתקתי את השיחה. שמעתי את דלת הכניסה נפתחת, לא היה לי כוח עכשיו לגלעד, שכל פעם שאני מדברת בטלפון הוא מרגיש שהוא חייב להתערב."היי" קראתי לו מהמסדרון-שם נמצא הטלפון.התקדמתי לעברו "איך היה היום?"
"בסדר.." הוא ענה בעייפות, " איפה אימא?"
שאלתי. "היא לא הביאה אותי, היא היום בעבודה עד מאוחר.. אימא של חבר שלי הביא אותי.." גלעד צנח על הספה ופתח את הטלוויזיה. "גלעד!" גערתי בו, "קודם שיעורים!" גלעד צחק "אין לנו, היום רק היום הראשון.."
הוא חייך אליי חיוך מתגרה.. "כן,כן, תצחק עכשיו.. נראה מי יצחק כשאתה תהיה ב י'ב.." חייכתי אליו חזרה וחיוכו נמחק כלא היה.

בלילה כשגלעד ישן, החלטתי להתקשר לביתו של נתי.
"הלו?" ענתה לי אימו, "גלית? היי זאת רוני.."
"היי רוני מתוקה, מה שלומך?"
"בסדר, נתי נמצא?"
"כן.. אבל הוא ישן.."
"טוב ביי" אמרת,י ובמהירות ניתקתי.

בוקר. אני קמה,מתלבשת ויוצאת לכיוון תחנת האוטובוס.
אני הולכת, ושוב שומעת צעדים מאחוריי, התלמיד החדש נמצא שם.
הוא מתקדם לעברי. לפתע, באורך פלא, השמיים התקדרו והחל לרדת גשם.
הוא פותח מטרייה ומחזיק אותה מעליי "תודה" אני מחייכת אליו.
פתאום הוא פוער פה גדול וחושף שיניים מחודדות ומאיימות,שיערו השחור בוער ועיניו הירוקות הופכות לשחורות. אני רצה ומועדת לתוך הכביש, משאית גדולה דוהרת לכיווני, דרך החלון, אני רואה את נתי יושב במושב הנהג ומתנשק עם נערה בלונדינית יפייפיה.

"רוני!" התעוררתי לצעקותיה של אימא "את עוד תאחרי!"
אז כנראה כל זה היה חלום, חלום בלהות.
"אני באה!" צעקתי לה חזרה. וכמו כל בוקר, התלבשתי,אכלתי, נסעתי לבית-הספר, למדתי.. וכל היום לא ראיתי את נתי.
בסוף יום הלימודים, חיכיתי- כשאר התלמידים,לאוטובוס. האוטובוס הגיע, נכנסתי והתיישבתי בין המושבים בסוף. פתאום התלמיד החדש התיישב לידי, " מכל המקומות בכל האוטובוס המחורבן הזה, למה אתה רוצה לשבת דווקא לידי?" אמרתי לו בנימה עוקצנית " כי את חמודה" הוא חייך אליי חיוך מעצבן. "ותפוסה," אמרתי. " לך מפה.."
" עשיתי לך משהו? זה בגלל אתמול?" הוא שאל, " זה לא עניינך" אמרתי.
"אני דורש לדעת.."
" לא אמרתי לך ללכת מפה?"
"כן, אבל בא לי להישאר"
"טוב, אז אני אלך" אמרתי וקמתי ממקומי אך הוא- חסם לי את הדרך עם רגליו.
"תזיז את הרגלים!" צעקתי עליו והוא חייך שוב את אותו חיוך מעצבן,
"לא רוצה.." בעטתי ברגלו הימנית. "אח!" הוא קיפל את רגלו " את חזקה!"
" אני יודעת" חייכתי חיוך של סיפוק ודילגתי מעל הרגלו השמאלית שעדיין חסמה לי את הדרך.
האוטובוס עצר בתחנה שלי, ירדתי, והאוטובוס נסע. לפתע, משום מקום הופיע התלמיד החדש מאחורי. " שוב אנחנו נפגשים.." הוא קרץ לי "למה ירדת פה?" שאלתי אותו. הוא צחקק "אני גר פה". אז עכשיו אני גם שכנה שלו, איזה יופי! אפילו אם היינו שני בני האדם האחרונים בעולם לא הייתי רוצה להיות שכנה שלו.
"ידעתי שאני מזהה אותך מאיפה שהוא.." אמרתי והסתובבתי לכיוון ביתי.
הוא הלך באותו כיוון, " את רוני נכון?" "כן.." עניתי מבלי להסתכל עליו.
" אני איתי.." אמר, "לא מתאים לך השם הזה" הא! איך ייבשתי אותו!
"אממ.. תודה?"
"בבקשה"
" נראה לי שהיינו ביחד ביסודי.. נכון?" הוא שאל אחרי שתיקה ממושכת.
"כן, אני חושבת.."
הוצאתי את המפתח לבית מתיקי וצעדתי לכיוון הדלת, "כאן את גרה?" הוא שאל, " לא,סתם יש לי מפתח לבית הזה." עניתי בלעגנות והוא שתק. פתחתי את הדלת והוא בא להיכנס אחרי, "מה אתה עושה?" שאלתי אותו, "מה, לא בא לך להזמין ידיד שלך להיכנס?"
"כנראה דמיינת שהזמנתי אותך.." רגע, ממתי אנחנו ידידים?!
סגרתי את הדלת אחרי והוא שם את כף רגלו כמעצור " אני לא מתכוון לתת לך לברוח בכזאת קלות…"
"איתי! תזיז את הרגל שלך כבר!" אוף אי אפשר להיפטר ממנו!
"לא רוצה.."